המחנך, הסופר והפובליציסט עמנואל בן סבו מתריע לבל יהין אדם לעלות לציונו של הרשב"י במירון בעקבות המצב המלחמתי
ההשתוקקות להשתטח על ציונו של הצדיק, הכמיהה לשאת תפילה בציונו של הצדיק, הערגה לקרבת הצדיק, אין מי שיוכל להבינה כמו המחוברים לקדושה, המאמינים בחיבור עם נשמת הקודש, שנחצבה מתחת לכיסא הכבוד בהררי הקודש והיא מסורה למען עם ישראל בכל מקום שהוא.
"בַּר יוֹחַאי, שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ, נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פְּאֵרֶךָ"
יש מי שחייהם סובבים סביב ליגת האלופות, יש מי שחייהם סובבים סביב תיאטראות, יש מי שחייהם סובבים סביב גילוי פינות חמד בעולם, יש מי שחייהם סובבים סביב הנאת מאכלי גורמה, ויש מי שחייהם סובבים סביב התורה, הקדושה, סביב מובילי רוח האומה היהודית לדורותיהם, מחוברים אליהם בקשרים בל ניתנים להתרה, קשרי עד.
"בַּר יוֹחָאי, מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ, יוֹם נַסְתָּ, יוֹם אֲשֶׁר בָרַחְתָּ, בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ, שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ"
מאות אלפי יהודים במדינת ישראל ובתפוצות מחוברים אל הצדיק, רואים בו או בציונו את אבן הראשה למהות חייהם, מתנים בפניו צרותיהם, משתפים בשמחותיהם, הצדיק הוא המחבר בין הארץ לשמיים, בין האדם הסביר למלך מלכי המלכים, הצדיק נמצא תמיד בצד האדם המבקש קרבת אלוקיו.
"בַּר יוֹחָאי, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים, לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים, אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים, הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ"
כזהו רבי שמעון בר יוחאי, כאלה אוהביו ומבקשי קרבתו, כאלה הם מאות האלפים המתרגשים בכל שנה מחדש להגיע עם כל עם ישראל, להתפלל, לבקש, לייחל, להתחזק, להתעצם, ראוי הוא רבי שמעון שלכבודו יתווספו ימים נוספים בלוח השנה היהודי.
"בַּר יוֹחָאי, וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים, עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים, סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים, נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ"
חלק מבני משפחתי ושכניי יצאו בעבר, שבוע ימים טרם יום ההילולא, לתפוס מקום קרוב ביותר לציונו של התנא האלוקי הרשב"י במירון, הקימו אוהלים, מטבחון, ניהלו חיים של קדושה סביב הציון, עם אלפי יהודים מרחבי ישראל והעולם, הטעינו בתחנת הדלק הזו, ציון הרשב"י, מצבריהם למשך השנה כולה.
"בַּר יוֹחָאי, נֶאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה, וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַׁעְרָה, וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ, שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ"
השנה אלו ימים אחרים, ימים של מלחמה, ימים בהם שונאינו ומבקשי השמדתנו יורים ללא הפסק גם לעבר ציונו של הרשב"י, אלו ימים בהם חובה על כל יהודי, חסיד הרשב"י ואוהבו להישמע לחוק, לשאת את הרשב"י חתום על ליבו, לא לעלות להר."
"בַּר יוֹחָאי, לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ, הִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ, גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת עַל עַיִשׁ, תָּשׁוּרִי וּמִּי יְשׁוּרֶךָ"
השנה ראוי ללמוד את תורת הרשב"י, ללגום ממעניינות הנצח של הקודש, לצבור אורות של קדושה ורסיסי טללי חכמה, לטייל כל אחד לפי כוחו בפרד"ס, בפשט, דרש, רז, וסוד, לשמור על החיים מפני מבקשי מותנו, לא לעלות להר.
"בַּר יוֹחָאי, בְּקֹדֶשׁ הַקָדָשִׁים, קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִישִׁים, קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ"
הכמיהה, הגעגוע, הערגה ברורים ומובנים, ברם, דווקא אחרי האסון הנורא בו קופחו חיי 45 אוהבי הרשב"י, חובת מנהיגי הציבור ירא ה', האדמו"רים, ראשי הישיבות, גדולי הדור והעסקנים לחזק את החלטת ממשלת ישראל, השנה לא עולים אל ההר בַּר יוֹחָאי.
"בַּר יוֹחָאי יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה, הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְנִימָה, לֵ"ב נְתִיבוֹת רֵאשִׁית תְּרוּמָה, אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו, אוֹרֶךָ"
השנה מניחים את הרשב"י על לוח ליבנו, השנה שמחים וששים תוך הקפדה על ו"נשמרתם מאוד לנפשותיכם", בשנה הבאה נגיל ונשיש בזאת התורה כי לנו היא חמדה ואורה.
השנה מביאים את ההר אלינו, מעלים אותו על ראש שמחתנו, נושאים תפילה בזכות התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זכותו תגן על חיילנו, על פצועינו, על חטופינו ועל כל עמו ישראל.
"בַּר יוֹחָאי, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ, אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ, וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ, לְבוּשֵׁי חשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ"
ל"ג בעומר שמח
