ירוק עד / עמית פרוסנר
הבחירה הטבעית של אלירן עטר לפני שנתיים וחצי, כשחזר מצרפת לישראל, הייתה מכבי תל אביב, אבל שם לא רצו אותו. עטר עבר לאופציה החיפאית ופתח את הקדנציה בירוק בצורה טובה מאוד עם חודש ראשון מצוין, שכלל חמישה שערים ולא מעט מבצעי כדורגל. מאז ועד שעזב, לפני שבוע, עטר הוא כישלון גדול. שנתיים וחצי, וכל מה שאפשר לזכור משחקן עם פוטנציאל כל כך גדול הוא השער מהאוויר מול מכבי ת"א, או הפצצה האדירה לרשת רעננה. מעט מדי, כשמדברים על שחקן שבשיאו עשה כמעט כל מה שרצה בליגה שלנו. אבל עטר כבר לא בן 24 ונוטה לפציעות, ולא רץ הרבה במגרש והתפקוד שלו כופה הרכב מסוים, אחרת הוא לא בא לידי ביטוי.
עטר כמובן לא האשם היחיד במצב של מכבי בשנים האחרונות, אבל הוא סימפטום מצוין. הטענה שאם הקבוצה הייתה מצליחה הוא היה נראה הרבה יותר טוב, נכונה לכמעט כל שחקן כדורגל. הרי כל הרעיון בהבאה שלו היה שהוא יהיה זה שימשוך את הקבוצה קדימה וייתן מספרים. במקום זה אנחנו זוכרים בעיקר את תקרית הלוקר עם רוני לוי, עימותים עם איסמעיל ריאן ורועי קהת והמון גערות ופרצופים תוך כדי משחק. עטר ביקש מיעקב שחר לעבור בחזרה למכבי ת"א ולאחר משא ומתן ממושך שתי הקבוצות הסכימו על מחיר של 650 אלף יורו ושלומי אזולאי שיעשה את הדרך לחיפה בתמורה לעטר. עכשיו לעטר אמור להיות כר נוח יותר כדי לחזור ולהראות את היכולת שהביאה אותו לצרפת. מכבי חיפה לעומת זאת מקבלת קשר שאותו ניסתה להביא גם בעונה שעברה, ויכול להשלים את גל אלברמן וגיאורגי קוסטדינוב בקישור. התפקיד שבו אזולאי בא הכי טוב לידי ביטוי הוא הקשר הקדמי בשלושה קשרים, אבל במידת הצורך הוא יכול לשחק 50~50, לצד 50~50 נוסף. אגב, עטר הבקיע בעונה שעברה שבעה שערים, כשחלקם היו בפנדלים, וגם אזולאי הבקיע את אותה הכמות בדיוק.
אבוי לעיניים שכך רואות
היה פשוט עצוב לראות את הנבחרת שלנו בשבת מול מקדוניה. לא שהשחקנים לא ניסו ונלחמו, אבל משהו פשוט לא דופק בנבחרת. זה מתחיל מעמרי גלזר במשחק איום ונורא בשער, שהמשיך את פתיחת העונה הבינונית שלו במכבי, המשיך בהגנה הססנית, קישור שמשחק רחוק מדי והגיע עד ערן זהבי העצבני בהתקפה. אני יכול להבין את השיקול של אלישע לוי להרכיב את זהבי כחלוץ. ראשית, זו העמדה בה זהבי בא הכי טוב לידי ביטוי, ושנית זו העמדה בה זהבי לא צריך לרוץ ולרדוף אחרי מגיני היריב. אבל, עם כל הכבוד לתועלת האישית של זהבי, לא היה קורה כלום אם הכוכב מהליגה הסינית היה נותן יד ועוזר להגנה, והיינו רואים את תומר חמד מהרגע הראשון בהרכב. צריך לזכור, לנבחרת שלנו יש בדיוק שחקן אחד פותח בהרכב בחמש הליגות הגדולות ולהתחיל איתו על הספסל זה פשוט לוקסוס גדול מדי ולא מוצדק. הנבחרת