הזבניות מחנות הספרים, רוטב לפסטה וסוף-סוף נפתחים מכוני היופי

ביקור במתחם ביג – הבלוג היומי של עלית קרפ – 24.4.20

חנות סטימצקי במתחם ביג שבעיר מגוריי נפתחה היום, וביחד עם הזבניות האמיצות ועם עוד כמה קונים הצלחתי לרכוש שם גיליון "מקור ראשון", שם התפרסמה ביקורת ספרותית שכתבתי על האוטוביוגרפיה של גלילה רון פדר עמית. אבל כששאלתי מה קורה בחנויות אחרות של הרשת, אמרו לי שרובן נותרו סגורות; גם משום שחלק גדול מהן נמצא בקניונים והם עדיין סגורים וגם משום שההחלטה אם לפתוח חנות שאינה נמצאת בקניות מושפעת מגורמים שונים.

את השיחה עם הזבנית ניהלתי כמובן מאחורי המסכה וחלק גדול ממנה הוקדש לחזרה על הדברים, משום שמספיק שיש אדם נוסף בחנות וגם הוא מדבר, כדי שיהיה קשה מאוד להבין את הנאמר.

המסכות והקנס

מול חנות טיב טעם משתרך תור ארוך למדי. האנשים כולם עוטי מסכות, ובכניסה מודדים חום. אבל חוץ מזה נראה לי המתחם שומם למדי: חנויות הבגדים סגורות, וכך גם חנויות אחרות לריהוט ולכלי בית, אבל נדמה לי, שגלידה גולדה בכל זאת פתוחה.

גם בסופרמרקט האווירה נינוחה: אין שום תורים בחוץ, ובפנים יש הכל. רק עמדת הכפפות ונוזל החיטוי בכניסה מזכירה שהימים ימי קורונה, וכמובן, העובדה שכולם עוטים מסכות על פניהם.

על פי התקנות החדשות מי שלא יילך עם מסכה, יחטוף קנס בלי שום אזהרה מוקדמת, ואולי זה מה שגורם לאנשים להיצמד למסכות לאחר שכבר נראה היה שהסירו אותן.

ויש גם חדשות טובות

איזה מזל שמגיעה שעת ארוחת הצהריים. היום בתפריט פסטה ברוטב עגבניות, פלפל צ'ילי, שום טרי, זיתי קלמטה ושמן זית, ולצידה סלט חסה ברוטב חרדל. מצאתי חרדל מעורב בחזרת, שזה מין חריף אשכנזי שמאוד חביב על ל'. לל' אני גם מטגנת חזה עוף, אבל אני נמנעת מאכילת מוצרים מהחי. מקווה שאחזיק מעמד.

אחותי, ר', שהיא צמחונית מיום שעמדה על דעתה מפצירה בי לאכול בשר, כמו שהפצירו בה בימים עברו והיא עמדה במריה.

סוף השבוע שעד לפני זמן קצר קידמנו את הגעתו באנחת רווחה, משתרע לפנינו כמו עוד יום של חול. אבל הרי סיכמנו שהבלוג מסתיים במשהו אופטימי הלא כן? ומשום כך, אספר לכם את החדשות הטובות שהן, שמכוני היופי והמספרות נפתחים! סוף כל סוף נחדש ימינו כקדם: כל הדולצ'יניות יסדרו את גבותיהן ויהיו לדולצ'ינאות, כל הסבתות יצבעו שיערות ויהפכו להיות בנות 25, כל אלה שיש להם שפם של סטלין ימרטו אותו, כי שפם לא מתאים לכל אחד, או לפחות יסלסלו אותו, וכך יבואו שלום ושלווה ליושבי הקרת, שחלק מהם לא רק הולך עם כל מחלפות פניו מתנופף לכל עבר, אלא גם שכח להשתמש בדיאודורנט, ואם לסמוך על האף שלי, נראה, שיש כאלה, שגם ימות החמה אינם משכנעים אותם שלא כדאי לדלג על מקלחת.

לעומתם, לפעמים קורה, שאני חולפת ליד מישהו שטרח להתבשם בטרם יצא מהבית, או שאני לובשת חולצה שיש עליה עוד שאריות בושם מחיינו הקודמים ואני פתאום כל כך מתגעגעת למה שהיה ומי יודע מתי ישוב.

אהבתם את "ביקור במתחם ביג" – הבלוג היומי של עלית קרפ? בלוגים נוספים כאן