ג'ורנוליסט

לנסות להגדיר את רואי ג'ורנו תהיה בעיה רצינית. בין אינספור התפקידים שביצע נמצאים – כתב, עורך ומבזקן חדשות ברדיו קול רגע, איש תוכן בטלוויזיה, יחסי ציבור ודוברות ל"הסיינדה", סמנכ"ל קניון "ביג" בטבריה, רכז משלחות נוער בסוכנות היהודית, מדובב, שחקן, קריין וזה רק חלק ממה שהספיק לעשות תוך עשור. "אנחנו חיים בעולם מקצועי חדש, שונה ממה שההורים שלנו חיו. אנשים לא צריכים לחכות עד לפנסיה שלהם כדי לעשות את מה שהם באמת רוצים. יצא שאותי מעניינים כמה תחומי עניין ורציתי לטעום מכולם. עולמות התוכן המגוונים שלי כיום, זה מה שהפך אותי להיות מי שאני ולא תשמע אותי מצטער ולו לרגע על כל חוויה שצברתי בדרך".

לאחרונה, פנה לדרך עצמאית ומיתג עצמו כ"ג'ורנוליסט" – מנחה אירועי חברה, כנסים מקצועיים וכותב תוכן ואף פיתח לאחרונה סדנת "עמידה מול קהל", שבה הוא הולך להעניק למשתתפים את הכלים להתמודד עם פחד קהל, לדעת כיצד להעביר מסר בצורה חדה וברורה ולנצל את שפת הגוף שלנו לטובתנו. "זה הבייבי החדש וכמו בכל לידה, אתה נרגש ולא ממש מבין לאן זה ייקח אותך מפה".

ג'ורנו הוא הבן הצעיר ביותר במשפחה בת 7 נפשות. "אימא שלי גידלה חמישה בנים וזה פרויקט רציני מאוד, רק מלחשוב על זה עושה את זה בעצמי גורמת לי לאבד את זה לגמרי".

עוד מנערות סומן כהבטחה גדולה ורבים ראו כמי שיגיע רחוק. לפני כ-4 שנים עזב את אזור הנוחות בצפון בחזרה למרכז, כדי להתחיל שוב מההתחלה. לבית שאן, הוא מגיע בעיקר לביקורים משפחתיים. "גם אם יעברו 20 שנה, אני תמיד אציג את עצמי כמי שגר כרגע במרכז, אבל במקור אני בכלל מבית שאן, כנראה שזה סוג של גאוות יחידה שאין לה תאריך תפוגה".

-איך אתה מסביר את זה שמי שיוצא מהעיר הזו לא חוזר אליה כדי לתרום לה בחזרה?

"נסיבות החיים מובילות אותך רחוק מהבית. זוגיות, עבודה ושאר אילוצים אחרים שלפעמים כלל לא תלויים בך. כדי להתפתח בתחום שלי ולפנות לקהל. גדול יותר, עזבתי. אשתי אילתית במקור וההורים שלי חיים עדיין בבית שאן, בוא נגיד שזה סופר מאתגר לגדל ילדים כשהמשפחה הקרובה שלך לא לידך. זה מגיע למצב שהבייביסיטר שלנו התחדשה באופניים חשמליים רק לפני שבוע (צוחק). מי לא היה רוצה שההורים שלו יהיו  לידו? קשה לי אבל אין ברירה לפעמים. ולגבי מה שאמרת – בית שאנים עושים חיל לא רק בתחום התקשורת ויש לך מאות כאלה בתפקידי מפתח בחברות גדולות וכן, בפוליטיקה. זו עיר שכנראה תפקידה הייעודי הוא לשמש חממה וכן שיגור ליעדים מרוחקים ממנה. ההחלטה אם לחזור חזרה תלויה בכל כך הרבה משתנים ואחרי שאתה בונה תשתית חזקה במקום אחר, נורא קשה לפרק אותה ושוב להתחיל במקום חדש והפעם עם משפחה. אבל שוב, החיים האלה כל כך נזילים שאתה לא יודע אם מה שאני אומר לך כרגע יהיה תקף לעוד שנה".

-מהם הרגעים הכי זכורים לך כאיש חדשות ברדיו קול רגע?

