ההתמודדות עם נגיף הקורונה שינתה את פני התרבות והפנאי בישראל מקצה לקצה, אנשים מהתחום יצאו אל הרחובות ועדיין לא רואים את האופק. אך יש גם מי שקיבלו הארה בעקבות המשבר וטוענים כי "הקורונה באה להם בזמן"
אחת מהם היא עדנה טף – מנהלת התרבות והפנאי במועצה האזורית מטה אשר ואולם המופעים כברי מזה 42 שנים, שהיום, לאחר ארבעה חודשים בהם עולם התרבות בסגר, היא החליטה לפרוש.
טף: "הקורונה הגיעה אלינו בהפתעה. אף אחד מאיתנו לא ציפה לה. באופן מיידי סגרו לנו את עולם האירועים ואני יצאתי לחופשה ולא לחל"ת כמו שאר העובדים שלי. הקורונה גרמה לי לחשוב המון, לעשות שיעורי בית ולהסתכל על עצמי לפני כולם. הרגשתי שנדלקו לי כמה נורות, הקורונה אמרה לי 'עדנה תחשבי, את בת 63 החודש, את עובדת במטה אשר מזה כ-42 שנים, את נמצאת במקום הכי גבוה שאי פעם חלמת להגיע אליו, זה הזמן להגיד תודה ולפנות את המקום שלך', אני חושבת עם עצמי ויודעת שעשיתי מעל ומעבר עבור המקום המופלא הזה שנתן לי הזדמנויות אינסופיות.
ומוסיפה: "את החיים שלי נתתי לעבודה ועבדתי סביב השעון, ללא מעצורים. גם במצבים הכי קשים נתתי את כולי. היום, אני עוזבת והשולחן שלי נקי. אני יכולה להתפנות למשפחתי ולנכדיי המתוקים. זה הזמן שלי לפרוש בכבוד. לקח לי זמן לעכל את ההחלטה שלי, סיפרתי בהתחלה רק לילדיי, שבאינסטינקט הראשוני שלהם אמרו לי "לא, את לא פורשת", הסברתי להם שזאת החלטה שלי ואני שלמה ומאושרת, ויודעת שהשארתי מאחוריי רזומה גדול, עשייה רחבה, ואני מאוד מקווה שמי שיבוא אחריי יהיה טוב למערכת ואשמח לייעץ ולעזור לו".
בעולם האירועים אין אחד שלא מכיר את עדנה טף והיא לא חשבה לרגע שיגיע היום בו תיאלץ להפסיק את המרוץ, לחשב מסלול מחדש, ולהבין איך ממשיכים מהרגע שהממשלה הוציאה צו סגירה רשמי לתחום שהוא מרכז חייה.
טף: "אין אחד שלא מכיר את אולם המופעים בכברי. מיטב האמנים הופיעו פה. הבאתי לכאן את כל מי שרק רציתי, ובדקה אחת הכל מתמוטט לי מול העיניים, הכל נהיה שחור, המסך ירד והאולם נסגר. כשהבמה חשוכה היא חסרת חיים בעיניי. זה לא פגע רק בנו ובקהל, זה פגע וממשיך לפגוע בכל אנשי הצוות שהיו עמלים יום-יום, הצוותים הטכניים, האמנים והעובדים שבחל"ת, כולם בבית עצובים ומשתוקקים לחזור לעבודה. כל האירועים התבטלו והפסדנו המון כסף".
"חייבים לפתור את העניין הזה", מוסיפה טף, "כי אנשים נשארו בלי פרנסה והתנהלות הממשלה לא מובנת. אם פותחים חדרי כושר ומסעדות, למה אותנו לא? אנחנו נעמוד בהנחיות רק שייתנו לנו לנסות. עדיין לא הוכיחו שיש הדבקות באולמות, אני מקווה ומאמינה שחילי טרופר יילחם בשבילנו ככל האפשר. הקהל זקוק לתרבות, אלה החיים שלנו, זה משהו לנפש. בלי תרבות המלחמה הזאת לא שווה".
כשהבמה חשוכה היא חסרת חיים
עדנה טף, (63), נשואה זה כ- 37 שנים לזאב, מורה ומרצה לאנגלית בנהריה, יש להם שני ילדים, ארבעה נכדים, והם גרים בכפר ורדים.
היא גדלה והתחנכה במושב נתיב השיירה, מיד לאחר הצבא עבדה במועצה האזורית געתון בתפקיד ענק"ית (עובדת נוער וקהילה), לאחר שש שנים צמחה לניהול מחלקת ילדים ונוער של המועצה ולאחר עשור בתפקיד, נבחרה בוועדה מוסמכת לתפקיד שמאז ומתמיד חלמה להיות – מנהלת מרכז התרבות האזורי ואולם המופעים מטה אשר בכברי.
לאחר שנים בהן האולם בכברי היה סגור, היא נכנסה לנעליים גדולות והצליחה לעשות את הבלתי יאומן. מאז הפיקה את כל אירועי המועצה, כנסים והפקות מהקטנות ועד הגדולות. התרומה שלה הייתה מאוד משמעותית עבור הקהל המקומי שהצביע ברגליים והחל למלא אולמות.
"אני מרגישה ששדרגתי את התרבות האזורית והבאתי את ההופעות הכי טובות. זה מבחינתי הישג ענק. התיאטראות הכי גדולים כמו הבימה, הקאמרי ובית לסין, הזמרים הכי מפורסמים שידעה המדינה כמו מתי כספי, אביב גפן, ריקי גל וחווה אלברשטיין, גם את התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של זובין מהטה, שיופיע בפניי קהל של כ-2000 איש, הצלחתי להביא.
