מהמטבח באהבה וביקורו של יורם קניוק בדירתנו בסטוקהולם

מהמטבח של שרה נתניהו – הבלוג היומי של עלית קרפ – 30.4.20

שרה נתניהו

איכשהו, למרות היותי אשת תקשורת וכותבת כבר כמעט 30 שנה, האירועים החשובים באמת תמיד מצליחים לחמוק ממני, וכך קרה שגם בסרטון עוגת הגבינה של שרה נתניהו צפיתי רק הבוקר.

תשמעי שרה, אני רוצה להגיד לך משהו, ואני אומרת לך את זה בידידות, כי אינני משונאיך. הבישול זה לא התחום שלך. איך אני יודעת? לפי כל ההתנהלות שלך במטבח. רואים שאת שנה ראשונה, הקבצה ג', בנושא הזה וזה עוד בנדיבות.

ואיך עוד אני יודעת? כי אני איתך באותה הקבצה, בכמה שינויים קטנים: אני לא כל כך חוסכת בסוכר, ובעיקר, אני מנסה להסתיר את הדברים שבהם אני גרועה באמת.

יש ארוחת צהריים משפחתית? אני כבר מתקתקת משהו, פונה לעזרת אחותי ר', הבשלנית הדגולה, מזמינה בורקס מאמא שלי, גיסתי ל' עושה לי את עוגת השקדים שלה, ויאללה, אודרוב לשולחן.

אז אני מציעה שאולי בפעם הבאה תבקשי מניקול ראידמן, החברה שלך, שתכין לך משהו, כי לדעת במה אתה גרוע ולא להתחיל לדבר על זה ולהראות את זה לכל העולם זה גם חוכמה.

עכשיו עוד משהו: תתרחקי מביבי ומההמלצות שלו, כי רואים על הפרצוף שלו בדיוק מה הוא חושב על הבישולים שלך, ואולי גם על דברים אחרים שאת עושה.

תשמעי לי, הכי טוב שתעשי את שלך, ואם הוא אומר לך משהו נחמד, או נגיד איזו מחמאה מחממת, הכי טוב שתנצרי אותה בליבך ותשתעשעי בה בינך לבין עצמך. גברים שמפגינים את אהבתם בציבור ובתקשורת תמיד חשודים בעיניי, ולא כל שכן בעלך

נו, אז אחרי שנתתי לשרה נתניהו את העצות שאני שומרת בצקלוני, אוכל להתפנות לדברים החשובים בבלוג.

יורם קניוק

אתמול, ב"לא סופרים – מועדון הקוראים של הארץ", קבוצת הפייסבוק שאני מנהלת, דיברנו על יורם קניוק והבטחתי שאספר על הביקור שערך בביתנו בסטוקהולם לפני שנים רבות.

אז מכיוון שזה לא עניין ספרותי ממש, אספר אותו כאן.

באותם ימים רחוקים שימשתי נספחת התרבות של ישראל בשוודיה, וקניוק היה אמור להגיע לנורווגיה לרגל צאת ספרו שם.

חשבתי, שמכיוון שהוא מאוד אהוב גם בשוודיה, זאת הזדמנות להזמינו גם לשם ולהפגישו עם קהל קוראיו, ואחרי התכתבות באמצעות הפקס סיכמנו את הדברים והוחלט שיבקר גם בשוודיה.

קניוק ירד מהמטוס שהביא אותו מנורווגיה בנמל התעופה ארלנדה ביום ראשון, 5 בנובמבר 1995, פחות מיממה לאחר שיגאל עמיר רצח את יצחק רבין. רבין היה מפקד של קניוק בפלמ"ח, וההיכרות הזאת ביניהם עוררה המון עניין, לאו דווקא ספרותי, בקניוק מצד הקהל השוודי.

במהלך הביקור כולו צבאו לפתחו עשרות עיתונאים שרצו לראיין אותו, לשמוע מה דעתו על המצב, לשמוע ממנו על היכרותו עם רבין ועוד ועוד. הוא היה כל כך מותש מכל הראיונות והמפגשים הללו כשהגיע לדירתנו לארוחת צהריים בשבת אחר כך ואולי גם שבור לב, עד שאחרי הארוחה שכב במיטתנו וישן בה מעט.

זיכרון המכתבים ששלח לי כדי לסכם את פרטי הביקור מלווה אותי מאז, ואני מצטערת עד עצם היום הזה שלא לקחתי אותם איתי כשעזבתי את עבודתי בשגרירות; הם היו בעלי ערך ספרותי אמיתי, תאמינו לי.

אהבתם את הבלוג היומי של עלית קרפ, "מהמטבח של שרה נתניהו"? בלוגים נוספים כאן