בהמלצות הקריאה מידי שבוע, בחרנו הפעם את סדרת הספרים "עולם אחר" של דניאל רימון.
דניאל רימון (32), עוסק בצילום ועריכה בתחום הפרסום והשיווק ברשתות החברתיות והיה מורה לקולנוע ותקשורת בחטיבת ביניים ובתיכון, כששאלנו אותו מדוע החליט לכתוב את סדרת ספרי פנטזיה-מדע בדיוני לנוער ולמבוגרים, סיפר לנו שמאז עבודתו עם בני נוער בבתי הספר, קיבל השראה לכתוב סיפור על בני נוער שמשנים את המציאות של מדינת ישראל בעתיד דיסטופי אלטרנטיבי.
את ההמלצה השבועית לא בחרנו לבד, קיבלנו מספר המלצות על סדרת הספרים מבני נוער ומבוגרים והחלטנו שגם אתם חייבים להכיר.
"עולם חדש ומעניין נוצר בגבולות מדינת ישראל שכולנו מכירים תחת ידו של דניאל, שמצליח למשוך, ולהפתיע את הקוראים" (נועם בן חיים, לקטורית ומבקרת ספרות)
דניאל, נשמח לרקע קצר על סדרת הספרים "עולם אחר"
"'עולם אחר' היא סדרת ספרי פנטזיה-מדע בדיוני לנוער ולמבוגרים בהוצאת אופיר ביכורים. בסדרה יש ארבעה ספרים, שניים מהם יצאו לאור, השלישי בהפקה והרביעי כבר כתוב ויכנס להפקה בהמשך. הספרים מז'אנר ספקולטיבי, העוסק במה היה קורה אם…כמו כן, הוא מתייחס למדינת ישראל אלטרנטיבית בעתיד דיסטופי קרוב-רחוק, ומיוחסים לו אלמנטים בדיוניים, כמו פרחי אש ואנשים עם יכולות שונות.
"יתרה מזאת, הוא כולל גם דברים מדעיים כמו סוגי מחלות, מצב האקלים ועולם החי. נוסף על כך, מראה מפת מדינת ישראל החדשה שונה מזו שלנו, יש בה 5 ערים: תל-אביב במערב, עיר נמל שחלקה שקוע בים; תל-סתיו במזרח, עיר שנמצאת בתוך יער גדול של עצי מלח; תל-קיץ, עיר בדרום שנמצאת בתוך מערות ובולעני ענק; תל-חורף, עיר בצפון שנמצאת על הר גדול ומושלג; תל-משווה, עיר הבירה של המדינה, מרחפת בעזרת אנרגיה סולרית ושמורה רק לאליטה.
"הסדרה עוקבת אחר מספר דמויות שחוקרות את המדינה החדשה ולוקחות חלק במרד אזרחים נגד הממשל הטוטליטרי. הדמויות עוברות תהליכים שונים של חניכה והתבגרות, מציאת זהות וקבלת החלטות שיעצבו את עתידם ואת עתידה של המדינה."
ככה אתה מדמיין את עתידה של מדינת ישראל?
"אולי הקצנתי והרחקתי למחוזות פנטסטיים, אבל אני כן חושב שאנחנו צועדים למקום הזה, אולי כבר קרובים מאוד, כי מעט ממה שאני מתאר בספר ניתן כבר לראות ניצנים של זה כיום. לאחר הקורונה, הרבה מאוד מהקוראים שלי כתבו לי שהספר הזה הרגיש כמו ספר דרמה ולא כמו ספר מדע בדיוני, מפני שהדברים המתוארים שם באמת קרו והספר נכתב בשנת 2016.
"אנחנו שומעים על כך בחדשות כל הזמן, תופעת האלימות עולה, ואנשים הופכים להיות קצת פחות אנושיים אחד כלפי השני. יש משהו שמרחיק אותנו זה מזה, וזה דבר שמקבל הקצנה בספר. חשוב לי לציין שכך לא הייתי רוצה שהעתיד ייראה, ואני מקווה מאוד שהוא יהיה ורוד והרבה יותר אופטימי. כנראה שזה העתיד שאני פוחד שיהיה במציאות. אני חושב שכל מי שקרא את הספר הראשון והשני, סיים אותם בתחושה שזה עתיד אפשרי – וזה יוצר תחושה של פחד, כי זה קרוב ומציאותי."
תספר לנו איך הכל התחיל ומדוע החלטת לכתוב את הסדרה?
"מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי ספרים, קולנוע, תיאטרון, מוזיקה, ואומנות בכלל. ספגתי את כל אלה מגיל מאוד צעיר ובהמשך כתבתי למגירה סיפורים ותסריטים, למדתי קולנוע, כתבתי וביימתי סרטים קצרים, את הסרט "אסור לשחק באוכל" (2016) למשל, שזכה בתחרויות והשתתף בפסטיבלים שונים ברחבי העולם. שאלו אותי רבות אם אני יכול לדמיין סרט באורך מלא המבוסס על עלילת הסרט הקצר ומיד עניתי בחיוב. התחלתי לכתוב סיפור על דמות אשר חייה באשליה ומגלה כי היא במלכודת, זו הייתה נקודת המוצא שלי בכתיבת הסרט הקצר וכך התחלתי לכתוב תוך שנה את הרעיון הכללי של עלילת סדרת "עולם אחר".
"בהתחלה חשבתי שזו תהיה טרילוגיה, אבל במהלך כתיבת הספר השני, הבנתי שניתן להרחיב את הסיפור ולכן פילגתי את הספר השני לשני סיפורים נפרדים. התכוונתי שעלילת "החול זוכר" תהיה באורך של 4-5 פרקים ולבסוף הפך לספר בפני עצמו באורך של יותר מ-400 עמודים. מאז הסדרה הפכה, נכון להיום, לטטרלוגיה. הגשתי את התקציר לפיתוח תסריט לאחר שקיבלתי המלצות של מפיקים להפקת סרט קולנועי המבוסס על "טקס האש". לצערי קרנות הקולנוע לא אישרו זאת, אך זה נתן לי הזדמנות לכתוב בצורה מורחבת ומקיפה את הספר הראשון ולהוציאו לאור. החלטתי שהסדרה תצא בפורמט של ספרים מודפסים ודיגיטליים ואני שמח על כך, כי יש לזה יתרון משמעותי: לא הרגשתי מוגבל במרחב היצירה, וזאת נקודה כואבת ביצירות קולנועיות רבות בישראל."
איך זה נוגע אליך באופן אישי?
"במהלך הכתיבה של הספר הראשון, בחרתי להתמקד בנושאים שכאבו לי באופן אישי, בכל הקשור לזהות היהודית בפרט ולזהות הלאומית בכלל. אני חושב שהעברתי מעין ביקורת נוקבת על התהליכים המתרחשים כאן, אבל בצורה חכמה שאינה מנסה לפגוע ברגשות של אלה החושבים אחרת.
"עבדתי כמורה וכמחנך, וקיבלתי השראה רבה מתלמידיי שסיפרו לי שהם אינם מתעניינים באקטואליה ובפוליטיקה, אלא רק בנושאים המרכזיים המעסיקים את מרבית בני הנוער, כגון: חקר זהות, אהבה ומעגלים חברתיים. השכלתי לשלב את הדברים ביחד כדי להנגיש את המידע לבני הנוער. זאת ועוד, עודדתי אותם לגלות עניין גם בתחומים נוספים ולהתייחס אליהם באופן ביקורתי, כך שיפתחו אקטיביות מחשבתית ופיזית בכל מה שקשור במדינה שלנו. מקורות השראה נוספים היו יצירות בתחום הספרות, לדוגמה יצירותיהם של דן בראון, ג'ורג' ר. ר. מרטין, פליפ פולמן, סוזן קולינס ועוד."
באלו נושאים מרכזיים הסדרה עוסקת?
"כל ספר עוסק בנושא מרכזי שונה: הספר הראשון "טקס האש" עוסק בהתבגרות והספר השני "החול זוכר" עוסק במעגל האלימות, נקמה והשלכותיה. בנוסף לכך, נלווים נושאי המשנה כמו קבלת החלטות, קבלת האחר, ערכים, דמוקרטיה, אקלים, טבעונות, להט"ב ועוד."
מי לדעתך קהל היעד של הספרים?
"מאחר שספריי הם מסוגות המדע הבדיוני והפנטזיה, רוב הקוראים הם חובבי הז'אנרים הללו, בני נוער ומבוגרים. יחד עם זאת, הם מתאימים גם למי שאינו חובב קריאה או פנטזיה. העלילה מתרחשת במדינת ישראל, ויש לה היבטים שקל להתחבר אליהם כבר מההתחלה. לכן, ניתן לומר כי זה מתאים לכל אדם וההמלצה היא מגיל 16+."
יש הטוענים כי בני הנוער פחות קוראים ספרים. האם אתה מסכים?
"לא, איני מסכים עם הטענה הזו כלל וכלל. אני לא ארחיק לכת ואומר שכולם קוראים הרבה ספרים, אבל אני כן אומר שבני נוער קוראים. יש המון בני נוער, במיוחד ברשתות החברתיות, שקוראים ספרים מודפסים ודיגיטליים ונהנים מאוד. ישנם עמודים שלמים ברשתות המוקדשים לספרים ותמיד יש מקום חם לספרי מקור. הנוער מבקש ואף דורש ספרי פנטזיה ומדע בדיוני ישראליים שמדברים אליהם בגובה העיניים. אני חושב שזו מגמה של צריכה שלאט לאט הולכת וגדלה, יותר ויותר בני נוער חוזרים לקריאה ועל כן דווקא בעידן של היום זה משהו שכדאי להשקיע בו."
