המלקוש וגיל ההתבגרות – בלוג הקורונה היומי של עלית קרפ
אף על פי שהכנרת כבר כמעט מלאה (אני פריקית של דיווחי מזג אוויר וגם של דיווחים על מצבו של מפלס הכנרת), עדיין ממשיך לרדת גשם, והבוקר, כך נראה, התעוררנו לבוקר רטוב, שטיפותיו המלקושיות הגדולות מכות ברצינות רבה לכמה רגעים ושוככות, כמו איזו התפרצות של מתבגר, שרגע אחד צורח על ההורים שהוא שונא אותם, ובעת שהם מלקקים את פצעיהם המדממים, הוא כבר שכח לגמרי מה שאמר ופנה לענייניו האחרים.
שייקספיר אמר: "מהירות דמעות תינוק להתייבש", כשהוא רומז למצבי רוח מתחלפים שאופייניים לאנשים צעירים בכלל ולמתבגרים בפרט. כשנ' היתה בגיל ההתבגרות היה לנו הסכם: גם אם אנחנו בעיצומו של ויכוח, אם אנחנו הולכות לאיזה מקום, אפילו לאמא שלי, אנחנו מפסיקות את המריבה לזמן הביקור. לפני שנכנסנו למקום שאליו הלכנו, הייתי אומרת לה: "נ', נוכל להמשיך את המריבה כשנצא מכאן, טוב?", וברור, שאחר כך כבר היה קשה לחזור ללהט שבו התנהלו הדברים קודם לכן והמריבה הייתה מתפוגגת. עם ע' בכלל לא היו ויכוחים בגיל ההתבגרות, הוא התחיל להתווכח איתנו רק כשחזר מהצבא. כל אחד בקצב שלו.
מוסד משפחתי ותיק
אני חושבת היום על ע' ועל נ' שלא ראינו אותם כבר הרבה זמן. החדשות הטובות הן שאת ע' נראה בסוף השבוע. לפני כמה ימים אחד החניכים שלו קיבל חום, והוא חשש שזה קורונה, אבל התברר שזאת סתם דלקת גרון והוא יבוא הביתה בסוף השבוע. לנ' יש איזה בוחן ביום ראשון, וא' החבר שלה עובד ביום שישי, ככה שהמפגש אתם יידחה לשבוע הבא.
אני רוצה לספר לכם על מוסד משפחתי ותיק, שאחותי ר' ואני יסדנו לפני שנים רבות ושמו "פינת הדעה המקורית". זהו מסדר גברי למהדרין של הגברים במשפחתנו שהם בני 18 לפחות, ותפקידו לרכז את כל השטויות הנאמרות במהלך השבוע לשיחה שנערכת במהלך אכילת הקינוח של ארוחת השבת. מישהו רוצה להקים תנועה להתיישבות במאדים? מישהו רוצה לעשות הדסטארט לבניית צוללת במפעלי טיסנקרופ? מישהו רוצה לצאת למסע בערבות ערב הסעודית והוא מתלבט איזה דגם של גמל לרכוש?
פינת הדעה המקורית היא המקום להעלאת כל הסוגיות הללו. אין כניסה לנשים, פשוט משום שנשים לא מסוגלות להגיד שטויות בסדר גודל כזה שגברים מסוגלים לו, וככה, אחרי שכל הסוגיות ממוצות כולנו הולכים הביתה שמחים וטובי לב.
לפינת הדעה המקורית יש השפעה שחורגת מגבולות שבת אחרי הצהריים, שכן אם איזה גבר במשפחתנו מתחיל להינשא על כנפי האיוולת באחד מימי השבוע, אומרת לו אשתו: "רעיונות מעניינים מאוד. אני מציעה שתעלה אותם בשבת בפינת הדעה המקורית", ובא לציון גואל.
מעז יצא מתוק
התפטרתי מעבודתי הקודמת בתחילת פברואר, ולמעשה כבר מסוף פברואר אני בבית. עוד הספקתי לערוך ספר מתורגם אחד לפני שהוצאת הספרים שאיתה התחלתי לעבוד יצאה לחל"ת, ואנחנו, המתרגמות והעורכות, ביחד איתה.
בינתיים קיבלתי מקדמה לפני החג מהביטוח הלאומי, אבל דמי אבטלה טרם הגיעו, אולי משום שאני עדיין עובדת במקומות נוספים כמו, למשל, בעריכת מועדונים ספרותיים בזום. אבל כמו שאומר שמשון הגיבור, מעז יצא מתוק, ואיכשהו, דווקא משום שאסור לצאת, הזום השתלט על המפגשים בכלל וגם על מפגשי המועדון הספרותי, וכרגע בעקבות פניות שקיבלתי, המועדון הספרותי בדרכו לחצות את הים ולהגיע גם לקהלים חדשים.
ומה יעלה בגורלו של בלוג הקורונה עם השיבה לשגרה? מי חכם ויידע?
אהבתם את בלוג הקורונה היומי של עלית קרפ על המלקוש וגיל ההתבגרות? בלוגים נוספים כאן
