הן פועלות בעיר כבר שלוש שנים ומנסות להטמיע בה ערכים של תרבות ואומנות לכל דורש, אבל אתם לא בהכרח מכירים אותן. ובכל זאת, המהפכה הקטנה-גדולה שמתחוללת בעיר בחודשים האחרונים מכוונת זרקור גם לעבר הפעילות שלהן שנדמה כאילו שעד עתה נעשתה מתחת לרדאר.
דנה כהן (25) מגדרה, מאיה פרת (25) שהוריה מתגוררים כיום ביישוב שמיר וסתיו אבן זהב (24) מחגור, הגיעו לנהריה במסגרת תנועת "תרבות", ארגון המפעיל מסלול רב-שנתי לאומנים צעירים, המחויבים לחינוך, צמצום פערים, חיזוק הסולידריות הקהילתית בעיר ויצירה של תרבות ואומנות מקורית.
לפני כשלוש שנים הן השתחררו משירות ביחידת הנח"ל בצה"ל והחליטו להמשיך את דרכן בתנועה שבה שירתו גם בשנת השירות שלהן. הן התמקמו והשתלבו בקהילת אמנים-מחנכים של התנועה בנהריה, קהילה שמונה כיום כ– 50 חברים, ופועלת הן בעשייה בקהילה המקומית בכל הגילאים, והן בהדרכת הצעירים שנמצאים בשלבים המוקדמים של המסלול.
נכון להיום פועלים ברחבי הארץ מעל 200 חברי תנועת "תרבות", בגילאי 21 עד 35 הפרושים בחמישה מוקדים ברחבי הארץ: קריית שמונה, נהריה, עפולה, נתניה, וראשון לציון. מדי שנה משתחררים כ-60 בוגרים של התנועה למטרת הקמה של קהילת אמנים חדשה.
כך למשל, בנהריה מפעילים בוגרי התנועה מספר פרויקטים ארוכי טווח: "הקמנו את מועדון התיאטרון", הן מסבירות על פעילות התנועה ברחבי העיר, "המפעיל קבוצות בשכבות ד'-יב'. השאיפה שלנו היא לקיים פעילות כזו בעתיד גם למבוגרים. הפעילות מתקיימת במרכז הקהילתי "גולומב". בנוסף, הקמנו את תנועת הנוער "תרבות" והפעילות מתקיימת ב"בית היוצרים" בשכונת רגום. בנוסף, השנה התקיימה בעיר גם פעילות של קבוצה נוספת שקרויה "קהילת תרבות" שיצרה תערוכת רחוב בתחנה המרכזית. בעתיד, אנחנו מקוות, נקים בית אומנים שיכיל את כלל הפעילויות כמו גם את הסטודיו לאמנות".
"קרצפנו את הרחבה והקירות"
כאמור, בשבוע שעבר נפתחה תערוכת הרחוב הנהריינית שנקראת "תחנה 1" והיא הועלתה במתחם התחנה המרכזית בעיר. בתערוכה, הציגו שלוש הבנות לצד תושבי העיר את יצירותיהם שכללו עבודות ציור, צילום, שירים שכתבו ועוד. התושבים, כך הן מסבירות, הפכו חלק מקהילת התרבות בעיר ולקחו חלק בפרויקטים אומנותיים של התנועה: "מדובר ביצירות יפהפיות שכולנו עמלנו עליהן במשך חודשים ארוכים" – הן מסבירות.
את התערוכה הן בחרו להקים דווקא בתחנה האפרורית שהפכה סמל להזנחה, במתחם בו ישנים דרי רחוב, ועוברים ושבים מטילים בו את מימיהם כאילו היה זה דבר טבעי: "לפני הכל, ניקינו את המקום", הן מספרות, "ממש קרצפנו את הרחבה ואת והקירות מריח השתן. אלא שבעודנו מנקות את המתחם לצורך התערוכה, עוברי אורח לא היססו לרגע ועצרו להשתין כאילו לא היינו שם, כאילו לא ראו שאנחנו מנקות. ובכל זאת, ברגע שהקמנו את התערוכה, תלינו את היצירות והארנו את המקום, אנשים התחילו להתייחס אחרת למקום, פתאום נראה היה שהם מכבדים את המקום ועד לרגע זה לפחות, הניקיון נשמר. מה שמוכיח, שיש לנהריה כבוד לתרבות שלה".
אומני נהריה למדו יחד עם השלוש לקראת התערוכה ופיתחו טכניקות ציור ואומנות בשילוב עם חומרים המסמלים את העיר. כך, ניתן למצוא את היצירות של הילה להב אזולאי, מגב גרי, איתן שדה, סינדי רזניצקי, רגב אלהרר ושחר דניאלי.