הייתי שותפה להקמת טקס הטבעת הספינה לזכר חללי שייטת 13 בשבי ציון, עשיתי את פסטיבל "פעם ביובל" ואת "פסטיבל הרנסנס" ביחיעם, הקמתי את להקת מטה אשר בכבודה ובעצמה והפקתי את מופע "שמיים שקטים" – לציון היציאה מלבנון. הזיכרונות המתוקים האלה ילוו אותי לעוד שנים רבות".
בנוסף על פעילותה הענפה, הציגה טף בארבע השנים האחרונות שתי תערוכות שלה, ולאחרונה הציגה תערוכה מיוחדת בהשראת הקורונה שנקראת "המסכה" ולדבריה, זאת הייתה סגירת מעגל עבורה, רגע לפני הפרישה.
"הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו עם האמנות שספגתי בשנים האלה. זאת תערוכת צילום שנייה שהצגתי. התערוכה הראשונה הייתה לפני כארבע שנים בשם ״על כול פנים״, שעסקה בעבודה היומיומית של צוות עובדי המתנ"ס בסגנון "פפראצ'י". התערוכה הצליחה מאוד והשתתפו בה כ-60 איש בגלריית המתנ"ס. בקורונה החלטתי לעשות את המסכה".
מאיפה הרעיון המדהים לתערוכה?
"בימים כתיקונם, משמשת אותנו המסכה בעיקר בפסטיבלים, בחגיגות פורים ובנשפים, במטרה לשעשע, להסוות, להסתיר ולא לחשוף את פנינו האמיתיות. לצערנו הרב, משבר הקורונה שהפתיע וזעזע את עולמנו בחודשים האחרונים, אילץ גם אותנו להשתמש במסכה, אלא, שהפעם מדובר במסכה שמטרתה אחרת – להגן עלינו מפני הדבקה במחלה ואנחנו משתמשים בה מתוך הכרח ולא מתוך בחירה. ה"גלריה" הרב-גונית הזאת של החברים שלי לעבודה, שעוטים מסכה סטנדרטית או בעיצובים שונים פרי יצירה עצמית, עוררו בי את הרעיון לתעד את כולם ואת התקופה הכל-כך יוצאת הדופן בקריירה ארוכת השנים שלי ומתוך כוונה להסתכל על הסיטואציה עם מעט חיוך והרבה תקווה שיגיע היום בו נוכל להסיר את המסכה, לומר לה תודה על שהגנה עלינו ולחזור ולחשוף את פנינו שוב.
"נהניתי מאוד מהתהליך, זה משהו מתוק עבורי לסיום. אני שמחה על כך שבמתנ"ס מטה אשר פרגנו ונתנו לי את הזכות לקיים תערוכה שניה לפני פרישתי לגמלאות".
עבודה – בית – פנסיה
היום כבר מבינה טף שיש חיים אחרי העבודה. "הניצוץ הזה שגרם לי לפרוש, קרה ברגע מיוחד שהבנתי שיש חיים אחרי העבודה. פתאום יש לי חיים חברתיים, משפחתיים, זה עשה לי טוב. התפניתי לבישול ואפייה, היה לי זמן אמיתי לעצמי. הבנתי שאני רוצה רק את זה והקורונה באה לי בול. המשפחה שלי מעודדת אותי ואומרת לי להשקיע רק בעצמי. כל הזמן הייתי במרוץ החיים, אני יודעת שבעלי הוא זה שגידל את ילדיי ופחות אני. היום אני אדאג לגידול הנכדים שלי".
מה תעשי בפנסיה?
"החלטתי לאחר 33 שנים להעתיק את מגורינו מכפר הוורדים לנתיב השיירה, במקום בו גדלתי, לחזור למקורות. בעלי מרוצה ורוצה לחזור למושב בדיוק כמוני. תמיד ידעתי שיום אחד אשוב למקורות.
"לגבי מה אעשה, פנו אלי סגן ראש המועצה ומנהל המתנ"ס וביקשו ממני להמשיך ולנהל את להקת "אורה מטה אשר" ולהיות יו"ר בהנהלת האולם מטה אשר כברי בהתנדבות. השבתי בחיוב למקום שנתן לי המון הזדמנויות. לעצמי אעשה מה שאני אוהבת, יש לי עוד הרבה חלומות כמו לעשות טיול מסביב לארה"ב בכרטיס פתוח. רק כשהשערים ייפתחו לאחר הקורונה".
יש כבר מועמדים לתפקידך?
"כרגע לא שמעתי שיש מועמדים או מחליף במקומי. אם יבקשו ממני, אגיע לעשות חפיפה בשמחה. אני חושבת שבאופן טבעי אודיל פטר, המזכירה שלי, שהייתה 18 שנים יד ימיני, תיכנס כרגע במקומי באופן זמני, כי אנחנו בתקופה מורכבת והיא זאת שיודעת את העבודה הכי טוב. אשמח מאוד אם היא זאת שתתמודד על תפקידי, היא למדה על בשרה את כל הלך הרוח של עבודתי, היו לנו יחסים מאוד טובים והיא יכולה למצוא את עצמה בסופו של דבר גם מנהלת התרבות. מגיע לה".
משפט לסיום?
"חשוב לי להודות לכל האנשים שנתנו לי הזדמנות לגדול ולפרוח במקום הזה, לאחל הצלחה לרכזי התרבות שהם גיבורי התרבות שלי, והתפילה של חיי היא שהמשפחה שלי תהיה בריאה ומאושרת. אני יוצאת לפרישה מבחירה ובלב שלם".
אהבתם את הכתבה? כתבו לנו בתגובות
והישארו מעודכנים באתר בלינקר ובפייסבוק של צפון 1 גליל מערבי וחדשות נהריה!
