כבר יותר מארבעים שנה שנהריה סוחבת על גבה את אסון האסבסט, שמקורו במפעל "איתנית", שישב בחוף ימה הצפוני של העיר. הגילוי המכריע על האופי הקטלני של החומר, מהדהד עד היום, כשרבים מעובדי המפעל ובני משפחותיהם לקו במחלת האסבסטוזיס, בסרטן ברונכיאלי ובסרטן הקשה במיוחד, המזוטליומה.
נראה שלאחרונה, עם אכלוסה של שכונת בוימלד באכזיב, החלו להציף פעילים חדשים בתחום איכות הסביבה שאלות נוקבות באשר להתנהלות המשרד להגנת הסביבה והעירייה. בין הפעילים, דב משה, איתו יצאנו לסיור במקומות המועדים לפינוי סמוך לשכונה החדשה, ובנוסף, בשכונת טרומפלדור, שם קיימים משטחים רבים של אסבסט צמנט, במצב בעייתי, כשעלתה השאלה – האם מצב המשטחים מסכן את בריאות התושבים?
כשבאים לבחון את הנושא לעומקו, על מנת להבין את התהליכים יש תחילה לבצע את ההבחנה בין אסבסט פריך לבין אסבסט צמנט.
אסבסט פריך – הסכנה שמתחת לפני הקרקע
אסבסט פריך הוא בעצם אסבסט מפורר, אבקה, כשהסכנה החמורה ביותר היא שאיפת סיבי האסבסט. האסבסט הפריך נטמן כלאחר יד ע"י מפעל "איתנית" לאורך חופה הצפוני של נהריה ובמעגלים שהלכו והתרחבו סביב המפעל.
כזכור, בשנים האחרונות, בזכות הפעילה החברתית אורית רייך וחבריה לדרך, שבמשך 20 שנה התריעו בפני חברי הכנסת על האסבסט הפריך הטמון בצד הצפוני של העיר, ומהווה סכנה ממשית לחיי התושבים, השקיעה המדינה מאות מיליוני שקלים לפינוי השטחים הנגועים באסבסט, בהם השטח של מפעל "איתנית" ושטחים נוספים. נהריה נמצאת עדיין בשלב א' של המהלך, בו בוצע כבר רוב הפינוי של השטחים הנגועים, מהלך שיסתיים עד שנת 2020.
בשלב ב', תיכנס לתמונה חברה ממשלתית העוסקת בשירותי איכות הסביבה, שתשלים את עבודת הפינוי. מדובר בבשורה חשובה לתושבי נהריה, שכן, המשמעות היא שהעיר תהיה נקייה בעתיד הלא רחוק ב 99 אחוז מהאסבסט הפריך, המהווה סכנה בחשיפתו מעל לפני הקרקע.
כך, במרחק לא רב משכונת בוימלד החדשה, נמצא מפעל "אגמו ורגוס", הממוקם על שטח שבבעלות רכבת ישראל. בשטח זה התגלו שברי אסבסט (שלטענת מקור של צפון-1, נמצאו מונחים באופן שמעורר חשד לגבי הדרך בה הגיעו המפגעים לשטח) וקיים חשש מפני הימצאות אסבסט פריך הקבור במקום.
לאחרונה נשמעות טענות לגבי התנהלות העירייה באשר למפגע זה, שכן, העירייה בחרה לחתום על טופס האכלוס לשכונה בניגוד לעמדת המשרד להגנת הסביבה, אך עפ"י חוק, על השכונה להיות ממוקמת 50 מטר ויותר ממפגע האסבסט הקרוב ביותר, ואכן, השכונה לא נמצאת בטווח הסכנה הנקבע בחוק. לטענת העירייה, החתימה על אכלוס השכונה הגיעה אחרי חוות דעת של מספר מומחים בתחום. נראה כי בתחילה, אחרי שנים בהם נושא האסבסט לא היה חלק מסדר היום בעירייה, היה קיים חשש אצל נושאי המשרות מלעסוק בנושא, לבחון ולאשר, אך בסופו של דבר, חתמה העירייה על אישור האכלוס, כשפינוי האסבסט מהאתר לא היווה תנאי של המשרד להגנת הסביבה למתן אישור האכלוס, אלא היווה רק את עמדתו של המשרד טרם אכלוס השכונה. בתוך כך, השכונה אוכלסה, כשבמקביל, לא בוצע הפינוי, בעקבות גרירת רגליים של הרכבת וכן בשל עתירה שהגיש מפעל "אגמו ורגוס" לבית המשפט, לדחיית מועד הפינוי.
