הסרט "אין בתולות בקריות" בבימויה של קרן בן רפאל זכה בסוף השבוע בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל "סגוורדי אלטרובה" (Sguardi Altrove) לסרטי נשים במילאנו. בנוסף, הוא זכה גם בפרס חביב הקהל.
בן רפאל, הנמצאת במילאנו, הייתה מאוד נרגשת, בשיחה הבוקר, ראשון, עם "הד הקריות": "לא בדיוק ציפיתי לפרס, ובטח לא לפרס הכפול, אבל הרגשתי שהם מאוד אהבו את הסרט והתחברו אליו. בסיבות לבחירת הסרט צוינו הפורטרט הייחודי והמדויק של שלוש הדמויות הנשיות והאופן שבו הים והנופים של קרית ים משתלבים בסרט והופכים לדמות נוספת, עוצמתית ובלתי צפויה. הם מאוד התחברו לעלילה, ומה שהכי מעניין עבורי זה איך בכל מקום בעולם, שאליו הסרט מגיע, מישהו מגלה לי משהו על הסרט, שכבר שכחתי. איזשהו פרט, לרוב סימבולי או רגשי, שנתפס כמשמעותי יותר עבור הצופה, וזה תמיד מאוד מרגש".
הסרט "אין בתולות בקריות", שיצא לאקרנים בנובמבר האחרון מבוסס על האגדה האורבנית שפורסמה ב-2009, באדיבותו של דובר עיריית קרית ים, נתי זילברמן. זילברמן הפיץ אז הודעה שסיפרה על דייגים שראו בחוף בתולת ים. הדייגים, כך על פי הסיפור, הלכו לראש העירייה דאז שמואל סיסו, סיפרו לו את אשר ראו, והעירייה הבטיחה מיליון דולר למי שיצליח לתעד את הייצור המיתולוגי. עד מהרה התפשטה האגדה לא רק ברחבי הארץ אלא בכל העולם, ועיתונאים נהרו לקרית ים לחפש את הבתולה.
עלילת הסרט מתרחשת בקרית ים, ובה הוא גם צולם. לנה (בגילומה של ג'וי ריגר) היא נערה בת 16, שכל מה שהיא רוצה זה לברוח לתל אביב ולהתחיל לחיות. אמה אירנה (יבגניה דודינה) מעבירה את ימיה בציפייה שבית הקפה השומם שלה יתמלא בלקוחות, אך לא עושה דבר בנידון. בת דודתה של לנה, תמר, מתעקשת ללבוש שמלות של נסיכות ולשאול אותה שאלות אבסורדיות על אהבה. הזמן עומד מלכת, ונראה שחייה של לנה לעולם לא יתחילו. עד שיום אחד, שמועה על בתולת ים ששוחה בחופיה של קרית ים מעירה את העיר הישנונית מתרדמתה. צ'קי (מיכאל אלוני), הוא משורר חסר פרוטה, שעובד כעיתונאי ובא לחקור את המקרה, ובדרך גם נמשך ללנה, אך מבין את האיסור שבלהיות עם נערה. יהודה חלובה (רמי הויברגר) הוא ראש העירייה המגלומן, שבתוכו אדם מפוחד המציע מיליון דולר עבור ההוכחה לקיומה של בתולת הים.
בראיון לכתבת נטע פלג, שהתפרסם ב"הד הקריות" בסמוך לצאתו של הסרט לאקרנים, אמרה בן רפאל: "לא התכוונתי להביא עוד 'קלישאה על הפריפריה'. נדלקתי על העיר, התלהבתי מבנייני הרכבת ומחנות הביצים שהזמן עוד לא העלים, ואפילו בכיתי כשקרית ים נפרדה מהלווייתן המיתולוגי שלה".
לבן רפאל, ילידת רמת השרון, אין כל זיקה לקריות. על השאלה מדוע בחרה דווקא באגדה האורבנית שיצאה מקרית ים, השיבה באותו הראיון: "הסיפור הדליק, אבל אחר כך נסעתי לקריות וגיליתי את היופי של המקום הזה, הקשר בין חוף הים לארכיטקטורה. יש כאן תבלין מעניין של אנשים שהגיעו מכל מיני מדינות. כשמתחילים לעשות סרט, יש מודעות לכך שזה הולך לקחת הרבה זמן, אז משהו שם חייב להיות מספיק חזק, בתשוקה להראות מקום או לספר סיפור, כי זה תהליך ארוך וקשה. מכיוון שזה סרט דל תקציב, ניסו לשכנע אותי לא לצלם בקרית ים, כי יותר זול לצלם במרכז ולא לסחוב צוות עם לינה וכל זה, אבל לא יכולתי לדמיין שהסרט לא יצולם שם. למעט בית הקפה שצולם בבת ים – זה האלמנט היחידי הלא מקומי, ומשם הבנתי שאני יכולה ליצור מעין קרית ים משלי, כי זה לא סרט דוקומנטרי על קרית ים".
"אין בתולות בקריות" הוא סרטה הראשון של בן רפאל, שכבר עובדת על סרטה השני. "אני עובדת על סרט חדש, תיכף מסיימת אותו במהירות הבזק. הסרט משתתף בחממה שנקראת 'קולג' בינאלה סינמה', שהיא בעצם חלק מהבינאלה של ונציה. הסרט יוקרן בפסטיבל ונציה באוגוסט הקרוב. העלילה מספרת על זוג נשוי עם ילד, ישראלי וצרפתייה. הסרט כולו מבוסס על שיחות הסקייפ בין בני הזוג, שנמצאים במדינות נפרדות. המרחק ביניהם, ההבדלים התרבותיים, הזמן שחולף וההכרח לתקשר דרך מסכים גורמים ליחסים שלהם להתפרק לרסיסים".
