זוכרים את המורים שהכי השפיעו עליכם? לא משנה כמה שנים עברו מאז למדתם בבית הספר, לכל אחד מאיתנו יש את המורה שאותו הוא לא ישכח. המורה שידע להגיד את המילה הנכונה, ללוות, לתמוך, ולראות את האדם מאחורי הציונים. זו השנה ה-12 לתחרות "המורה של המדינה", שמעלה על נס את פועלם של מורים מכל רחבי המדינה ונותנת הזדמנות לילדים ולמבוגרים להמליץ על המורה ששינה את חייהם, לזכות בתואר הנכסף "המורה של המדינה".
מדי שנה, מורים רבים מרחבי הקריות מצטרפים לרשימת המועמדים המובילים לזכייה בתחרות "המורה של המדינה". השנה, עם אותם מועמדים נמנים שלושה מורים מתיכון אורט קרית ביאליק. בראיון מיוחד ל"הד הקריות" הם מספרים על התפקיד המשמעותי אליו הם מתעוררים כל בוקר בחדוות עשייה ורצון להשפיע.
איתמר שחר: "הגוזלים של איתמר"
איתמר שחר, 39, נישא לפני שנה וחצי. הוא אב לשתי בנות. הוא מורה כבר 12 שנה, רכז היסטוריה, מורה לאזרחות ומזרחנות. בכל השנים חינך כיתות באגף שח"ר למעט בשנתו הראשונה להוראה, אליה הגיע כמעט במקרה.
"אימנתי את קבוצת הכדורסל בבית ספר אחר בקריות וביקשו אחליף מורה שיצא לחופשה. ככה הגעתי לתפקיד והתאהבתי. להיות בצומת הכי משפיע עבור הילדים, שבו אפשר לגעת בהם, לעזור, להיות שם בשבילם, זו זכות גדולה. אני תומך בילדים ברגעים הכי קשים שיש להם, אני אוהב את העבודה שלי ומעטים אנשים שיש להם הזכות לקום כל בוקר לעשות משהו שהם אוהבים, להרגיש סיפוק ומיצוי".
ראש העירייה אלי דוקורסקי: אני גאה במערכת החינוך שלנו שלא מוותרת על אף תלמיד ומחנכת לערכים, לרעות ולקבלת האדם באשר הוא"
שחר משלב את עולם הערכים של הכדורסל בבית הספר, ואפילו פיתח שיטה ייחודית, לפיה הוא מלווה את תלמידיו להצלחה.
"אי הצלחה היא לא כישלון. היא כלי לשיפור. אני בונה תוכנית עבודה אישית לכל תלמיד ותלמיד המותאמת לצרכים שלו. אני בונה איתם לו"ז, מלמד אותם ניהול זמן, הלוא זמן הוא משאב יקר שלא כולם יודעים להשתמש בו. אם צריך, אני מביא אותם מהבית, מעיר אותם בבוקר, מלווה אותם לשיעור, ודואג להם לאוכל.
"פיתחתי מודל בשם 'הגוזלים של איתמר'. זה מודל התפתחותי, אבולוציוני, שמתחיל מכיתה י', שבה התלמידים הם כמו גוזלים שאני מאכיל אותם בקן ודואג להם בכל תחומי החיים. בכיתה י' התלמידים עוד לא יודעים שום דבר על התיכון, הם לא יודעים מה הן בגרויות, שיטות הוראה ואסטרטגיות למידה. השאלות במבחן זהות לכולם, אבל הלמידה היא דיפרנציאלית, עם שיטות הוראה שונות.
"לתלמיד אחד אני אקליט את החומר, לאחר אני אעשה תרשימי זרימה, לשלישי אני 'אמרקר' סיכומים, ולרביעי אני אתן לצפות בסרט על החומר.
"בכיתה י"א, אחרי שכל אחד מהילדים סיגל לעצמו את תוכנית העבודה ואסטרטגיית הלמידה שמתאימה לו, אני לוקח צעד אחורה. אני כבר לא קורא להם גוזלים, אלא תלמידים. אני נותן להם לעשות את הדברים לבד, מלווה אותם מהצד, רק כשהם נתקלים בקושי אני נכנס לתמונה.
