האם גם אתם מכורים לטקסים?
הרגע הזה שהידיים מחזיקות את הספל, מרגישות את חומו. אני מקרבת את הפנים לסף ושואפת אדים של קפה טרי. ריח מריר עם הבטחה מתוקה. הפה נפתח מאליו והנוזל הרותח נלגם, צורב מעט את החך.
כשהקפה טוב, הלשון שלי מתמהמהת בסיום הלגימה, מתחככת בחך העליון, מוצצת עוד שרידי טעם. השלוק הראשון הוא הקובע.
אני לא מהמכורים לקופאין. היו תקופות בחיי שהתנזרתי לחלוטין, כחלק ממטרד בריאותי זה או אחר, ולא סבלתי מכאבי ראש או מתסמיני גמילה. אני מהמכורים לטקס. וזה לא הטקס היחיד שאני מבצעת באובססיביות קפדנית.
בפעמים הראשונות שחיים ואני בילינו לילה שלם יחד אצלי, הוא התרשם מערימת הספרים שנמצאת על שידת הלילה שליד המיטה שלי.
פעם הוא אמר לי שהוא מרגיש שהוא בחברת אינטלקטואלית. הוא עוד לא ידע מה מחכה לו… אני לא נרדמת אם אני לא קוראת ספר לפני השינה. קריאת הספר מלווה בניקוי האוזניים עם קיסם (ירושה מאימי) תוך כדי לעיסת מסטיק.
חיים המסכן נאלץ להירדם לצד מה שהוא מכנה המזרקה של אגם – אור ופירוטכניקה של פיצוצי בלונים.
הטקסים הקטנים של חיי
יש לי מקום קבוע. אני יודעת שגם לכם, רק שלי יש מקום קבוע באמת בכל מקום. בבית של הוריי יש את המקום שלי בשולחן האוכל, אחרי 35 שנים שאני כבר לא גרה שם (למעט אפיזודה קצרה אחרי הגירושים) עדיין זה המקום שלי, שאף אחד לא מעז לשבת לי בו.
אני פשוט לא יכולה לאכול במקום אחר. בישיבות בעבודה יש לי מקום קבוע, לאחרונה בעקבות הקורונה והנחיות משרד הבריאות הזיזו אותי מספר פעמים – עבירה שיש עמה קלון לטעמי, וגרמה לכך שקמתי ועזבתי פיזית את המקום.
שמתי לב שאני מתלבשת בסדר מסוים, ואין מצב שאשים חולצה לפני המכנסיים או שביציאה מהמקלחת אתנגב לפני שאני אוספת שיער. זה נשמע קצת כמו משטר קפדני, אבל האמת שזה לרוב לא מודע.
אחרי הלידה, קראתי הרבה ספרים בניסיון להפוך לאמא המושלמת, רק שבאותה תקופה שלטה תיאורית ה"אמא מספיק טובה" וכנראה משום כך לא השגתי את השלמות המיוחלת.
הוסבר שם שכדאי לבנות לרך היילוד סדר יום עם שעות קבועות לאכילה, שינה ומקלחת, עם טקסים קבועים, כי אז העולל יודע למה לצפות וזה מוריד מאי הוודאות שלו ומייצר קביעות וביטחון. יכול להיות שזה מה שאני מנסה לעשות לעצמי.
מכורים לטקסים: אתגרו את עצמכם
הקטע שמרגע שניתחתי את הדברים התחלתי לאתגר את עצמי, להכריח את עצמי לשבת במקום זר. ולהרגיש את הגירוד הזה בנשמה, להגיד לעצמי שזה טוב.
שמתי לב שזה מגביר את הערנות שלי. בפועל זה לימד אותי שכשאני רוצה שדברים יעשו מהר ואוטומטית כדאי לשמור על המקום שלי, אבל כשאני רוצה לחשוב יצירתית, לצאת מהקופסה, להמציא משהו חדש , במצב כזה אני צריכה לשבור את הטקס.
אני משמשת כקצינת ביקור סדיר כבר מלאנת'לפים שנה. כחלק מתפקידי אני מטפלת בשיבוץ של תלמידים בסיכון ובנשירה, במסגרות חינוכיות.
לרוב המפגש עם הנערים מתקיים במשרדי, באווירה פורמאלית למדי, בעבר לבשנו מדים, אז בכלל הייתי מזוהה עם רשויות החוק.
ככלל המונח קצין ביקור סדיר הוא מונח מטעה. התפקיד מוגדר בחוק לימוד חובה, כמי שאחראי על אכיפת החוק, מניעת נשירה טיפול ומעקב בתלמידים נושרים.
המונח קצין בעברית הוא תרגום של המילה officer באנגלית (ירושה מתקופת המנדט הבריטי) רק שלמילה יש שני פירושים – קצין, אבל גם פקיד. מישהו בשנת 1949 בחר במילון באופציה השגויה.
התלמידים פוחדים ממני כי אני קצינת ביקור סדיר
אז תלמידים מראש מפחדים ממני, גם בגלל תיאור התפקיד וגם בגלל הרשמיות שבמעמד. באחד הימים התקשרה אלי עובדת נערות וביקשה שנפגוש יחד נערה שהגיעה לעיר וצריכה מסגרת חינוכית. היא ביקשה מטעמי נוחות שאגיע לבית חם לנערה.
בספונטניות לא אופיינית הסכמתי ויצאתי לדרך. כשהגעתי לבית החם, התברר שחדר הישיבות סגור, ונכנסנו לחדר הפגה. החדר היה מלא שטיחים, וילונות ארוכים בצבע פסטל ומלא פופים.
בלית ברירה נחתתי על פוף וניסיתי בקול הכי רציני שלי לשאול שאלות רלוונטיות, ולא הצלחתי. זה היה הריאיון הכי משוחרר ורגוע שאי פעם ניהלתי, מצאתי את עצמי סלחנית מהרגיל, ונינוחה מידי.
זה הזכיר לי את ימיי הראשונים בהוראה, כשהייתי עומדת בכניסה לכיתה, ובכוח מוחקת מעצמי את החיוך ולובשת מסיכה רצינית.
אותה תלמידה שובצה ליחידה לקידום נוער בנהריה, ועשתה חיל בלימודיה על אף תנאי חיים לא פשוטים ונקודת פתיחה נמוכה למדי.
בהמשך טיפלתי גם באחיה הקטן. ואני למדתי מההתנסות הזו שמותר וכדאי לפעמים לסטות מהכללים, לעצור את הטקסים ולחיות על הקצה.
הכל עד לכוס הקפה שלי עם האדים, והנוזל הרותח…
גלי וינטראוב
מכורים לטקסים? שתפו אותנו: galitwe76@gmail.com
