טיפול בזקנים לא מתאים לכל אחד, על אחת כמה וכמה טיפול בקשישים סיעודיים בסוף ימיהם. ד"ר וופא קסיס מספרת על האתגרים והמורכבויות בעבודה עם מטופלים סיעודיים, על הטיפולים לשיפור איכות חייהם ועל חשיבות הקשר האישי עם כל מטופל ועם בני משפחתו.
מדי יום מגיעות הנזירות המסורות לעבודה ולהתנדבות בבית האבות שנמצא במחלקה הגריאטרית "סנט וינסנט" בבי"ח הצרפתי בנצרת, והן עושות זאת כבר 6 שנים תחת הובלתה של ד"ר וופא קסיס. "הנזירות מגיעות מתוך תחושת שליחות עמוקה, מלאות באהבה ונתינה. לקשר האישי שלהן עם הקשישים אין תחליף, הוא משפר את התחושה שלהם ועוזר להם להתמודד עם הקשיים ולעיתים גם עם הבדידות. הרי מוכח שיש קשר הדוק בין גוף לנפש", אומרת ד"ר קסיס.
המחלקה הגריאטרית הוקמה בשנות ה-80 ונמצאת במבנה עתיק ששופץ. ומה שהוביל להקמתה היה פנייה של נזירות שהתנדבו בביה"ח וביקשו לסייע למבוגרים אליהם חשו קרבה כמו להוריהם. מסירות כמו של הנזירות לא פוגשים בכל מקום, הן עושות זאת מכל הלב מתוך תחושת משפחתיות והתגמול היחידי שהן מבקשות לעצמן הוא החיוך שהן מקבלות בחזרה מהקשישים וגם מתחושת הביטחון של בני משפחותיהם שיודעים שיקיריהם נמצאים במקום בטוח ושעושים הכול למען בריאותם הפיזית והנפשית.
כבר בצעירותה הייתה ד"ר קסיס רגישה מאוד לכאבם של הקשישים, "כשהייתי צעירה, בכיתי כשראיתי את הכאב של הקשישים ובמהלך השנים המצפן הפנימי שלי הוביל אותי לעסוק ולהתמחות בתחום הגריאטריה". ד"ר קסיס, בת 60, עובדת 30 שנים בתחום, "התחלתי כרופאה פנימית, ובהמשך התמקצעתי בגריאטריה ובשיקום במספר מוסדות ממשלתיים בארץ. את דרכי בבי"ח הצרפתי בנצרת התחלתי כיועצת, ולאחר כמה שנים הוצע לי להיות המנהלת הרפואית במחלקה הגריאטרית ולנהל את בית האבות הסיעודי של הנזירות. אני אוהבת מאוד את עבודתי, עושה אותה מתוך תחושת שליחות ומודה על הקשר המיוחד עם הנזירות והמקום".
ניהול בית אבות בחברה הערבית הוא לא עניין של מה בכך. בעבר, בחברה הערבית, להוציא את ההורים לטיפול מחוץ לבית היה נחשב לבושה, אך כיום המודעות לאיכות הטיפול שניתן לקבל במוסדות המתמחים בטיפול בקשישים, גדלה ורואים עלייה בפניות לבתי אבות. מלבד האמון בבתי האבות יש סיבה נוספת לעלייה בפניות והיא העומס הגדול שנוצר על המשפחה המטפלת ועל הצורך בקבלת עזרה מקצועית.
כאשר משפחה מחליטה להוציא את הזקן מהבית לבית אבות מתלווים לתהליך חששות רבים. אחרי הכול מדובר בחיפוש אחר מקום שיטפל ביקרים להם מכול. "התפקיד שלנו", אומרת ד"ר קסיס, "הוא להיות רגישים לחששות של המשפחות ואנחנו עושים זאת על ידי הקשבה ותמיכה רגשית בקשישים ובבני משפחותיהם. צעד אחר צעד אנחנו בונים את האמון ואני שמחה להגיד שהמשפחות סומכות עלינו במאת האחוזים".