"בי"ב אני יוצא מהתמונה לגמרי ומפקח מלמעלה על מנת לראות שהכל מתנהל כמו שצריך. ממש כמו גוזלים, אני מאכיל אותם, מלמד אותם לעוף ובסוף מפריח אותם מהקן".
איתמר שחר: לדור הבא של המורים, אני ממליץ לעבוד מהלב ולהגיב מראש. אם אתה עובד מהלב אתה נותן את כל כולך ואם אתה מגיב מהראש אתה הרבה יותר שקול"
שחר רואה חשיבות עליונה בהתנדבות ותרומה לקהילה. הוא מקפיד להעביר את המסר הזה הלאה לתלמידיו, אך לא לפני שהוא מיישם את התורה בעצמו.
"אני מתנדב במד"א אחת לשבוע בתור נהג אמבולנס וחובש בכיר. חשוב לי לתת לתלמידים דוגמה אישית. לכולנו יש את הכלים להפוך את העולם הזה ליותר טוב. לשאול את ההורים שלנו מה שלומם או להכין להם כוס קפה, לא דורש מאיתנו הרבה מאמץ, אבל עבורם כוס הקפה הזו יכולה להיות הדבר הכי משמעותי שקרה להם באותו יום.
"אני מלמד את התלמידים שלי להסתכל במראה ולא בחלון. לא להסתכל על אחרים ומה שקורה בחוץ, להסתכל על עצמנו. זה דור מדהים עם יכולות מדהימות, אבל לא כולם לוקחים את היכולות שלהם למקומות חיוביים, והתפקיד שלי הוא לנתב אותם למקומות האלה".
איתמר שחר: "אני מלמד את התלמידים שלי להסתכל במראה ולא בחלון. לא להסתכל על אחרים ומה שקורה בחוץ, להסתכל על עצמנו. זה דור מדהים עם יכולות מדהימות"
שחר יודע הכל על תלמידיו, שלא חוסכים ממנו שום פרט מחייהם האישיים, ומקפידים לעדכן ולהתייעץ, גם באמצע הלילה.
"אני עושה המון ביקורי בית, שיחות עם ההורים ושיחות אישיות. התלמידים יודעים שהם יכולים להתקשר אליי בכל בעיה ושאלה, גם אם הם רבו עם החברה וגם אם הם לא הבינו שאלה בשיעורי הבית. אני מחנך כיתות של נוער בסיכון עם סכנת נשירה גלויה וסמויה מבית הספר. 90 אחוז מההצלחה בתפקיד הם הזמינות והרגישות לתלמידים. התמדה היא שם המשחק. מים חודרים סלע לא כי הם יותר חזקים, אלא כי הם עקביים. אני לא מוותר על אף אחד, אני אעשה כל מה שאני יכול בלב שלם על מנת לעזור להם".
לשחר יש חלומות להמשך, וגם טיפ חשוב למורים בתחילת הדרך. "בימים אלה אני כותב ספר ילדים, וחולם לסיים קורס פרמדיקים של מד"א כמתנדב. לדור הבא של המורים, אני ממליץ לעבוד מהלב ולהגיב מראש. אם אתה עובד מהלב אתה נותן את כל כולך ואם אתה מגיב מהראש אתה הרבה יותר שקול".
גילוי נאות ונימה אישית: איתמר שחר היה המחנך שלי בכיתה י'. ואכן עד היום, אם ישאלו אותי על דמות משמעותית עבורי מימי בית הספר, התשובה היא, ללא ספק, האיש המיוחד הזה. מבחינתי, הוא בהחלט זכאי לתואר "המורה של המדינה".
איריס בציר: מישהו שיקשיב להם
איריס בציר, מתגוררת בחיפה ומלמדת כבר 27 שנים. את שיחתנו היא פותחת בצניעות גדולה, כמעט לא מבינה על מה כל המהומה. "אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, כי זה מה שבחרנו. כי זאת השליחות שלנו. יש כל כך הרבה מורים טובים וראויים, והייתי רוצה שיאירו גם את העשייה של המון טובים אחרים".
