40 אחוז מתלמידי השכונות המזרחיות בירושלים נושרים מבתי הספר. עזובה, עוני, בטלה, נעורים ללא עתיד בתוספת חוסר מוצא מדיני, הם קוקטייל של ייאוש וערובה לצמיחתה של תנועת מרי אזרחי ממשלת ישראל, שממש לא יודעת איך לאכול את אינתיפאדת ירושלים, מציעה להחמיר בעונשים על הורי הילדים, קנסות ומאסר.
זהו ניסיון אווילי לנסות לירות ביתושים במקום ליבש את הביצה. שכונות התפר בירושלים הן עניות ורבות תסכול כלכלי ופוליטי כאחד. ירושלים המאוחדת הפכה לאתוס מזויף ולא אמיתי, אם אזרחים ישראלים מבטלים טיולים לבירה, אם סטודנטיות הולכות לקמפוס עם בקבוקי גז מדמיע בילקוטן. מי שמחוקק חוקים צריך לזכור, כי 40 אחוז מתלמידי השכונות המזרחיות נושרים מבתי הספר, כי אין השקעה בחינוך ואין קציני ביקור סדיר בבתים של הנושרים. עזובה, עוני, בטלה, נעורים ללא עתיד בתוספת חוסר מוצא מדיני, הם קוקטייל של ייאוש וערובה לצמיחתה של תנועת מרי אזרחי. אפשר להכניס אוגדה לירושלים המזרחית ואפשר להחזיר את חוקי חמורבי, אבל רק פתרון מדיני יכול בסופו של יום, לפתור את מצוקת האיום הנוכחי.
ירושלים צריכה פתרון מערכתי כולל בעל משמעות מדינית ודתית ופתרון של תקציבים לאותן שכונות. יש חוסר מעש ממשלתי וחוסר רצון לקבל החלטות הכרחיות בעלות משמעות היסטורית, וכשלא רוצים לפעול וטומנים ראש בחול, מקבלים ביצה שהולכת וגדלה. מעולם לא הייתה בירת ישראל המאוחדת מחולקת ודומעת כפי שהיא היום.