"תהליך הכנת היצירות לתערוכה התנהל בדיוק בימים בהם הורידו את הגדרות ברחבי העיר, וניתן היה למצוא שלטים שהורדו מהם במהלך העבודות", מספרת פרת, "אז החלטנו לקחת את האווירה, את תחושות התושבים ואת השיח, ופשוט לייצר מהם את האומנות הייחודית לעיר, כך למשל, על אחד השלטים שהורדו נכתב: 'אסור לעלות על המזח', הציור שהתווסף לשלט היה של ילד שעולה על המזח ומחזיק בידו האחת דג ובשנייה, חכה".
"הפריפריה נשארת מרוקנת ויבשה"
"שמחנו לראות שתושבים שהגיעו להשקה התחברו מאוד לקונספט, שאפילו גרם להם לחייך". ממשיכה אבן זהב, שציירה על השלטים, ויצרה ניגוד מעניין בין הכיתוב עליהם לבין הציורים, המבוססים על רגעים אמיתיים שנתפסו בעיר.
"תרבות זה מונח מאוד רחב" אומרת כהן כשחברותיה מהנהנות בהסכמה, "התפישה של התנועה נבעה מהעובדה שהמדינה מחלקת את תקציב התרבות בצורה לא שווה בין הערים, כך שהרוב הולך לתל אביב, מעט לירושלים והתקציב הנותר מתחלק בין שאר ערי הארץ. התפישה הזו דרבנה את התנועה לפעול בפריפריה, מתוך הבנה שלאומנות ולתרבות יש תפקיד מכריע בחייהם של אנשים ותפקיד קריטי בעיצוב המוסרי –קהילתי".
הן ממשיכות ומונות את הסיבות, שבין היתר, הביאו צעירים רבים לנטוש את העיר בפרט, ואת הפריפריה בכלל: "אנשים עוברים למרכז, למקומות שבהם מושקע הכסף, והפריפריה נשארת מרוקנת ויבשה. אנחנו עושים פעולה הפוכה, תנועת "תרבות" מתנגדת למגמה הזאת בצורה מאוד ברורה, ולכן אנחנו פועלים באופן הזה, מתוך כוונות לייצר מרחבים תרבותיים חדשים דווקא בפריפריה".
ש: אתן וחבריכם לתנועה נמצאים כאן כבר שלוש שנים ואף יותר, איך זה שרק מתי מעט מכירים אתכם או את הפעילות שלכם?
אבן זהב: " התשובה פשוטה: לא רצינו לעשות יותר מדי רעש, כדי שלא נתפוס יותר מדי תשומת לב ויעצרו לנו תקציבים. למרות שזה לא משהו שהשתנה עכשיו, אין ספק שמרגישים עד כמה עבודה עם העירייה יכולה לתרום, אבל מנגד, אנחנו תנועה מאוד עצמאית וחלק מהערכים שלאורם אנחנו צועדים קובעים שאין בעלי אינטרסים שיחליטו בשבילנו. לשמחתנו, מה שקרה בנהריה לאחרונה הוא שהתושבים הם אלה שהשתנו ונתנו דחיפה אדירה לתנועת התרבות בעיר. אנחנו מרגישות שאנשים רוצים ליצור, מדברים יותר בחופשיות ונהנים מהעשייה. ללא ספק, יש תחושה שהתושבים חזרו לנשום ורוצים לגעת יותר בפן התרבותי והיצירתי שלהם, ודרך התנועה והאהבה לעיר, זה פשוט קורה. בשנה האחרונה מעגל הקהילה החל להתרחב. נוצרה קבוצת כתיבה, קמו להקות. הפעילות הזאת לא הייתה קיימת לפני הבחירות האחרונות. נוצר מצב חדש של קהילת תרבות בנהריה, המורכבת מהקומונות שלנו לצד שיתוף פעולה של התושבים. זה מושג חדש – מעגל חברתי שנוצר למטרה משותפת, ומרגע שנתנו לזה שם אנשים רוצים להצטרף. אנשים נמשכים לזה כי הם מרגישים את הצורך לייצר תרבות מקומית. בהמשך אנחנו רוצים להקים מקומות פיזיים כדי שלקהילה שנוצרה יהיה בית".
