בימים אלה מציינים תלמידי קהילת "ביתא ישראל" בעפולה היסטוריה קטנה ומרגשת כאשר הם מתעדים בספר מיוחד שמאגד את סיפורי העלייה המרגשים שעברו בני העדה האתיופית בכלל ובני משפחתם בפרט.
"מה שבעל פה ישכח מה שייכתב יישאר לתמיד ויעבור מדור לדור", מסבירה לנו בפשטות את הרעיון מאחורי הפרויקט מעיין נגה, תלמידת כיתה ט' המשתתפת בפרויקט.
מתוך תפיסה זו נולד פרויקט הדגל לתיעוד יהדות אתיופיה ודרכה לישראל המתקיים בבתי הספר התיכוניים בעפולה במטרה להביאו לתודעת החברה הישראלית ולשמרו בקרב יהדות אתיופיה תוך העברת מסריו וערכיו לדור הצעיר.
הפרויקט מתעד את סיפורי העלייה האמיצים בכתיבה, צילום ובהקלטה כדי לשמר את המורשת שעד היום הועברה בעל פה ונשמרה באופן חלקי.
אחד היעדים המרכזיים של התכנית הוא להביא לשילוב מלא ומוצלח של עולי אתיופיה בחברה הישראלית על מנת לקדם את השתלבות התלמידים בחטיבות העליונות מתוך כוונה לסייע להם לעבור את בחינת הבגרות בהצלחה תוך התמקדות בשיפור רמת ההישגים, שימור והעלאת שיעור המשתתפים במסלולי לימוד בתיכונים ובאוניברסיטאות.
אחד הכלים הוא באמצעות שורה של פעולות העצמה חברתיות אשר מכילות סדנאות קבוצתיות, סדנאות מוטיבציה, מפגשי הורים, ציון מועדי ישראל וחג הסגד, סדנאות תקשורת ועוד.
בסדנאות הלמידה החווייתיות זוכים התלמידים המשתתפים בפרויקט להצצה להיסטוריה ולתרבות יהדות אתיופיה, פיתוח מיומנויות כתיבה באמצעות כתיבה רפלקטיבית מתמדת למידה תאורטית והתנסותית של הכנת ראיון שאילת שאלון חקר מקדים, עבודת צוות ומושב עמיתים.
הסדנאות כוללות מפגשים עם מרצים ומודלים מעוררי השראה בנושא עליית יהדות אתיופיה, סיור מורשת בבית התפוצות, במוזיאון הר הרצל ובאנדרטת נספי סודן ובמהלך הריאיון הם מעלים זיכרונות כואבים, נדרשים לשאול שאלות לגלות סקרנות, הקשבה, רגישות, להביע כבוד ובשלות רגשית ולעסוק בתכנים כואבים בהיסטוריה משפחתית פרטית וקהילתית.
המסע של מגב נגה
אחד הנושאים המרכזיים אשר מהווה משקל מרכזי בפרויקט מתייחס לסיפור המסע האישי "לירוסלם", עיר הבירה של העם היהודי אליה ערגו במשך דורות.
מגב נגה, אמה של התלמידה מעיין, סייעה לה להביא את סיפורה האישי תוך תיאור תלאות הדרך, הגעגועים והערגה לסבתא שנותרה מאחור באתיופיה.
"נולדתי באתיופיה בכפר טויינרה, מאז שאני זוכרת את עצמי, דיברו איתי על ישראל ועל ירושלים. כל חג הסגד היו אומרים לנו 'בשנה הבאה בירושלים'. הנושא הזה מאוד העסיק אותנו, היינו שרים על זה, היינו מדברים על זה והיינו חולמים על זה", מספרת האם מגב.
היא מוסיפה: "אבי ואחיי עלו לפניי, אבי היה במנוסה כי האשימו אותו ויהודים נוספים ברצח נוצרים. הם הגיעו בשלום וכך גם בעלי ורק אחרי שלוש שנים הצטרפתי אליהם עם ביתי".
אמה של מגב, מנבר, נותרה באתיופיה שם היא מתגוררת עד היום.
