את יום הולדתו החמישי, שיתקיים בעוד שבועיים, כולנו תקווה שיחגוג איתי מאיר אוסקר, כשהוא כבר יצא מכלל סכנה, אחרי שביום ראשון השבוע, חדרו עלה באש בעקבות משחק עם מצית. נכון להיום (שלישי) הוא מאושפז במצב קשה ועדיין נשקפת סכנה לחייו.
ביום בו התרחשה השריפה, העביר איתי עוד יום בבית עם אמו אליס. כפי תיארה בפנינו אמו את הסיוט הכי גדול של כל הורה, איתי שהה במחיצתה, ובזמן שנכנסה לנוחיות, הוא לקח מצית והסתגר בחדרו, כשהוא מוריד את המזרון מהמיטה וחוסם איתו את הדלת.
אחרי דקה וחצי שמעה האם את הילד בוכה ורצה לחדר, אך לא הצליחה לפתוח את הדלת. היא זיהתה עשן שעולה מתחת לדלת, ואז קראה לאבי, ידיד המשפחה ששהה אף הוא בבית. לטענתה, איתי היה לכוד כמעט 20 דקות בתוך האש, ובשלב מסוים, שמעה אותו נאנח, וביקשה מאבי לעשות הכל על מנת לחלץ אותו משם כיוון שעדיין לא הגיע אף גורם הצלה שיכול לסייע.
אבי פרץ את הדלת, ורק לאחר ארבע פעמים בהם נכנס ויצא מהחדר, זיהה את הילד על המזרון השרוף ומשך אותו יחד עם המזרון אל המסדרון. "השכנה פתחה את דלת הבית, צעקתי לה שתרד להכווין את כוחות ההצלה. עלו שני גברים שלא זיהיתי, לקחו את איתי, ואני חזרתי למרפסת לוודא חילוץ של האם". הוא מספר לנו.
משיחה שערכנו עם הכבאי הראשון שהגיע לזירה, אודי אזריהן, שחילץ את איתי ממסדרון הכניסה לבית, יחד עם כונן של איחוד והצלה, עולה תמונה קשה: "קיבלנו הודעה על בית שעולה באש בטרומפלדור עם חשש ללכודים, עפ"י הנהלים, תוך 60 שניות אנחנו מחויבים לצאת לדרך עם הכבאית. באירוע הזה, בגלל ההודעה הקשה, יצאנו תוך 26 שניות. למרות שמדובר בנקודה הכי צפונית בנהריה, כביש חד סטרי ומזג האויר הסוער, הגענו למקום תוך שבע דקות. שתי דקות לפני שהגענו קיבלנו עדכון שיש לכודים וודאיים בדירה, ושעלינו להתרכז בחילוצם לפני הכל. רצתי אל הבית ממוגן עם החליפה והבלון. רצתי את הריצה של החיים שלי. כשהגעתי לבניין זיהיתי מסה עצומה של עשן שחור. עליתי במדרגות בחושך מוחלט, זיהיתי שהדלת פתוחה ואת הבערה החזקה, והרגשתי קרינת חום גבוהה. התחלתי בסריקות. אחרי הדלת הרגשתי משהו. מיששתי והרגשתי שיער, ואז אף ושיניים. הכנסתי את שתי הידיים שלי מתחת לבית השחי שלו וגררתי אותו החוצה. במדרגות, התחלתי לקבל אויר קצת יותר נקי וזיהיתי את הילד. ראשו היה שמוט והוא היה מחוסר הכרה, אבל הוא נשם. הוא סבל מכוויות מכף רגל ועד ראש. התחלתי לצעוק למד"א, ירדתי בריצה עם הילד על הידיים. השכנים שהיו שם וראו את המחזה הנורא התחילו לצעוק. הנחתי אותו בתוך האמבולנס כשעדיין עלה ממנו עשן. אני לא יכול לשכוח את המראה הזה. חזרנו משם למוקד הבערה, כיבינו את האש ובדקו שוב שאין לכודים בבית. כל הלילה התפללנו. ביצענו תחקיר אירוע, וכבאים שמשרתים שלושים שנה סיפרו שלא ראו דבר כזה. לא עצמנו עין כל הלילה, אחרי אירוע כזה אתה לא מבין בכלל מה עברת. השם זיכה אותי לעשות את המצווה הזאת והלוואי שהילד יצא מזה. העיקר שיחיה. סיפור קשה. אני מבטיח שאם איתי יתעורר, הדבר הראשון שהוא יראה זו קסדה צהובה".
באשר לטענות האם כי כיבוי והצלה איחרו להגיע לזירה, מכבאות והצלה מחוז חוף נמסר בתגובה:
אנו משתתפים בכאבה של המשפחה על האסון שפקד אותה, יחד עם זאת, העובדות כפי שתועדו במערכת המבצעית הממוחשבת, כמו גם בזירת האירוע מצביעות על תפקוד מבצעי גבוה של לוחמי האש שפעלו במהירות ובנחישות להצלת חיי אדם. מרגע הדיווח הראשוני על שריפה בבית המגורים (15:09) ובתוך זמן שיא של 7 דק' בלבד הגיעו לזירת האירוע 3 צוותים של לוחמי אש והחלו לפעול במידית לאיתור לכודים וזיהוי מוקדי השריפה בבית המגורים, שהיה מכוסה בעשן רב. בתוך זמן קצר ותוך שהוא מסכן עצמו וזוחל בין חדרי הבית, זיהה לוחם אש את הילד שרוע על רצפת אחד החדרים. הלוחם נשא ופינה את הילד הפצוע אל מחוץ לבית הבוער שם קיבל טיפול ראשוני מכוחות הרפואה שהגיעו למקום. אנו מצטרפים לתפילה לשלומו של הילד ומאחלים לו החלמה מהירה".
בתוך כך, מפקד תחנת זבולון גיל ברסנו אמר לנו בשטח: "במידה והיה גלאי עשן בבית, השריפה היתה נמנעת", וזה המקום לעורר את המודעות לכך, שבכל בית, חובה להתקין גלאי עשן, על מנת שאף אחד, לא יצטרך לעבור את הסיוט הזה.