קיבוץ בתוך העיר
הכל התחיל, כך הן מספרות, בשכונת רגום: "הגרעין של התנועה התמקם לראשונה בשכונת רגום", נזכרת פרת, "ולכן יש לנו חוויה מיוחדת עם האנשים שם. כשהגענו לשכונה, המרכז הקהילתי היה סגור. זיהינו צורך אמיתי להדרכה של הילדים, הנוער והמבוגרים וזה עבד נהדר, נכון להיום, אנו מפעילים את המרכז הקהילתי חמישה ימים בשבוע".
הן עצמן מתגוררות בקומונות שיתופיות בעיר. סתיו אבן זהב, כך לדוגמה, מתגוררת בדירה במרכז העיר עם חמישה שותפים, וממש כמו בקיבוץ, המשכורות שלהם נכנסות לקופה משותפת ומשם מפרישים את הסכומים הדרושים לשכירות ולמחיה. במילים אחרות: קיבוץ עירוני. הן מאוד אוהבות את הרעיון: "אנחנו מאוד אוהבות את העיר והאנשים" אומרת כהן "כשהגעתי, התחלתי לעבוד בעבודה הראשונה שמצאתי, במקרה היא הייתה בעירייה. בזכות האנשים שם והקהילה בעיר אף פעם לא הרגשתי זרה. תמיד הרגשתי חלק מהעיר". היא עובדת כיום כרכזת תנועות הנוער ביחידת הנוער בעיר, מאיה פרת עובדת כרכזת מועדון התיאטרון וסתיו אבן זהב עבדה השנה כמנחת עברית בבתי ספר ערביים בסביבה, כחלק מתרומה לקהילה הסובבת את נהריה.
"בעתיד אנחנו לגמרי רוצות להמשיך לגור כאן. להתחתן ולהביא ילדים לתוך הקהילה שאנחנו חלק מהיצירה שלה" אומרת פרת. "לא מדובר כאן בפרויקט כזה או אחר שמתחיל ונגמר, אלא בעשייה מובנית ולטווח הארוך. וזה מה שיפה בתנועה שלנו: אנחנו רואים את עצמנו חלק מהקהילה, לתמיד".
לא בכדי מסופר הסיפור של תנועת "תרבות" דווקא בימים אלה, בהם נהריה בונה את עצמה מחדש: "מספיק מבט אחד בקבוצות הפייסבוק העירוניות כדי להבחין בשפע הרעיונות המוצעים לצד השיח בעד או נגד ההנהגה החדשה בעיר", הן מדגישות, "כל אלה לא היו בעבר. התחושה בנהריה הייתה שאנשים הסתובבו בה חסרי אונים, כאילו חיכו שמשב רוח רענן יפיח חיים באוויר שעמד. לשמחתנו, משהו שחרר את החמצן, וזה לאו דווקא ראש העירייה החדש, אלא ההבנה בקרב התושבים שאפשר אחרת, אמנם אנחנו פריפריה, אבל גם לנו מותר".
תנועת תרבות
בשנת 2004 יצאה קבוצה של שישה צעירים בוגרי מגמות אומנות מרחבי הארץ לשנת שירות בקהילה בתחומי האומנות והחינוך. עם שחרורם מהצבא החליטו להקים את “תנועת תרבות”, כמסלול הגשמה לנוער וצעירים יוצרים הפועלים לעיצוב דמותה של החברה הישראלית תוך שימת דגש על הפעולה התרבותית, האמנותית והחינוכית בקרב נוער וקהילה בפריפריה.
תנועת "תרבות" מקימה משנת 2006 קבוצות אמנים-מחנכים המיועדים להתיישבות בפריפריה הגיאו-חברתית של ישראל, הרואים במקום את ביתם ומחויבים ליצירה, לחינוך ולתרבות כמרכז משימתם ופעולתם במקום.
המסלול מתחיל מתנועת הנוער "תרבות" באמצעות הקמת קבוצות נוער יוצר בתחומי האומנויות מהפריפריה. הנוער נפגש בבתי היוצרים – בית לאמנות ותרבות לנוער בשכונה. במהלך השנה מתקיימים מחנות לבני הנוער בהם נפגשות הקבוצות מכל הארץ.
משם ממשיכים החניכים לשנת-שירות ולנח"ל: הקבוצות יוצאות לשנת התנדבות לפני הצבא. בסיום השירות, הן ממשיכות יחד כגרעין לשירות צבאי בנח"ל.
בסיום המסלול מקימים הבוגרים "קהילות תרבות": קבוצות מתיישבות ביישוב/שכונה בפריפריה ומקימות "קהילת תרבות": קיבוץ אמנים-מחנכים אשר ממשיכים הן את העשייה בקהילה המקומית והן את הדרכת הצעירים בשלבים המוקדמים של המסלול.