על כך טוען הפעיל הסביבתי דב משה: "בדיוק כמו שהנהלת "אגמו וורגוס" נזעקה להגנה על עובדי המפעל, עיריית נהריה הייתה חייבת להתערב להגנה על שלום תושביה ובריאותם. העירייה לא מצאה לנכון להתערב. עפ"י חוות דעת שבידי לא הייתה בעיה להתחיל בפינוי מיד עם שינוי ההחלטה במשרד. גם המשרד עצמו ציין שתוכנית והיתר עבודה יכולים להתקיים תוך מספר ימים. גם עם ניקח בחשבון מכרז למציאת קבלן, הרי שגג תוך חודשיים היו יכולים להתחיל פינוי. מה עוד, שאסור היה לאכלס עד תחילת הפינוי. עיריית נהריה פשוט אדישה לתהליך ולא ממלאת את חובתה הטבעית כלפי תושבי השכונה".
יש לציין כי העירייה לא יכולה להחליט על השטח בו נמצא המפגע, שכן אינו בבעלותה, וכך אמר לנו השבוע סגן ראש עיריית נהריה ומחזיק תיק איכות הסביבה בעירייה אייל וייזר: "נכון שהעירייה היא כביכול לא צד בנושא. אך מבחינתנו, העירייה היא האמא והאבא של כל התושבים והעסקים בנהריה. מבחינה רשמית וחוקית המשרד להגנת הסביבה הוא זה שמחוקק וקובע. הרכבת בנתה והציגה תוכנית עבודה לניקוי האסבסט, והגישה אותה למשרד להגנת הסביבה. המשרד אישר ונקבע תאריך לפינוי. נתלו שלטים במתחם המפעל, וכבעל התיק בעירייה, קיבלתי טלפון מעובדי המפעל, עם שאלות בנושא. אז, הבנתי שהשיתוף שהיה בין כל הגורמים, לא היה מספיק הדוק, ועל מנת להעביר את המסרים נכון, על העירייה לדרוש קבלת מידע עמוק ומדויק, טרם תחילת העבודות. כינסתי את כל הגורמים הרלוונטיים מהמשרד להגנת הסביבה, העירייה, הרכבת והמפעל על מנת שכל צד יקבל תמונה ברורה ושקולה. מבחינת המשרד להגנת הסביבה, נקבעו התנאים והפינוי אושר, אך ב"אגמו ורגוס" החליטו בניגוד לדעה של אנשי המקצוע בתחום, וזאת, כנראה, כדי לנקוט בחומרה לצורך שמירה על העובדים, לעתור לבית המשפט על מנת לדחות את מועד הפינוי, ולבצעו בתנאים מחמירים. בית המשפט הסכים לכך, והפינוי נדחה ויבוצע בשבוע הבא, בחול המועד סוכות, בזמן שהמפעל בהדממה. חשוב להסביר לציבור, כרגע הפינוי מתבצע אך ורק מעל פני השטח, כלומר, פינוי שברי האסבסט צמנט שנמצאו בשטח, ובנוסף, יתבצע סקר בקרקע, ובמידה וימצא כי קיים אסבסט פריך הקבור מתחת לאדמה, יגישו שוב את הנתונים למשרד להגנת הסביבה, וזה יקבע את התנאים לפינוי. אך זה לא יתבצע באותה פעימה, אלא רק מאוחר יותר".
יכול להיות, שזו הסיבה שהמשרד להגנת הסביבה לא הציב תנאי לאכלוס, אלא רק הביע את עמדתו, שכן, איש לא יוכל לדעת מה ימצאו בקרקע שבשטח המפעל, וכיצד יאלצו לבודד אותו. מהמשרד להגנת הסביבה נמסר לצפון-1: ""לאחר תקופה ארוכה שבה קיים מפגע אסבסט פריך בשטח שמדרום לשכונת בוימל וממערב למפעל "אגמו ורגוס", החלו עבודות לפינוי האסבסט ויסתיימו לאחר חג הסוכות. לאחר שהתמשכה תקופת ההיערכות של רכבת ישראל, והשכונה אכן אוכלסה, בניגוד לעמדת המשרד, ניתן היתר לעבודת האסבסט ובו תנאים קפדניים לביצוע העבודה ובהם גידור גבוה, הרטבה מסיבית, הגבלת עבודה ברוחות ערות וכן דיגום במהלך ביצוע העבודות. בשל עתירת המפעל לבית המשפט המחוזי בחיפה, נעצרו עבודות ההכנה לפינוי ואלה יימשכו בעת שעובדי המפעל ישהו בחופשה מרוכזת בחגים. המשרד יבצע פיקוח באתר ויוודא, כי העבודה נעשית בהתאם לתנאי ההיתר. פינוי האסבסט מהאתר לא היווה תנאי למתן אישור האיכלוס, וזה ניתן ע"י העירייה. עמדת המשרד הייתה שאין לאכלס את השכונה בטרם פינוי המפגע. העמדה הובהרה בסיור שהתקיים עם בכירים בעירייה".
אסבסט צמנט – מי ידאג לתושבים?
אז אולי אנחנו בדרך להיפטר מהאסבסט הפריך, אך אל לנו לשכוח את האסבסט צמנט, שהוא המוצר המוגמר, הכולל לרוב כעשרה אחוז סיבי אסבסט והשאר בטון. אלו הם הלוחות השטוחים או הגליים, שכולנו מכירים היטב, המשמשים לכיסוי גגות וקירות, צינורות מים וביוב וכו', כשההערכה היא כי בישראל יותר מ-100 מיליון מ"ר של לוחות אסבסט-צמנט. מה שאומר, שהדאגה הזאת שייכת לא רק לנהריה, אלא לכל עיר בישראל.
עפ"י חוק, מוצרי אסבסט-צמנט מותרים לשימוש והם אינם מהווים סכנה לבריאות כל עוד הם במצב תקין ולא מתפורר. שכן, התפוררות של החומר מהווה סכנה לפיזורו באוויר. עוד עפ"י חוק, מוצרי אסבסט צמנט מהווים סכנה אך ורק כשהם עוברים את סף ה – 30 אחוז בפירוקם. המשרד להגנת הסביבה טוען כי: "ככלל, מומלץ לצבוע מוצרי אסבסט-צמנט בצבע המכיל דבק ועמיד בפני מים, במטרה למזער אפשרות של שחרור סיבים לאוויר, ללא הכנה מקדימה של פני השטח לצביעה, והדרך החשובה ביותר להקטין את החשיפה לאסבסט היא מוּדעות התושבים לכך".
בכל הנוגע למבנים הפרטיים בעיר, התושבים הם אלה שצריכים לשאת בטיפול המלא של פינוי האסבסט.
כאמור, התושבים בנהריה ובישראל בכלל, צריכים לומר תודה לפעילי איכות הסביבה שפעלו ללא לאות במשך שנים ארוכות על מנת לנקות את הגליל המערבי ולייצר רגולציות בנושא בכל הארץ, כשבעיריית נהריה, כל נושא האסבסט היה "מוקצה". עם כניסתה של ההנהגה החדשה לעירייה, החלו לפעול פעילי סביבה חדשים ונחושים, ביניהם דב משה וגיל צפריר, שלפני שלושה חודשים, יצרו את מיצג האסבסט שהוצב בכיכר העירייה בזמן ישיבת המועצה, לזכרם של עובדי מפעל "איתנית", ילדיהם ותושבי נהריה שנפטרו ממחלות שמקורן בחשיפה לאסבסט. מעל ל-60 קברים בגדלים שונים עם שמות קורבנות אמיתיים, אליהם נוספו גם קברים עליהם התנוססו שמות של קורבנות עתידיים, הוצגו במטרה לעורר את המודעות בעיר לנושא החשוב. באירוע הופיעו חברות האופוזיציה בחולצה אסבסט = מוות. ובשורה התחתונה, הפעילים דורשים מהעירייה לפעול, אף על פי שאין לה סמכות החוקית, אלא רק בגלל שהיא צריכה להיות זו שדואגת לתושבים. מבחינתם, העירייה היא הגוף החזק שבאפשרותה להפוך עולמות מול הרגולציה על מנת לדאוג לבריאותם.
בתוך כך, בסיור שערכנו עם משה בשכונת טרומפלדור בעיר, הפנה את תשומת לבנו לשבילים בהם ממוקמים מבני אסבסט פרטיים, שאינם מטופלים כנדרש עפ"י חוק מניעת מפגעי האסבסט, ולטענתו, גם כאן, העירייה לא עושה מספיק על מנת לסייע לתושבים להימנע מפגיעה בבריאותם.
התשובה של עיריית נהריה לנושא היא הבשורה החדשה, לטענתה, בסיוע בטיפול במפגעי האסבסט צמנט הפרטיים. כאשר אין לעירייה את היכולת לבצע מיפוי בבתים הפרטיים, וכיוון שהשכילה להבין שהתושבים לא באמת יודעים כיצד להתנהל עם פינוי אסבסט בשטחיהם, כשלא פעם "נופלים" התושבים על קבלנים לא אמינים ולא מורשים והפינוי לא מתבצע כיאות, החליטה להוציא קול קורא לקבלנים מורשים, על מנת לדאוג שלכל מי שקיים מפגע אסבסט בביתו ופונה לעירייה לצורך סיוע, יופנה לקבלנים שזכו בקול הקורא, לצורך פינוי מקצועי ובמחירים הוגנים.
מנהל מחלקת תברואה בעירייה, יעקב כהן, שהוא היחיד עד כה שמוכשר בטיפול במפגעי האסבסט מטעם העירייה אמר לצפון 1: "הפעילויות שהעירייה עשתה בשנה האחרונה בטיפול באסבסט הן חסרות תקדים בכל קנה מידה, הן בשיתוף הפעולה בין כל הגורמים הנוגעים בדבר והן בסיוע לתושבים. אנחנו נמצאים בתהליך של שיפור מתמיד".
ווייזר מוסיף: "מאז שנכנסנו לתפקידנו אנחנו פועלים ליישום פתרונות ומקצים תקציבים, אך כל פעולה לוקחת זמן, ואנחנו נמצאים סה"כ תשעה חודשים לתוך התפקיד. אני יכול לספר שהחודש, אנחנו שולחים שבעה פקחים לקורס מוכשרי אסבסט על מנת לבצע מיפוי אסבסט במבני ציבור, שנמצאים בסמכותה של העירייה. לצערי, אין לנו את היכולת כרגע לבצע מיפוי במבנים פרטיים, אך גם זה יגיע בעתיד, ולכן, אני מברך על פעילי הסביבה שמביאים את הנושא למודעות. כשתושבי נהריה מתריעים בפנינו באשר למפגעי אסבסט, אנחנו דואגים לבדוק אותו, ויחד עם המשרד להגנת הסביבה, לפעול לפנותו, לטובת בריאות התושבים. היום אני מבין שהיתה הדרה של נושא האסבסט מסדר היום בעירייה. יש פה מנהל בכיר שמכיר היטב את הבעיה, אך אני מרגיש שכל השנים האלה לא נתנו לו להביע את הידע שלו בנושא. אני קורא מכאן לכל התושבים, אם נתקלתם במפגע אסבסט בשכונות ובבתים פרטיים, צרו קשר עם המוקד של העירייה. הנציגים במוקד הוכשרו לתת מענה לתושבים במקרים כאלה, ולהעביר את הפניה על המפגע לכתובת המתאימה לטיפול בו, יש לנו את הכלים והיכולת לטפל בו ברמה העירונית מול המשרד להגנת הסביבה, המשטרה הירוקה ובאיתור ופנייה לבעלי הנכס".
לעומת זאת, העירייה לא פועלת בכלל כדי לייצר מודעות בקרב התושבים לטיפול באסבסט הצמנט שנמצא בשטחם הפרטי. כפי שנכתב מעלה, ישנן פעולות שעל התושבים לבצע באופן קבוע על מנת לשמר את לוחות האסבסט במצב תקין ועל מנת למנוע פגיעה בבריאותם. אך האם התושבים מודעים בכלל לתוצרי האסבסט המצויים בביתם? וגם אם כן, כמה הם יודעים על הטיפול השוטף בהם? כמה הם מודעים לכך שככל שיחלוף הזמן והתוצרים יתבלו עלולים להשתחרר לאוויר סיבי אסבסט ולפגוע בהם? על העירייה לייצר בהקדם קמפיין רחב להעלאת המודעות לנושא, ולהפוך את הפעולות הללו לחלק בלתי נפרד עבור התושבים בטיפול בבית. כך, גם תעלה המודעות לפינוי התוצרים מהשטחים הפרטיים. כי מי ירצה את הפצצה המתקתקת הזו מתחת לאף (תרתי משמע)?
ועוד עולה השאלה, מדוע החליטו להתעורר הפעילים החדשים דווקא כשהתחלפה ההנהגה בעיר? שכן, לראשונה מזה עשרות שנים, נראה כי העירייה דווקא כן מנסה לקדם את הטיפול במפגעי האסבסט ולא קוברת את הנושא יחד עם האסבסט הפריך, כפי שנעשה בעבר. ושאלה נוספת עולה באשר לשיתוף הפעולה בין גורמי האופוזיציה לפעילים החדשים. שכן, במשך שנים כסגנית עיריית נהריה לא נמצאו סימוכין לכך שפעלה אורנה שטרקמן לטובת הנושא, ולצפון-1 אף נודע כי עלתה כוונה לפתוח עמותה משותפת לפעילים ולאופוזיציה לקידום הטיפול באסבסט. ואם כבר הם פועלים יחד, מדוע לא דואגות באמצעות פעילותן כחברות מועצה לדרוש, לפני הכל, להעביר את המידע החשוב של טיפול בתוצרי האסבסט, לתושבים?
משטרקמן לא התקבלה תגובה לנושא.
