אחרי הבחירות האחרונות התמונה ברורה. הימין צריך להרכיב ממשלה מהירה בצלמו ובדמותו. זוהי הכרעת הבוחר, ואין מקום לסחטנות יתר כלפי ראש הממשלה. כל הדיבורים על ממשלת אחדות זה לעשות צחוק מהדמוקרטיה. ממשלת אחדות בימים כתיקונם היא בוז לבוחר ולעג לשיטה.
רק בשני מקרים צריך אחדות. האחד, מלחמה, או חלילה, אסון טבע בקנה מידה עצום, שצריך לשנות סדרי בראשית על מנת להילחם בו. המקרה השני, כאשר מעלים לדיון מהלך מדיני בסדר גודל של הסכם שלום היסטורי, או שינוי שיטת הבחירות.
וכאן חייבים לבוא ולהזהיר. במוקדם או במאוחר, ישראל תהיה חייבת לשנות את השיטה. מה שהתאים למדינה קטנה בת פחות ממיליון תושבים לפני יותר מ-65 שנה, לא מתאים למציאות של היום. הממשל שונה והצרכים שונים, ולא ייתכן להמשיך ככה, וכל שנתיים או פחות ללכת לבחירות. בשביל כך, ורק בשביל כך, מפלגת המחנה הציוני יכולה להיכנס לממשלת אחדות. מכל סיבה אחרת היא תהפוך לעלה תאנה של הימין, תבגוד בבוחריה ותחזור להיות סיעה של 13 מנדטים ואולי אפילו פחות.