המשפחות הנוצריות מוקירות את החום והאהבה שהנזירות מעניקות לקשישים ואת בית האבות כמקום שהוא בית חם, מסודר ומותאם לכל הצרכים. אל בית האבות מגיעים גם קשישים עצמאיים וגם קשישים סיעודיים שחלו בדמנציה ומחלות מורכבות אחרות. ומפעילים עבורם תוכניות חיזוק מנטלי ופיזי כדי לממש את הפוטנציאל השיקומי.
חלק מהאתגרים המורכבים בניהול היו בגל הקורונה שלא פסח על המחלקה ועל בית האבות. "בגל הקורונה הראשון, לפני כשנתיים וחצי", אומרת ד"ר קסיס, "נתקלנו בקשיים ובדילמות שלא הכרנו עד אז. אחד הקשיים הגיע עם ההנחיה לבודד את הדיירים בחדרים ולסגור את המוסד לכניסת משפחות ומפעילים. מיותר לציין שההשלכות של הבידוד על הקשישים היו חמורות ביותר, ולצערנו ראינו הידרדרות תפקודית וקוגניטיבית אצל חלק מהם. באותה תקופה, כדי להקל על הקשישים ולאפשר להם בכל זאת להיפגש עם בני המשפחה בצורה בטוחה, רכשנו טאבלטים שבאמצעותם הם ניהלו שיחות וידאו עם המשפחות. כמובן שבמהלך הסגרים והבידודים דאגנו לעדכן כל הזמן את המשפחות על מצבם של יקיריהם ולגבי ההנחיות העדכניות.
תקופה הקורונה השפיעה גם על הצוותים המסורים שלנו שנתבקשו ללבוש סרבלים, מה שגרם להם לחוות רגשות של פחד, ריחוק מהמטופלים, חשש מהידבקות וחוסר ודאות. הקשבנו למצוקותיהם ותמכנו בהם כדי שיוכלו להמשיך ולהעניק את הטיפול המיטבי לקשישים וזאת למרות חוסר הוודאות. בנוסף לכך הקורונה כפתה עלינו התמודדות עם אתגרים חדשים כמו הפעלת הדיירים מרחוק, מחסור חמור בכוח אדם עקב הידבקות ובגיוס עובדים באופן מיידי והכשרתם במהירות. אני שמחה להגיד שהתגברנו על כל האתגרים והיום אנחנו מתנהלים בשגרה בצל הקורונה".
נכון להיום, נמצאים במחלקה 30 מטופלים סיעודיים בגילי 60 ומעלה אשר מגיעים בחלקם מבית חולים ובחלקם מהבית. בזכות הצוות המקצועי הכולל פיזיותרפיסט, מרפאים בעיסוק, מדריכת תעסוקה, עובדת סוציאלית, תזונאית מייצרים בבית האבות סדר יום שיקומי דרך פעילויות שאהובות על המטופלים כמו: דומינו, בישול עלי גפן, פעילויות סביב מסיק זיתים ועוד. בנוסף לכך אנחנו מקפידים לשמח את הקשישים ולחגוג ימי הולדת, אירועים, חגים ועושים זאת בשיתוף עם אומנים ומתנדבים רבים.
מכיוון שהמקום תומך בקשישים במסע האחרון של חייהם, צוות בית האבות דואג לסיוע מקצועי של עו"ס שתומכת הן במטופלים והן בצוותים ומקפיד לשמור על כבודם של הקשישים, פרטיותם ועל אווירה משפחתית חמה למטופלים ולבני משפחותיהם.
"יתרון בולט של בית האבות שלנו הוא מיקומו בתוך בתי חולים" אומרת ד"ר קסיס, "במקרה הצורך אנחנו במרחק של כמה צעדים ממכוני הרנטגן, סי.טי, מעבדה, ומצוותי החייאה וטיפול נמרץ הפועלים 24 שעות ביממה. כמו כן אנחנו עוברים מדי שלושה חודשים ביקורת של משרד הבריאות ותמיד מקבלים שבחים רבים, זאת למרות שהמשרד לא מתקצב אותנו. האתגר של כולנו בראש ובראשונה הוא לדאוג לטיפול הטוב ביותר לקשישים, לשמור על קשר קרוב עם המשפחות, שהן חלק מהותי בהצלחת הטיפול, ולדאוג למצוינות המחלקה".
