הסרט הנפלא "המועמד" בכיכובו של רוברט רדפורד מגולל את סיפורו של בחור שרץ לתפקיד בסנאט. התחרות הייתה בשבילו מהות העניין, והוא הלך וצמח יחד עם קהל בוחריו, עד לרגע המקסים שבו הוא ניצח וזכה בתפקיד. בסיום הסרט הוא נמצא במצב לא ברור. הזכייה הייתה מהות הכל, והוא בכלל מתעורר למציאות ולא יודע מה לעשות ואיך לתפקד ביום שאחרי הבחירה בו.
התיאור הזה נראה לי מתאים לדונלד טראמפ, הנשיא הנבחר של ארצות הברית. טראמפ, בן 70, אדם נטול אג'נדה פוליטית וחברתית, איש שאוהב להרוויח כסף מעסקים כדי לממן לעצמו חיי פאר עם מטוס מוזהב ודוגמניות מסביבו, צריך עכשיו לעבוד קשה באחד הג'ובים הקשים בעולם, וזה בכלל לא מתאים לאופי שלו. מהר מאוד הוא יגלה שמאחורי הכוח והעוצמה מסתתרת לה אחריות עצומה שגורמת לכל נשיא לעסוק פחות ופחות בנהנתנות ויותר מדי מהר להזדקן, מול נחשול ענק של בעיות פנים וחוץ באמריקה ובעולם כולו. אם היה יכול, אולי טראמפ היה ממנה לעצמו יותר מסגן אחד כדי לעמוד בעומס, ואולי אפילו ממנה לעצמו ממלאת מקום במשרה מלאה, כמו הילרי קלינטון, שהרי בתוך תוכו הוא יודע שהיא מכירה את השטח ואת העשייה הזאת הרבה יותר טוב ממנו.
צילום: Michael Vadon, ויקיפדיה, CC BY-SA 2.0
טראמפ שבר הרבה מוסכמות בשנה האחרונה. מי יודע, אולי הוא חולם עכשיו לשוט ביאכטה מפוארת עם אשתו ובנו, לבקר בעולם במקומות קסומים ולהשאיר לגברת קלינטון לנהל את הביזנס בוושינגטון. בינינו, האיש שהשיג הכל כבר לפני שנבחר והוכיח שהוא צ'מפיון אמיתי, צריך עכשיו להיכנס למוסך שנקרא "הבית הלבן" ולהתחיל לתקן את העולם. מסכן, ממש מסכן.
