על חגיגות העצמאות ועל מה עושים אנשים בכוח שניתן בידיהם

בלוג קורונה ליום העצמאות – עלית קרפ, 29.4.20

בדרך כלל אינני חושבת הרבה על הזמן. לפעמים אני חושבת שאם אי פעם אקרא לחקירה משטרתית ושם ישאלו אותי מה עשיתי ביום זה וזה לפני שבועיים ואפילו לפני יומיים לא אדע לענות, ועל כן, היומן שאני מנהלת בהחלט מאפס אותי. היסטוריונים, כך מספרים לנו, למדו רבות על מגפות בימים עברו דווקא מיומנים שניהלו אנשי שורה כמוני, ולא שפניh מכוונות להיסטוריה חלילה, אבל בכל זאת, טוב לדעת.

לכל דבר רע יש צדדים חיוביים

היום יום העצמאות ה-72 של מדינת ישראל, ואני משוכנעת שאיש לא תיאר לעצמו שכך נחגוג אותו. אמש הדלקתי את הטלוויזיה כדי לראות את טקס השאת המשואות, אבל כמו רבים מאנשי האליטות הישנות, כמו שקוראים לנו בבוז בשנים האחרונות, גם אני חשתי שגם אם את המשואות השיאו אנשים טובים ומעניינים, החלק האמנותי שלו הוא מופת לחוסר טעם, לעילגות ולצרחנות.

אחרי שכיביתי את הטלוויזיה התחילה מוזיקה רועשת מבחוץ. כשיצאתי גיליתי שזוהי משאית שמחה (לא אדע למה בישראל השמחה כרוכה ברעש. כבר אמרתי שאני מהאליטות הישנות, הלא כן?), אבל משכך, הסתלקה לה חיש מהר, וזאת הייתה בעיניי ההוכחה לכך, שלכל דבר רע יש צדדים חיוביים. נו, ומה עכשיו? שקעתי בספרה של אסתי ג' חיים "סיד" וכבר כמעט שסיימתי אותו.

המחסום המשטרתי

הבוקר, כשיצאתי, גיליתי שבחוץ יש סגריר יבש שהוא מזג האוויר החביב עליי ביותר. לא חם, לא קר והשמש לא קופחת וגם הלחות עדיין מרסנת את עצמה. אבל מחסום משטרתי שנתקלתי בו הרס הכל.

עד כה, במשבר הנוכחי, היו מפגשיי עם המשטרה נעימים ומועילים. השוטרים שפגשתי דיברו יפה, ששו לסייע, הפעילו שיקול דעת נכון בעיניי והגיעו במהירות. אבל במחסום שהוצב היום בדרך לאחת השכונות שבה אני מאכילה חתולים עמד השוטר ח', שהיה במצב רוח רע מאוד ולא היה מוכן בשום פנים ואופן לאפשר לי לעבור, ובאותה הזדמנות גם צעק עליי. כל ניסיונותיי לומר לו, שחתולים הם בעלי חיים והאכלתם היא מעשה חיוני, עלו בתוהו.

צלצלתי למוקד 100, ושם הסבירה לי השוטרת החביבה, ש', שהיא איננה יכולה להורות לשוטר מה לעשות בשטח מהמוקד ושהיא מציעה שאפנה לקצין שנמצא במקום.

החתולים יאכלו בערב

החניתי את המכונית והתקרבתי למחסום ברגל, כדי לראות שהאישה שנעצרה שם קודם מנסה להסביר לשוטר אחר שעליה ללוות אדם לטיפול דיאליזה. כן, הוא כבר איכן את הטלפון שלה ויודע שהיא באה פעם ביומיים כדי ללוות אותו והוא גם משוחח עם בתו של האיש שמאשרת את הדברים שאומרת הגברת, ואף על פי כן מעכבים אותה.

כשראיתי שמעכבים אנשים שמלווים חולי כליות לטיפול דיאליזה, הבנתי שהאכלת חתולים, בכל הכבוד, בוודאי ובוודאי שלא תזכה שם לשום אהדה. הסתובבתי והלכתי לדרכי. לא יקרה כלום אם אאכיל אותם בערב, אבל מדהים ומצער לגלות מה עושים אנשים בכוח שניתן בידיהם, וחבל.

פלאפל עדשים

נו, ומה אוכלים ביום העצמאות? מל' אחי אני יודעת, שהמנגל שלהם יעבוד קשה היום, מר' אחותי כבר קיבלתי תמונות אתמול של הילדים עושים מנגל במרפסת, ושלה ושל א', בעלה מתבצרים יחדיו בסלון ולוחכים עשבים יחדיו. ואנחנו? אני הולכת להכין פלאפל עדשים בתקווה של' ישתף פעולה ויאכל אותו ברצון.

חג שמח.

אהבתם את בלוג קורונה ליום העצמאות? בלוגים נוספים של עלית קרפ כאן