איריס בציר: "התמזל מזלי שאני נמצאת במקום שאני יכולה לפנות לאינטליגנציות רבות של ילדים, בין אם בשירה, מחול או עשייה התנדבותית והובלה"
בהכשרתה בציר היא מורה ללשון וספרות. יש לה תואר ראשון בלשון וספרות ותואר שני בניהול מערכות חינוך. היא בוחרת להיות מורה כל יום מחדש, כי זה מה שהיא אוהבת.
"תמיד ידעתי שאהיה מורה. יש לי אמא מורה, ולאורך הדרך, כנערה, פגשתי לא מעט מורים שהיו מעוררי השראה עבורי, והחוויה שלהם הוסיפה על החוויה שהייתה לי בבית. היה לי ברור מאליו תמיד שזה מה שאני הולכת לעשות. וגם היום, אם מחזירים אותי 30 שנים לאחור, אני בוחרת בדיוק את אותו הדבר".
בציר מחנכת כיתת נחשון (כיתת מצוינות לימודית-חברתית-ערכית), ומעבר לכך היא רכזת חינוך חברתי ורכזת טקסים.
"בתור רכזת חינוך חברתי ורכזת טקסים, אני יכולה לגלות אצל הילדים המון ניצוצות ולהפוך אותם ללהבות. היום אין רק אינטליגנציה אחת לימודית, יש אינטליגנציות שונות, והתמזל מזלי שאני נמצאת במקום שאני יכולה לפנות לאינטליגנציות רבות של ילדים, בין אם בשירה, מחול או עשייה התנדבותית והובלה.
"אני יכולה לגלות אצל ילדים את החוזקות שלהם ולעזור להם למנף אותן. חלק מההצלחה של אנשים בחינוך, היא לדעת לגלות אצל ילדים את החוזקות שלהם, ומשם לקחת אותם יד ביד למסע".
איריס בציר: "להקשבה ואהבה אין שום קשר לתקופה או לטכנולוגיה, כי בתור בני אדם כולנו מחפשים מישהו שיראה אותנו וידע לגעת בנו, וזה, חוצה תקופות ועשורים"
ב-27 שנים ליוותה בציר דורות של תלמידים מתוך אהבה אמיתית למקצוע ולעשייה. אמנם הדורות משתנים כל הזמן, אבל בעיניה סוד הקסם הוא חוצה זמנים. "אני חושבת שכל עשייה שלנו בחיים ממקום מגיעה מאהבה. אני מגיעה כל שנה עם התרגשות מחודשת, כאילו זו הפעם הראשונה. גם אחרי 27 שנים אני מתכוננת לכל שיעור מחדש. המורים תמיד צריכים להתעדכן עם הדור, אבל החשוב מכל הוא הקשר האישי.
"גם כשהטכנולוגיה משתנה ומערכי השיעור מתעדכנים בשאיפה להתאים אותם לדור החדש, בסופו של דבר מה שחשוב לילדים בכל תקופה, היא הקשבה. כי גם בעולם של טכנולוגיה, ילדים רוצים וצריכים מישהו שיקשיב להם, מישהו שיראה אותם, שירגישו שייכים. אני חושבת שלהקשבה ואהבה אין שום קשר לתקופה או לטכנולוגיה, כי בתור בני אדם כולנו מחפשים מישהו שיראה אותנו וידע לגעת בנו, וזה, חוצה תקופות ועשורים".
נצחונה שגב: שיח בגובה העיניים
גם לנצחונה שגב, 51, מחיפה, נשואה ואמא לשלושה ילדים, יש ותק בתחום ההוראה. אהבתה למקצוע הגיעה בעקבות שירות משמעותי במחווה אלון, שם גילתה את הסיפוק שבנתינה.
"הייתי עתודאית ולמדתי אדריכלות בוויצו ארבע שנים, שם עשיתי את תעודת ההוראה שלי. בצבא הייתי מש"קית הוראה במחווה אלון, לימדתי חיילים שמגיעים מבתים קשים מאוד והרגשתי שזה מקומי. שם ניצתה בי הבערה לחינוך.