שלנו לעולם לא תוכל להקדים בשיטת ליגה את איטליה וספרד, הפערים פשוט גדולים מדי ולשתי הנבחרות האדירות האלה יש מספיק איכות כדי להרכיב חמש נבחרות שיביסו את הנבחרת שלנו, אבל אפשר לצפות מהנבחרת שלנו שלפחות תיאבק על המקום השלישי מול אלבניה ומקדוניה, וכמו שזה נראה כרגע גם המקום השלישי בספק גדול מאוד. אי אפשר בלי כמה מילים על התקרית המבישה של זהבי וסרט הקפטן, שבעקבותיה הוא הושעה לשנה מהנבחרת ואף החליט לפרוש. זהבי שיחק בנבחרת 39 משחקים והבקיע שבעה שערים, ובאף משחק הוא לא היה דומיננטי כמו בקבוצות שלו. הנבחרת יכולה להסתדר יפה מאוד גם בלעדיו, ויש סיכוי לא רע בכלל שהיא אפילו תיראה יותר טוב, כשלא כל הכדורים חייבים לעבור ברגל של הכוכב הגדול. אף אחד לא ציפה ממנו להבריק מול איטליה או ספרד, אבל מול היריבות החלשות ביותר בבית שלנו היה אפשר לצפות בהחלט שזהבי ייראה הרבה יותר טוב. הנבחרת שיחקה ביום שלישי מול איטליה, במשחק שהסתיים אחרי כתיבת שורות אלו, וכמובן שכל תוצאה פרט להפסד של הנבחרת שלנו היא סנסציה גדולה מאוד בקנה מידה עולמי.
ברצלונה מתעוררת לעולם חדש
מהרגע שניימאר עבר לפאריס סאן ז'רמן, בהעברה הגדולה ביותר בהיסטוריה, ברצלונה ניסתה להביא שני שחקנים שימלאו את המקום של הברזילאי המצוין ויתנו קצת שקט להנהלה המושמצת של הקבוצה מקטלוניה. את עוסמאן דמבלה הם הצליחו לקנות, אחרי שהשחקן פשוט ברח לדורטמונד ולא הסכים לחזור, אבל את קוטיניו מליברפול ברצלונה לא הצליחה להעביר, ודווקא ההעברה הזו שכשלה מראה לנו שמשהו השתנה בעולם הכדורגל. ראשית, העברות בקנה מידה גדול זה לא משהו חדש לברצלונה. יוהאן קרויף בזמנו, וגם מראדונה ורונאלדו הברזילאי היו שיא העברות בזמנם, כך שהמועדון הזה יודע להתמודד עם העברות בסכומים גדולים, אבל מה שלא לקחו שם בחשבון זה את הכח של המועדונים מתחת לשכבה של דרג ב'. ליברפול כבר מכרה בעבר את חאבייר מסצ'ראנו לברצלונה וגם את לואיס סוארז, אבל הפעם, בגלל חוזה הטלביזיה העצום של הפרמיירליג, היא לא הצליחה למצוא את המחליפים שהיא ניסתה להשיג. לסאותהמפטון יש מספיק כסף, והיא לא ממש צריכה אפילו סכום בלתי נתפס של 70 מיליון פאונד על שחקן אחד, ולכן לליברפול לא הייתה ברירה אלא לסרב בתוקף כדי לשמור על הברזילאי שלה, כשגם את נאבי קייטה היא לא הצליחה להביא העונה, אלא רק בעונה הבאה, מכיוון שגם ללייפציג יש מספיק כסף. חלוקת הכספים החדשה לא אומרת שעוד שנתיים סאותהמפטון תתחרה על כל התארים, וגם לא שדורטמונד תהיה גדולה יותר מברצלונה, אבל היא בהחלט מסמלת שינוי גדול בתחום ההעברות בעולם. לא רק שהסכומים ימשיכו לגדול אלא שלגדולות יהיה הרבה יותר קשה להביא את השחקנים שהן רוצות.
