הטור של צ'רקס
הקריות ידועות כארץ הסופרמרקטים. רשתות המזון פילחו את השוק הזה כבר מזמן וההשקעה שלהם פה היא בהתאם. מה שקרה אצלנו ביום שישי שעבר קרה בכל הארץ, אבל פה זה היה מהמם ומבייש.
הממשלה אמרה שלא תהיה בעיית מזון, ולמרות זאת, רשתות המזון כמעט קרסו מהעומס.
העיקר למות שבעים
ברשת דבאח סגרו דלתות, כי הציבור פרץ פנימה כמוכה אמוק, כאילו אין מחר, כאילו הסורים על הגדר וכדור הארץ עומד להתנגש במטאור ענק. גם ברשת קשת טעמים היה די מופרע. עגלות על עגלות הוצאו לחנייה ולמכוניות.
כל מי שראה את המחזה הבין שאנשים התנהגו כמו דובים לפני החורף ולא חשבו שהם עלולים להידבק בנגיף הקורונה, העיקר למות שבעים, כשהמקרר עמוס במזון.
אני גאה בעצמי, שבניגוד לאחרים, אני מאמין לממשלה שיהיה פה מזון, וחוץ מזה, אפשר בימים קשים לאכול קצת טחינה עם ירקות ושמן זית. זה משביע, זה כלכלי וזה אפילו טוב למערכת החיסון.
המשבר הוא אמיתי, אבל הפאניקה בהחלט מיותרת. ובכלל, מסתבר שהמגפה היא כלל עולמית גם בצדדים ההזויים שלה. עד עכשיו אני מחפש שמישהו יסביר לי מה הסיפור עם נייר הטואלט. מקסימום שוטפים את התחת במקלחת ובא לציון גואל.
בקטנה
האמת שאני מפחד מהנגיף וזה טבעי, אבל אני מפחד גם מקרן מרציאנו, הכתבת הכלכלית של ערוץ 12, שהדרמטיות והפאניקה שהיא משדרת ממש מפחידות אותי וגורמות לי לסיוטי לילה.
אז בבקשה מכם, אנשי התקשורת, דברו לאט, דברו חלש ועל תעצימו את הדרמה. לא הכל זה רייטינג.