"היו שניים, הראשון – שחרורו של גלעד שליט משבי החמאס. הגענו אז מוקדם בבוקר עם ניידת השידור אל מצפה הילה וחזינו, הכתבים, המגישים והמפיקים באחד ממפגני החוסן שלנו הגדולים שלנו כחברה. אלפי אנשים עם דגלי ישראל חגגו יחד את הגעת השבוי שלנו לביתו כשהוא על רגליו, בריא ושלם. אני זוכר שאמרתי לזיו אמויאל שהיה איתי בעמדה שאנחנו עוד נזכור את היום הזה לנצח. המחיר עבור שחרורו היה גבוה ובהחלט היה מקום לערוך דיון ציבורי מקיף על הסוגייה, אבל בסופו של דבר, חזרת חייל ישראלי חי ונושם שווה לדעתי הכל. השני – סיקור המהפך בבחירות 2013 בבית שאן. רפאל בן-שטרית, אז וגם היום יריב מר של ראש העיר המכהן, ז'קי לוי מצליח לקחת את הבכורה לאחר מערכת בחירות רוויית השמצות שבה אף אחד לא נתן לו סיכוי. לאחר עשור בתפקיד, פינה לוי את מקומו והלך לגלות בכנסת ותסריט 'הניצחון כנגד כל הסיכויים', שכאילו נכתב על ידי במאי עטור פרסים, זכה אצלי למקום של כבוד בלב".

-ראינו אנשי תקשורת מקומיים עושים את המעבר לפוליטיקה. לא רצית גם אתה לקחת חלק בעשייה הציבורית?

"הפוליטיקה נמצאת בכל ספרה בחיים. לא ממש חייבים להיות נציגי ציבור כדי להשפיע על הסביבה שבה אנחנו חיים. אני מאלה שאוהבים לסקר את מה שקורה ולא להיות חלק מתוך מוסדות מפלגתיים מחייבים ובכל מיני תהליכים שבהם, חוץ מלהרים את היד בישיבות מליאה, אחת לכמה זמן, אתה לא ממש קובע משהו. להציף נושאים חשובים בכלי התקשורת, היה עבורי תפקיד לא פחות חשוב. לשמש פה לאחרים שלא יכולים להשמיע קולם ולהביא סיפורים חשובים שנדחקו לשוליים".

-מה החלום הגדול שלך?

"ליצור תכנית דוקומנטרית שמספרת את סיפורים של גיבורים מקומיים, דמויות שהסיפור האישי שלהם מהווה השראה ולהיות זה שעומד בצד, מכוון את אור הזרקורים אליהם ולא לגעת יותר מידי בסיטואציות עצמן, מלבד לתת להם במה. לאחרונה ראיתי את 'דוקותיים' של העיתונאי, איתי אשר מכאן 11 וזה פורמט מדליק ומנצח לגמרי. הוא היה המרצה שלי בלימודי התואר הראשון בכנרת והוא סופר מוכשר ומעורר השראה".

-מה אתה חושב על מפת התקשורת כיום?

"כשיש לכל אחד היום ערוץ יוטיוב וכל מתבגר עם סמארטפון הוא מנהיג דעה, יהיה קשה לערוצי הברודקסט לשרוד בעתיד הרחוק. הנוער נמצא באינסטגרם ואחרים, צורכים את מנת התקשורת היומית שלהם באינטרנט או בסטרימינג. גם העיתונות המודפסת בסכנה וראייה לכך היא העובדה שכל עיתון מחזיק גרסה דיגיטלית ומנסה למנף את הרווחים שלו מפרסום דרך האתרים והיישומונים שלו. אנחנו מוצפים במידע, חלקו שגוי ושקרי מהיסוד ועם אינטרסים שונים של בעלי הון ומפרסמים. רצוי שאנשי החינוך ילמדו את דור העתיד שלנו לא לקבל כל ידיעה מאליה ולקרוא כל דבר שמגיע לידיהם בקריאה ביקורתית".

-מה נאחל לך לסיום?

"שכל יום שבו אני נושם, ימשיך להיות חוויה של ממש ושאמשיך לעשות את הדברים שאני אוהב. ועוד דבר, שיפסיקו להגיד לי ברחוב – 'תכתוב עליי ברדיו' זה לא תופס הקטע הזה. שנה נהדרת שתהיה לנו".