על חברים שמצילים זה את זה בעת משבר

התרנגולת הזו היא אני – הבלוג היומי של עלית קרפ

אתמול כתב אורן תירוש, שהיה בכיתה שלי במוסד החינוכי מעין, את הפוסט הזה בפייסבוק:
"מחפש שתי תרנגולות עם נשמה יתרה, חכמות, יצירתיות, עם אהבה לשירת פיירוז. מגורים בקלאסה ושפע אוכל גורמה אצלי בלול. עדיף חומות, ג'ינג'יות וערביות. יהודיות ישגעו לי את השכל. שתפו קומראדס! צרו קשר בפרטי".

תכף ידעתי שהוא מתכוון אלי, ובתשובה כתבתי לו: "אני רוצה להיות תרנגולת בלול שלך, אבל אני יען. יש מקום?".

והוא ענה: "אם תטילי ביצים, הכל אפשרי".

"אני מצטערת", אמרתי לו, "אני כבר לא בגיל לדברים האלה, אבל קוקוריקו אני עוד עושה במרץ, והרבה".

"טוב", הוא מסכים, "יען שעושה קוקוריקו יכולה להיות אטרקציה תיירותית מרהיבה. כמה את לוקחת ליום?".

"תלוי בתוכנית", אני אומרת לו, "ויש לי גם תוכניות בזום".

בסוף סגרנו על תוכנית משירי פיירוז עם סלסולים, כי צפוי קהל מגוון.

קיץ 1978

אורן תירוש ואני הגענו כילדים חדשים לקבוצת שומרייה במוסד החינוכי מעין בקיץ של שנת 1978. הוא היה בן 15 ואני הייתי כבר כמעט בת 16. הוא הגיע עם משפחתו לקיבוץ עין החורש מקיבוץ הראל שהתפרק באותם ימים, ואני הגעתי למעפיל, הקיבוץ שבו נולדתי עם אמי ועם אחותי ואחי מירושלים, אחרי שהבית שלנו התפרק כשאבא שלנו עזב אותנו והלך לחיות עם אישה אחרת.

הקליק בין אורן לביני היה מיידי; תכף התאהבנו אחד בשני, במין אחוות ניצולים, שנאחזים בקש: מסביב יהום הסער, של שתי קבוצות מתבגרים שחיות בבית אחד, האחת מעין החורש והשנייה מהמעפיל, ובפנים, אוי בפנים, הצטרך כל אחד מאתנו להתמודד עם החבילה שהביא אתו, וזה לא היה פשוט.

מה כן? היינו מצחיקים, לשנינו היה הומור, אולי מפני שידענו, שאם לא נצחק, נבכה, וזה ממש לא היה המקום וגם לא הרגע המתאים. חוץ מזה שלאורן היה הומור, היה לו גם מצב רוח טוב, ובניגוד לחלק גדול מיתר חברי הקבוצה, שאז נראו לי אנשים שלא ידעו שום סבל בחייהם, הוא נראה לי גם אחד שסבל. היום אני כמובן יודעת, שגם מי שנולד וגדל באותו מקום יכול לסבול, ואפילו לסבול מאוד, אבל אז כולם נראו לי שאננים כל כך, מבוצרים באיזה ביטחון שידעתי שהוא מדומה, ובכל זאת עורר את קנאתי.

מה נזכרתי בזה עכשיו, אתם שואלים, בסיפור מלפני יותר מ-40 שנה, הרי כבר מזמן נפרדו דרכנו, ואנחנו נפגשים רק לעתים נדירות? זה נכון, אבל תמיד אנחנו נפגשים בשמחה, כמו שני רובינזונים שגילו זה את זה פעם פעם, על אי מלא אוכלי אדם והצילו זה את זה, וגם כשראיתי את התרנגולת הזאת שהוא מחפש, נזכרתי שהיא בעצם אני.

אהבתם את "התרנגולת הזו היא אני" – הבלוג היומי של עלית קרפ? בלוגים נוספים כאן