סגן ד׳ מכרמיאל, מפקד ביחידת אגוז של חטיבת הקומנדו, וצוותו, היו מוכנים לפעולה, נחושים להגן על הגבול הצפוני
סגן ד' למד בבית הספר היסודי כלנית וחטיבת ביניים בבית הספר כרמים. בתיכון עבר לבית הספר הריאלי בחיפה: ״רציתי להגיע לפנימייה. נחשפתי אליה דרך חבר טוב. שם היינו שלושה חברים והיום כל אחד מאיתנו הגיע לפקד במקום אחר״. את העט והמחברת הניח במרץ 2016, ועלה על מדים.
"רציתי להתגייס לאגוז. אני זוכר שבמלחמת לבנון השנייה היה שיח חזק על יחידת אגוז והפעילות שלהם וזה גרם לי לרצות להתגייס לתפקיד. כרמיאל הרגישה אז מאוד את הלחימה".
את הגיבוש ליחידה המיוחדת עבר סגן ד' עוד בתקופת התיכון. "תמיד רציתי להיות קצין. זו הייתה מטרה שלי. אתה מרגיש שאתה רוצה יותר אחריות, ורואה בכך שליחות. מחובתך לעשות את זה".
הוא עבר מסלול הכשרה של שנה וארבעה חודשים. החיילים התחילו בהכנה בבסיס האימונים החטיבתי של גולני, ובהמשך עברו מסלולים ארוכים, ניווטים ושבועות של הכשרה מקצועית. בשבוע האחרון היה "מסכם צוות" והלוחמים דימו שבוע לחימה. לקראת סוף מסלול ההכשרה, יצא ד' לקורס קצינים.
כמפקד, פיקד לראשונה על 24 חיילים בתקופת הכשרתם ועם אותם לוחמים גם עלה לפלוגה המבצעית הראשונה שלהם. "לראות אותם נבנים כלוחמים, זה מטורף".
בחודש דצמבר 2018 נחשף לראשונה מבצע "מגן צפוני", שנועד לחשוף ולנטרל מנהרות טרור התקפיות שחפר חיזבאללה לשטח ישראל. הלוחמים הכינו עצמם לפתיחת המבצע, התאמנו, התעדכנו במתרחש והתארגנו לוגיסטית.
"היינו בגבול לבנון, לפעמים כל כך קרובים לצד השני ברמה שאפשר היה לנהל שיח. התכוננו למשהו רציני וידעו שזה הרגע לפעול. עם כל שיעורי המודיעין שעברנו, הבנו שזה השיעור הכי חשוב. לא מלחיץ, להיפך, זמן מיוחד וחשוב".
על הקרבה הרגשית למקום האירועים הוא מספר: "יש לי משפחה שגרה בגבול הצפוני. ורציתי לעשות הכל על הצד הטוב ביותר, הכי מדויק. אני יודע שהמשפחה שלי שם ובכלל להגן על המדינה בצורה הכי מקצועית שיש, זו גאווה".
הלוחמים פעלו בשטח ובכל מזג אוויר, גם בימים האינטנסיביים והגשומים ביותר, בלי הרבה שינה. גם האזרחים נתנו תמיכה לכוחות הפועלים. "הייתי רואה אנשים מחייכים ואומרים שלום ותודה. כיף, מרגש לראות את ההערכה. לראות את מי שמגנים על הבית שלו".
על העבודה לצד חבריו הלוחמים הוא מספר: "התחלנו לעבוד במקום מסוים שחשבו שיש בו מנהרה ושם הקרבה לאויב הייתה גדולה. עם זאת, האווירה בצוות של אגוז מטורפת. זו משפחה לחיים, עם מלא כוח ואחווה. גם בשיא הקור, מבינים את חשיבות המשימה. אנחנו תמיד שם כשצריך, נותנים הכל ולא מוותרים לשנייה. הייתה תחושה גבוהה של כוננות, הקרבה למדינה אחרת הייתה גדולה ושמרנו על האזור.
"כולנו לוחמים. זה מה שרצינו להיות. אנחנו, התחלנו את המשימה ביום אחד כשקפצנו באמצע הלילה לצפון. זה החיים של היחידה, אנחנו עוברים ממקום למקום, המוכנות בשמיים תמיד, ואנחנו פועלים מאפס למאה כשנזקקים לנו".