תספר לנו קצת על תגובות בחוץ..
"רבים מבני הנוער שקראו את הספר הראשון סיפרו לי שהוא היה מאוד משמעותי עבורם ועורר בהם נקודות למחשבה. הקריאה לאקטיביזם הצליחה ונושאים שמעולם לא העסיקו אותם כמו אקלים, זהות יהודית מול זהות ישראלית, מבנים חברתיים ופוליטיקה פתאום התחילו לעניין אותם. בקרב המבוגרים, קיבלתי ביקורות נלהבות עם המלצה אפילו ללמד את הספרים בשיעורי ספרות, מה שהחמיא לי מאוד. היו שהשוו את הספר ל"משחקי הרעב", וזאת הייתה מחמאה גדולה עוד יותר. כעת, כשהספר השני ראה אור, המחמאות פשוט זורמות, קהילת הקוראים של הסדרה גדלה ויש ציפייה לספר השלישי, במיוחד לאור האופן שבו הספר השני מסתיים."
"מי מכם שאהב את משחקי הרעב, יתאהב בספר הזה, אני חושבת שהוא הרבה *הרבה* יותר טוב ממנו. סוף כל סוף, ספר מדע בדיוני ישראלי טוב ומדהים! לא ראיתי עוד ספר כזה בספרות מקור והגיע הזמן שיהיה כזה" (הילה רהימיפור)
תקציר הספר הראשון, "טקס האש"
במדינת ישראל החדשה, המקדשת את החוזק ואת הכוח, חי חניך קיבוץ בשם קונלי, המחכה בקוצר רוח לאתגר טקס האש – מבחן חניכה לקראת עזיבת הקיבוץ וגיוס לצבא. בכל שנות חייו למד כי כל אחד צריך להיות אמיץ ובטוח, ולהאמין בחוקי המדינה ובדת היהודית החדשה. עוד לימדו אותו כי המורדים הם רעים ואנשי צי"ח הם טובים. רק בשבוע האחרון לפני הטקס קונלי מגלה כי מה שלמד על העולם לאורך כל חייו אינו נכון, וכי למעשה העולם אחר לגמרי. (הוצאת אופיר ביכורים, 300 עמודים)
"החול זוכר" – מה זה בעצם אומר?
"משמעות הצירוף הזה בסדרה היא קריאה לנקמה. אנחנו זוכרים את מה שעשו לנו ואנחנו ננקום על זה. אנו זוכרים את מי שפגע בנו ובמי שקרוב אלינו, וננקום בו. שעון החול, המוכתם בדם, סופר לאחור עד לשעת הנקמה, וזה מוטיב שחוזר על עצמו כמה וכמה פעמים בסדרה, ומניע את הספר השני. המטרה בסוף היא שהדמויות יגיעו לתובנה ולהבנה שהמעגל הזה חייב להיקטע.
מה מצפה לקוראים בספר השלישי?
"אני לא יכול לגלות, כי כל דבר שאגיד יעשה ספוילר לספר השני. מדובר בהמשכים ישירים ולכן תנסו להימנע מפרטים נוספים על הספרים השני והשלישי אם לא קראתם את הראשון. אוכל רק לומר שהוא יהיה ארוך יותר מהספרים הראשונים ויעסוק בעיקר בהתמודדות מול טראומות וצלקות."
לרכישת הספר טקס האש דרך אתר 'עברית' >> לחצו כאן << ואת הספר החול זוכר >> לחצו כאן <<
בנוסף, הספרים נמכרים באתר ההוצאה לאור "אופיר ביכורים", במחיר השקה מיוחד. שני הספרים נמצאים בחנויות צומת ספרים וסטימצקי, כמו גם באתרים "ביבוקס", "Getbook" (של רשת סטימצקי), אינדיבוק ו-"ספריאפ". ניתן לרכוש את הספרים בעותקים מודפסים ודיגיטליים."
אני מזמין אתכם לעקוב אחר הסדרה גם ברשתות, פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק.
המלצות נוספות:
"יש פיתול בעלילה, שלא ציפיתי לו. כשקראתי בפעם השנייה, הקריאה הייתה שונה והבנתי את הניואנסים ולמה לצפות. נהניתי מהעלילה הקולחת גם כמבוגר. ספר כיפי" (יאיר ברק)
"זה בין הספרים היחידים שאני יכולה להגיד שהתחלתי לקרוא ולא יכולתי לעזוב אותו מרוב שהיה מעניין. זה ללא ספק הפך לבין הספרים האהובים עליי מהז'אנר הזה" (נועה קלויט)
"הסיפור עצמו, הוא סיפור חניכה קלאסי. עלילת הספר זורמת באופן טוב, מעניינת ומסקרנת. סגנון הכתיבה קליל וצעיר" (שלומית ולר, לקטורית ומבקרת ספרות)
