היכן הדוגמה האישית?

הנשיא ריבלין צריך להתפטר – צ'רקס בטור נוקב

ב-1986, בזמן האינתיפאדה הראשונה, יצאתי לשירות מילואים בכפר ליד ג'נין. צורפתי לפלוגת מילואים צעירה של חטיבת השריון שבה שירתתי. בלילה, כאשר שמרתי על גג הבניין שבו השתכנה הפלוגה, נדהמתי לגלות שמי שהחליף אותי בשמירה היה המ"פ. לא ידעתי שמפקד פלוגה בשריון עושה שמירה יחד עם כל החיילים ואין לו פריבילגיה להיות משוחרר מהנטל הזה.

זה היה בשבילי שיעור בדוגמה אישית. הסתבר לי שמפקד פלוגה בשריון זה קודם כל דוגמה לאחריות פיקודית, עומס עבודה ואפס הנחות בכל הקשור לנטל המשימה.

בושה גדולה

השבוע, התאכזבתי קשות כששמעתי שנשיא המדינה וראש הממשלה הכניסו לביתם את ילדיהם, תוך שהם מעבירים אותם בדיקת קורונה. אני לא תמים ואני יודע שתמיד יהיו שווים ושווים יותר, אבל יש בשעת משבר גם  צורך בנראות אישית.

אני בעד שהנשיא וראש הממשלה יקבלו את הטיפול הרפואי הטוב ביותר, כי יש להם תפקיד מנהיגותי, אבל לנצל את המעמד כדי ליהנות מדברים שהאזרח הפשוט אינו יכול ועוד בהוראת שעה מחייבת, זוהי בושה גדולה, והייתי מצפה מכבוד הנשיא ריבלין שלא יתנצל, אלא פשוט יתפטר. כל תפקידו של הנשיא זה להיות מגדלור לעם ישראל במיוחד בשעות קשות והמגדלור הזה כבה בליל הסדר.

בית הנשיא עולה למשלם המיסים 80 מיליון שקל בשנה. זה אינו תפקיד ביצועי, ולכן אפשר לוותר עליו ושום דבר רע לא יקרה לדמוקרטיה שלנו.

ממשלת חירום אתמול

ואם דיברנו על דוגמה אישית, הייתי מצפה שיקימו ממשלת חירום לא מחר, אלא אתמול, ושתהיה בה רק חצי מכמות השרים, כלומר לא יותר מ-16 שרים וראש ממשלה.

זה היה חוסך מיליארד שקל, ובזמן שיש משפחות שאיבדו את פרנסתן, חשוב מאוד לתת דוגמה אישית, ומיליארד שקל לא הולכים ברגל.

ואני שוב חוזר לצה"ל, שבמלחמותיו המפקדים רצו תמיד קדימה ואיבדנו את טובי הלוחמים שלנו, ממפקד מחלקה ועד דרגת אלוף, אבל כך זכינו בצבא של אנשים עם ראש גדול, שבשעת מלחמה סמל מחלקה בצוק העיתים יכול להחליף את מפקדו שנהרג, ובזה תמיד היה כוחנו.

אהבתם את הטור של צ'רקס? טורים נוספים כאן