"ביקרתי את אימי כמה וכמה פעמים באתיופיה, הפעם האחרונה הייתה לפני שנתיים. היא גרה באותו הכפר ובאותו הבית שעליו קש מלמעלה. הביקורים מאד מרגשים זה מזכיר לי את ילדותי היפה וזאת הסיבה שחשוב להעביר את הזיכרונות הלאה כדי שצעירים יעשו טיול שורשים באתיופיה במטרה לראות מאיפה הוריהם הגיעו וגדלו- זה חשוב ומומלץ לכל אחד".
הפרויקט זכה לשם "תיאו"ד" (תיעוד יהודי אתיופיה בדרכם לישראל) ומעבר לתחום החברתי, האישי והרגשי שהוא מציף בקרב התלמידים, הוגדרו יעדים להגברת המוטיבציה ללמידה, חיזוק תחושת מסוגלות, גיבוש זהות אישית והשייכות לקהילה והסביבה.
אבל לא רק עבורם. גם מדריכים ותלמידים שאינם בני העדה ומשתתפים בפרויקט מוצאים את מקומם שכן לאחר איסוף החומרים והראיונות בשלב מתקדם יותר של הפרויקט הם זוכים לשמוע ממקור ראשון את סיפור עלייתה של יהדות אתיופיה להתוודע לתרבות ומאפייניה כשהמטרה היא לשבור מחסומים ולהגביר את ההתעניינות בקהילה ובניה.
שוש אפרת, רכזת ומנחת הפרויקט הלאומי בעפולה: "סיפור עלייתם של יהודי אתיופיה מציף אצלי רגשות טובים של הסיפור האישי של סבתי בעלייתה מתימן. בסופו של דבר לכל תלמיד, לא משנה מהיכן הגיע גם אם גדל פה ונולד פה, בני משפחתו עברו מסע כלשהו", היא אומרת.
אפרת מוסיפה: "והשורשים שלו מצויים במקום אחר שכן כולנו הגענו מכל קצוות תבל ולכן זה עוזר לתלמידי הפרויקט ללא יוצא מן הכלל לקבל את עצמם כחלק מהחברה הישראלית והם לא שונים מכל אחד אחד. הם מבינים שהם חלק מההוויה הישראלית חלק מהחברה הישראלית וזה תורם להם מאוד להעמקת הזהות היהודית ומסייע להשתלבותם בקהילה ובחברה בישראל".
חברה ישראלית חזקה יותר
הפרויקט הלאומי מתקיים הודות לתורמים, רוזלי וריצ'ארד דוויסון וקרן 'בן וזלדה כהן' והוא נולד בדיוק בשביל המטרה שהסיפורים והתיעוד שייאסף יעשירו ויעמיקו את הזהות היהודית של כל מי שקורא בהם ואף יחזקו את הקשרים ויבנו הבנה משותפת בין ישראל לבין יהדות התפוצות ואחרים כשסיפורם המופלא של יהודי אתיופיה משמש מקור השראה.
"תמיד הרגשתי זיקה חזקה לקהילה האתיופית, התרשמתי והתפעלתי מחוסנם על כך שצעדו אלפי קילומטרים כדי להגשים את חלום השיבה לירושלים, התקווה הגדולה ביותר שלנו היא שבעזרת מתן חסות נוכל לשמר את ההיסטוריה לדורות בהווה ובעתיד", סיפרה בעבר רוזלי דוויסון על המיזם המרגש.
רחמים אלקו, מפקח הפרויקט הלאומי סיכם: "הכרת ההיסטוריה של יהדות אתיופיה והפצת מורשתה הייחודית בקרב החברה הישראלית חשובה ליצירת תחושת גאווה והשתייכות של הדור הצעיר של הקהילה האתיופית בפרט ולחברה הישראלית כולה בכלל, לקירוב לבבות וקבלת השונה. לכן מהווה הפרויקט נדבך רב חשיבות במאמץ להשתלבותם המיטבית של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית".
אהבתם את הכתבה? הישארו מעודכנים באתר בלינקר ובעמוד הפייסבוק שלנו ידיעות הגליל ידיעון עפולה