נצחונה שגב: "זו מי שאני, מאמינה בשיח עם התלמידים. מסירות היא מילת מפתח, ודאגה. הילדים וההורים מרגישים את זה ואנחנו מצליחים בזכות הצוות המדהים שעוטף אותם"
"מיד עם השחרור התחלתי ללמד. הייתי מורה מקצועית לאדריכלות הרבה שנים והחלטתי שאני חייבת לעשות משהו נוסף. לאחר שקיבלתי אחריות על 60 חיילים בצבא, הרגשתי שאני יכולה ורוצה לעשות יותר והתחלתי לחנך. התחלתי מכיתות אתגר שהן לא פשוטות. הבאתי תלמידים שהמערכת כמעט התייאשה מהם, ואני לא הייתי מוכנה להתייאש".
סוד ההצלחה של שגב הוא שיח בגובה העיניים, והדלק שמניע אותה הוא התלמידים.
"אני תמיד מדברת עם התלמידים שלי בגובה העיניים, לילדים יש רדאר חזק והם קולטים מיד מי רוצה בטובתם, והם מגיבים לזה. חשוב לי לבנות איתם מערכת יחסים של אמון, הדדיות וכבוד. כשאני פוגשת בוגרים שלי, והם אומרים לי שבזכותי יש להם תעודת בגרות, זה מה שנותן לי את המנוע והדלק להמשך. כשהם מזמינים אותי לחתונות ואירועים – זאת ההוכחה עבורי שהצלחתי לגעת בהם.
"השבוע קיבלתי הודעה שחצי מהכיתה שחינכתי הם כבר קצינים. זה סיפוק ויש תמורה לעבודה הקשה שהיא 24/7. חוץ מלישון כמה שעות בודדות, החיים שלנו הם סביב זה. המקצוע הוא לא פשוט, הוא דורש ושואב כוחות, אבל יש מה שממלא את המצברים מחדש".
שגב מובילה פרויקטים רבים של התנדבות ותרומה לקהילה.
"בחמש השנים האחרונות אני מחנכת כיתות נחשון, תלמידים מצטיינים לימודית ופעילים בחברה למען הקהילה. אני רכזת מעורבות חברתית כבר 10 שנים ובמסגרת הזאת הוצאתי הרבה תלמידים לחפירות ארכיאולוגיות בשישה אתרים, להתנדבויות בבית קסלר, לבתי אבות, גני ילדים, צביעת בתים לניצולי שואה וקשישים, והרשימה עוד ארוכה.
נצחונה שגב: "חשוב לי מאוד שהילדים יידעו שאני רואה אותם. גם אם אני מסתובבת בחצר, אני תמיד מסתכלת. לראות מה מצב הרוח שלהם ואיך הם מרגישים. הם יודעים שיש להם למי לפנות"
שגב יודעת איך התלמידים שלה מרגישים, ולפעמים בשעות אחר הצהריים, ההורים שואלים אותה איפה הילדים שלהם נמצאים. חשוב לה להיות מעורבת בחיי התלמידים שלה, והיא מספרת שנוצרות ביניהם חברויות מיוחדות.
"חשוב לי מאוד שהילדים יידעו שאני רואה אותם. גם אם אני מסתובבת בחצר, אני תמיד מסתכלת. לראות מה מצב הרוח שלהם ואיך הם מרגישים. הם יודעים שיש להם למי לפנות, והמטרה שלי ושל כל הצוות היא להעלות את כולם למעלה ולמצות את היכולות שלהם.
"זו מי שאני, מאמינה בשיח עם התלמידים. מסירות היא מילת מפתח, ודאגה. הילדים וההורים מרגישים את זה ואנחנו מצליחים בזכות הצוות המדהים שעוטף אותם".
דבר ראש העיר
המורים האלו, ועוד רבים וטובים, יתחרו על תואר "המורה של המדינה". נדמה, כי הם מתחרים בכל יום מחדש על ליבם של התלמידים והצלחתם. התואר פחות חשוב, אלא האהבה שמפעמת בהם לתלמידים שלהם.
ראש העירייה, אלי דוקורסקי התייחס בגאווה:" מדי שנה מורי קרית ביאליק זוכים להימנות עם הרשימה המצומצמת והיוקרתית של התחרות 'המורה של המדינה', ואף זוכים בה. אני גאה במערכת החינוך שלנו שלא מוותרת על אף תלמיד ומחנכת לערכים, לרעות ולקבלת האדם באשר הוא".
