fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

שיר הסירים

מסעדת "מרקטו" בעכו: "יד ענוגה ומדויקת"
פילה דג ים על פירה מנחם וחמאת זיתים צילום: לירז שחר

יש מסעדות גרנדיוזיות בעכו, כאלו שהן מוסד של שנים, כאלו שהן מוסד של דגים. לאחרונה אפילו גונבה לאוזנינו שמועה שנפתח מוסד כשר. אבל עזבו את הגרנדיוזיות, לצד כל אלו התבססה לה בשקט בשקט בשנים האחרונות פנינה קטנה וכמעט סודית, סוג של מסעדת בוטיק קטנה, או שמא מועדון חברים סודי. מה שכן, גורמה איטלקי מקומי פאר אקסלנס.

בלב הסמטאות של העיר העתיקה, ברחוב מטופח שנקרא הבזאר הטורקי נפתחה לפני מספר שנים "מרקטו".

בעצם, אני עוקב מרחוק אחרי הבזאר מיום השקתו מחדש. מסעדות בבזאר נפתחו ונסגרו בקצב די מהיר בשנים החולפות מאז שהוא שופץ ונפתח מחדש, אך רק אחת שרדה את השנים, והפכה לבית אוכל מבוסס, מכובד ומרתק.

אז "מרקטו", (שוק באיטלקית)כשמה כן היא, מסעדת שוק.

עמרי, השף המחונן קם, הולך לשוק, קונה סחורה סופר טרייה מיד ראשונה, חוזר למסעדה ומתקין מעדנים.

לצידו עובד יד ימינו, אחיו נועם, שבחן רב ובשנינות עוקצנית מארח, ממלצר, ממליץ על מנות ויינות, ומשלים את התמונה הכוללת של החוויה, שניהם יחד משלימים לתמונה אחת שלמה ומפנקת, והאמינו לי, השלם גדול מסך חלקיו.

אז בפעם המי סופר חזרתי למרקטו בעבורכם, בשליחות חשאית כמובן, ואת רשמי הביקור אני מביא לפניכם כאן:

נועם מושיב אותנו בחיוך הורס באחד מהשולחנות הספונים באחד הכוכים מול המטבח, ומיד מתחיל לדקלם המלצות מהתפריט.

יש תפריט מודפס ב"מרקטו", אבל עם הסקסיות שבה הוא שולט ברזי התפריט, לא זוכר שטרחתי אי פעם לקחת אותו ליד ולקרוא, אלא פשוט להיכנע לו ולומר: ״כן, כן, כן…״

לראשונות לקחנו, לחם ומטבלים: קרודו, ארטישוק רומאי, וסלקים צלויים.

הלחם הגיע ישר מהטאבון, כן, זה ששכחתי לציין את נוכחותו במקום ובתפריט. בתוך שקית נייר ולצד שני מטבלים קטנים וקולעים. כמה טרי, ככה קולע.

במהלך הפתיחה חיסלנו אותו וביקשנו עוד אחד.

הקרודו, שהוא/ היא בן דודה של הסביצ'ה, רק בגרסה האיטלקית, הגיע משוטח בצלחת קטנה, ועליו בצל סגול, צלפים, לימון ושמן זית. זה המקום לציין שהמנות קטנות יחסית, אבל מתומחרות בהתאמה. במקום מבנה הארוחה הקלאסי של ראשונה אחת לסועד, כאן מומלץ למלא את השולחן בפתיחים טעימים ונעימים.

כוכב הראשונות הוא כנראה הארטישוק הרומאי, מנה פשוטה שהפכה עד מהרה למנת דגל ב"מרקטו". לב של ארטישוק מהשוק, מקולף למשעי, לב וגבעול, מטוגן עד פריכות, ומוגש עם קרם לימון. הגאונות שבפשטות, החמיצות של הלימון מנטרלת את שמנוניות הטיגון.

פתיח נוסף היה הסלק הצלוי בטאבון, שהיה רך, אך פריך במידה, והוגש עם גבינת פטה מפוררת מעל, בזיליקום ושמן זית. סלק וגבינה דומיננטית זה שילוב קלאסי, שגם כאן הלך טוב.

בשלב זה, כשכבר היינו אחרי בקבוק יין לבן גלילי, כמעט ונכנענו, אבל השתכנענו והתמסרנו להפצרותיו של נועם לנסות גם מנה עיקרית.

אז בביקור הראשון הלכנו על דג, ובביקור השני על בשר.

הדג היה פילה של דג ים סופר טרי שנצלה בטאבון, והונח על פירה מנחם וחמאת זיתים.

קצת עכו, קצת איטליה, קצת דרום צרפת.

בביקור הבשרי עמרי המליץ בחום על דנוור קאט ששם עליו את ידו, נתח בשר למביני עניין, שיושב סמוך לאנטרקוט, אך רק קצב מיומן יודע לבדל וליישן אותו.

הנתח באמת הצדיק את ההמלצה.

לקינוח, לקחנו טירמיסו, שהיה קלאסי לגמרי, עם טעמים מדויקים ועדינים, שיחד עם אספרסו נפלא, היווה סיומת מושלמת לארוחה.

 

בת'כלס

תמורה למחיר – לא להיבהל מגודל המנות, תזמינו הרבה! זה כייף ומתומחר בפרופורציה.

איכות  האוכל – יד ענוגה ומדויקת

שירות – נועם יחיד מסוגו בצפון

אווירה – הלוקיישן לוקח למחוזות רחוקים

לקחת הביתה – את נועם?! זה חוקי?

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות