בקבוצת הפייסבוק "אני שולמן" חברים מעל 150 אלף חברים. בתיאור הקבוצה מסופר על שולמן, האופה מירושלים, שהיה מכין את העוגות הטובות במדינה: "רק מה ששולמן לא ידע… כי הוא לא יזכה לטעום ממנה (מהעוגה). ההתנפלות החזירית על העוגה שלו הייתה כה גדולה מכל הגורמים שניסו להכשילו, ולא רק שלא נשאר לו פירור, אלא גם הוא היה צריך לנקות אחרי החגיגה על חשבונו. אני שולמן. החגיגה נגמרה!".
מחאתם של השולמנים תפסה תאוצה, כאמור, והביאה להתאגדותם של בעלי עסקים רבים שמלינים על פגיעה בזכויות, מדיניות תשלומים מגוחכת של שוטף פלוס אף פעם, על מיסוי בלתי נסבל ועל עסקים רבים שכורעים תחת הנטל. שוחחנו השבוע עם כמה שולמנים כרמיאלים ושמענו על המחאה.
דיאגו זאיפרט, הבעלים של "חולצות כרמיאל" מספר: "שמעתי על המחאה דרך הפייסבוק, הצטרפתי בשבוע הראשון בו הקבוצה הוקמה". גיל הלוי, בעליו של סטודיו תבליט עיצוב פרסום והפקה: "על המחאה שמעתי מדיאגו, עצמאי וקולגה שהפנה אותי לדף, קראתי, ראיתי וכמובן הזדהיתי. עצמאים מופלים לרעה בכל מיני דברים. לפני עשרים וחמש שנה, כשהייתי עוסק פטור, עברתי ניתוח שהשבית אותי למשך חודש. התקשרתי לביטוח לאומי והתשובה הדהימה אותי: 'לא תעבוד חודש, תרוויח פחות ותשלם פחות!' לקבל? זה רק שכירים. אתה מבוטח רק על חופשת לידה ומילואים בהתאמה למין העצמאי".
גל קריאף, שותף ובעלים של מסעדת טגלוס בעיר, משתף: "המיסוי הוא לדעתי די גבוה במדינה הזאת, מעבר לזה, מה קורה לעצמאי שלא יכול להתמודד עם קשיים כלכליים? הוא שילם במשך עשור או שני עשורים, או שנתיים או שלוש קצת מיסים יותר גבוהים מכל בן אדם אחר. אני אתן דוגמה פשוטה: נגיד ומישהי בונה ציפורניים, היא מדווחת על עשר לקוחות כל יום, ועובדת 25-26 ימים בחודש. חודש אחרי שהיא עבדה שנה – שנתיים – שלוש, היא שברה את היד. למה היא לא יכולה לקבל את חופשת המחלה? למה היא לא יכולה לקבל את ההצלה על זה שהיא לא יכולה לקבל את הלקוחות שלה? מעבר לזה שהיא מאבדת את הלקוחות הקבועים שלה, כי הם עוברים למישהי אחרת, היא לא יכולה לקבל על זה כסף. צריך שיהיו תנאים סוציאליים כמו לכל עובד במדינה". גיל הלוי מוסיף: "נניח שאני קבלן שיפוצים וטיפסתי על סולם יחד עם העובד שלי, שנינו נפלנו, שנינו שברנו יד ושנינו לא עובדים חודש. העצמאי משלם לעובד ימי מחלה, ביטוח לאומי, פנסיה, ושאר ההפרשות. בעוד השכיר יושב ומבריא בבית, העצמאי מקבל מכתבי עיקול על איחור בתשלומים, משלם ריבית על הלוואה בבנק כתוצאה מאובדן הכנסות ולמרות היד השבורה והלב השבור, מנסה בכל כוחו ומאודו לתת ללקוחותיו שירות, משלם לקולגה שיחליף אותו רק כדי שלא יתבעו אותו על אי עמידה בהסכמים".
מה לדעתכם צריך להשתנות?
גיל הלוי: "הייתי משווה את התנאים בכל אותם מקרים אבסורדיים, מאפשר לבעלי רכב שזו הכנסתם שווי שימוש ריאלי או כל פתרון מקובל אחר. רכב זו לא הטבה לעצמאי, זה כלי עבודה ומקור פרנסה". גל קריאף מוסיף: "מעבר לזה, כדאי לשקול גם הקלות בארנונה. לעזור לעסקים פחות רווחיים בעיר. עסק שנמצא בקשיים כלכליים, אי אפשר ללחוץ עליו. אני פותח מסעדה נוספת בגן העיר, עוד לא התחלתי לעבוד, כבר שלחו לי חשבון ארנונה. הקלה מינימלית, זה לא שקל או שניים. למה אני צריך להרגיש פושע, לא לשלם, עוד יומיים לחטוף איזה עיקול בבנק כי לא שילמתי, אם אני אשלם, על מה אני אשלם? יש עסקים שבקושי שורדים פה בעיר, אז אולי לקדם דברים, אולי ליזום סביבם כל מיני אירועים. לדוגמא מרכז העיר (המרכז הישן), אני, כתושב העיר, כמעט לא יצא לי להסתובב שם. אם היו שם מופעים ודברים שמושכים את הקהל, אז היה שם אחרת לגמרי". דיאגו זאיפרט מדגיש ש"הדבר החשוב ביותר שצריך לקדם בחוק זה לגבש רשת ביטחון לעצמאים במידה והם נופלים. הדרך הכי טובה לסייע לעצמאים מקומיים היא להקפיד ולרכוש רק בכרמיאל, תוך הבנה והכרה בעלויות השינוע והתפעול של העסקים בעיר".
האם, לדעתכם, עיריית כרמיאל מסייעת לבעלי העסקים המקומיים?
גיל הלוי: "זה עשורים שהתחושה המוכחת כל פעם מחדש שעיריית כרמיאל היא לא בדיוק התומך הגדול של העסקים, אני מקווה שאחרי שלושה עשורים וראש עיר חדש זה ישתנה. אפשר לעשות טופס אינטרנטי פשוט בלי יותר מדי בלגן שכולל: שם העסק, תחום, בעלים, ניסיון, מקום העסק. באופן אוטומטי יוצעו מכרזים לפי התחומים לעסקים אלה. אם אלה שירותים – שייבחרו על פי ההצעה הטובה ביותר ובלבד שהן זהות בהגדרה. ברכישת מוצרים, הייתי דואג לחלוקה שווה בין העסקים בתחום, זה לא צריך להיות הלקוח הבלעדי אבל כל הזמנה נחשבת".
גל קריאף: "אני חושב שהעירייה צריכה ליזום אירועים שונים ולשתף את העסקים בעיר. כמו המיזם שהיה פעם, לילות חמישי, מיזם מגניב שהבנתי שהיה חיצוני. אני חושב שהעירייה, מכספי הארנונה של התושבים, יכולה לעשות פעם בחודש אירוע, לא צריך משהו מטורף, אבל פעם לעשות את זה בגן העיר, ופעם לעשות את זה במדרחוב, ובפעם לעשות את זה במרכז העיר. למתחמים כמונו (גן העיר), לא רק שהמתחם מוכן לשאת בהוצאות, אבל אם העירייה לוקחת חסות על כל עניין האבטחה וכל מי שמסביב. אתה מעסיק את בני העיר, שאף אחד לא רואה את זה. תחשבי שעכשיו עסק כזה נסגר, ואני מעסיק שישים עובדים, והולך להעסיק בעסק החדש עוד שישים עובדים, זה מאה עשרים בני העיר. אז נכון שאני לא ענק, אבל אני מפעל קטן של מאה עשרים איש. אני משלם קרוב ל-300 אלף שקל משכורות בחודש".
גיל הלוי: "אני לא חושב שהבעיה היא מקומית, הבעיה היא מערכתית ולכן גם הפתרון יהיה כזה. כרגע מדובר על קבוצה של 155 אלף איש שזה עשרים אלף איש מעל אחוז החסימה בכנסת האחרונה (5 מנדטים). אני מניח שאם דברים לא יעבדו בדרך המלך, יקרה מה שקרה ב-2011 או לחילופין 400 אלף עצמאים שיתרמו שקל למאבק משפטי ויצירת תקדימים שיחייבו את המדינה להשוות תנאים בין עצמאים לשכירים או לחייב את מס הכנסה להכיר בהוצאות רכב ללא הרמאות שנקראת שווי שימוש".
מעיריית כרמיאל נמסר: "עיריית כרמיאל פועלת רבות לחיזוק פעילות העסקים בכרמיאל. אירועים רבים מתקיימים באזורי מסחר ובהם: עדלאידע, חגיגה מוטורית, פסטיבל סוכות, פסטיבל הבירה, אירועים במרכז העירה, ועוד. בנוסף, בהנחיית ראש העיר משה קונינסקי ניתנת העדפה לעסקים מקומיים בנוהל הצעות מחיר בעירייה".
