30 יום לבלוג הקורונה של עלית קרפ – הבלוג היומי – 20.4.20
יומן הקורונה שלי חוגג 30 להיווסדו. בינתיים, זה רק 30 יום ולא שנה, לשמחתנו, אבל מי יודע מה יילד יום?
אמש, כשיצאתי להליכה, ראיתי את כל עירי הולכת ברחובות. היחידים שנותרו בבתיהם היו אנשים שאירחו אנשים אחרים – בינתיים מחוץ לבית, משני עברי החצר. חברים שאני משוחחת אתם אומרים, שהסגר חלף עבר לו: הם כבר ביקרו אצל ילדיהם, ולפעמים גם אצל הוריהם המבוגרים.
נתניהו, ריבלין וגלנט, אני מתכוונת אליכם
נדמה לי, שמהרגע הראשון היה ברור שזאת גזירה שתצטרך להיות מוגבלת בזמן, ואחרי שמי שכפו עלינו אותה לא קיימו אותה בעצמם – כן מר נתניהו ומר ריבלין ומר גלנט, אני מתכוונת אליכם ולא על כל דבר אפשר להתנצל מר ריבלין – היה זה אך ברור, שגם הציבור לא יצליח לקיים אותה זמן רב.
גם רשימת בתי העסק שניתן לפתוח אותם החל מהיום היא במקרה הטוב בדיחה לא מוצלחת. בין היתר מותר – הידעתם? – לפתוח סנדלריות. גם חנויות ספרים מותר לפתוח, אבל גם צומת ספרים וגם סטימצקי הודיעו שאין היתכנות כלכלית לפתיחה כזאת ושהן אינן מתכוונות לפתוח את החנויות שלהן.
לצערי הרב, עליי להסכים איתן. הרי גם חנות שנמצאת במתחם פתוח, כמו ביג, או אפילו סתם ברחוב, בונה את קהל הלקוחות שלה במידה רבה מאוד על הסתובבות של אנשים ברחוב, על אנשים שכבר נמצאים בסביבה ונכנסים לקנות משהו, ואם כל יתר החנויות סגורות, אין שום סיכוי שמישהו ייכנס לשם.
ההתנפלות על יפה בן דוד
יותר מחודש כלואים הורים וילדיהם בין כותלי הבית, וזה אולי ההסבר היחיד שבו ניתן להשתמש, כדי לתרץ להתנפלות שהתנפלו אמש קרן מרציאנו, יונית לוי והגדול מכולם, העיתונאי הידוע, גבי ברבש, על מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד במהדורת החדשות.
נדמה לי, שההתנפלות הזאת מעידה אלף עדים על חשיבותה של מערכת החינוך כבייביסיטר הלאומי, ומרציאנו ולוי, שתקועות עם ילדים קטנים בבית וצריכות להמשיך לנהל את הקריירה שלהן, פשוט התנפלו על בן דוד כאילו היא, מכל השחקנים במשק הישראלי, צריכה להיכנס מתחת לאלונקה ולהוליך את ילדי ישראל, לא כל כך חשוב לאן, העיקר שייתנו לעבוד.
המורים עובדים קשה מאוד
אינני מורה ומעולם לא הייתי, אבל אני חושבת שהמורים עובדים מאוד קשה, שחלק גדול מילדי ישראל מצפצפים על החוקים בכל ימות השנה, ובמיוחד עכשיו, ובטח על חוקי הנוכחות וההתנהגות בזום, וגם זוכים לגיבוי מההורים שלהם, ושללמד בזום זה נורא קשה.
למה דווקא המורים צריכים להירתם פתאום למאמץ? יונית לוי הייתה מוכנה לעבוד ללא תשלום במשך תשעה ימים, כמו שהיא דורשת מבן דוד?
או אולי קרן מרציאנו הייתה מוכנה לעשות זאת או גבי ברבש? אני קצת בספק.
יתרה מזאת, אין מה להשוות בין שלושת המתנפלים לבן דוד ולמי שהיא מייצגת. כשמרוויחים, ובדין, שלא יהיו טעויות, שכר עתק, אולי קל לוותר על חלק ממנו.
מורים מרוויחים מה שמרוויחים, בוודאי לא שכר עתק, מנסים ללמד דרך הזום מול הוראות מתחלפות מטעם משרד החינוך ומול ילדים שלא תמיד יש בידיהם את הציוד המתאים, הרצון ללמוד וגם לא את ההכשרה המתאימה להפעילו, והם ממש לא האנשים הראשונים שאליהם צריך לפנות להתגייסות למשימות לאומיות.
קודם כל, שנבחרינו והעומדים בראש ייתנו דוגמה בהתנהגותם, או לפחות ימלאו את ההוראות שהם מחייבים את כולנו לעמוד בהן, אחר כך שאלה שמרוויחים הרבה יתרמו משהו, ואז שיפנו ליתר.
ויש לי וידוי לרגל 30 יום לבלוג הקורונה שלי: אני צופה ב"חתונה ממבט ראשון".
