ניצול השואה והמתנדב המבוגר ביותר בנוף הגליל, אפרים וולדנר ז"ל היה מזוהה כל חייו עם בית הספר עמל דוד בו התנדב עד גיל 93. אפרים שרד את השואה. הוא עלה לארץ כמעפיל , נישא והקים משפחה לתפארת. לאחר שיצא לגמלאות במקום עבודתו בבית הספר עמל דוד ברמת דוד החליט להמשיך ולעבוד בהתנדבות . את כל חייו הקדיש לפעילותו ההתנדבותית " אני אמשיך להתנדב ולתרום למדינה כל זמן שאני חי" אמר בהתרגשות בטקס הוקרה למתנדבים בו הוענקה לו תעודת כבוד מיוחדת "אני קם כל בוקר בשעה חמש בערך, מניח תפילין ואחר כך שותה כוס קפה ויוצא לדרך. אני נוסע בעצמי עם הרכב שלי מסוג מיצובישי לרמת דוד ושם מקבלים אותי בחיבוקים ובנשיקות" סיפר.
וולדנר היה בן משפחה בקמפוס של רמת דוד, המנהל סא"ל במיל' יואב ברבי הרעיף כלפיו אהבה והתייחס אליו כמו אל אבא "אפרים היה איש יקר, מלח הארץ ודוגמה לאזרחות טובה ואהבת המדינה ובני האדם. כל מי שהכיר אותו התאהב בו מיד, היה בו קסם אישי ונתינה אינסופית" . וולדנר הרבה להיפגש עם בני נוער, שוחח איתם על ערך ההתנדבות, סיפר להם את סיפור הישרדותו ותקומתו, וליווה אותם בפעילויות שונות. על כך זכה באות יקיר העיר נוף הגליל . לפני כשנתיים עבר להתגורר בבית אבות שם לפני כחודש הפתיעו אות צוות בית הספר בהנהלת יואב ברבי וחגג לו יום הולדת 96. ביום ראשון השבוע אפרים הלך לעולמו. לבקשתו ארונו הוצב בכניסה לבית הספר ומשם יצא מסעו לבית העלמין בנוף הגליל. ראש עיריית נוף הגליל, רונן פלוט ספד לו: " אפרים היה איש נעים הליכות, שהקרין טוב לב וחום על הסביבה וגם כשסיפר את קורותיו כילד מתבגר בשואה ואת חלקו בתקומת העם בארצו, עיניו תמיד נצצו באהבה וקולו הנעים ריכך את הזוועות. במשך שנים רבות סיפר אפרים את סיפורו, את סיפורה של המדינה, לדור הצעיר והיה סמל ודוגמה לרוח התקומה, הרעות והאחווה. את אות יקיר העיר הענקתי לו באופן אישי בעת ששהה בבית האבות, הוא שמח והתרגש מאוד" אפרים נפטר בשיבה טובה, אהוב ומוקף במשפחה לתפארת שהקים.
