בשש אחרי המלחמה

הקפטן שלכם – הטור של צ'רקס

התירוץ

בשנת 1992 היה אסון טבע במפרץ חיפה, שלמרבה המזל הסתיים רק בפגיעה ברכוש. נחל גדורה, להלן פוארה, עלה על גדותיו והציף את הרחובות והבתים בשכונת ביאליק דרום. הצבא נכנס לפעולה, ויחידה של חיל הים חילקה מזון לקומות העליונות והוציאה אנשים מהקומות התחתונות. רוב התושבים היו מבוגרים דוברי יידיש והאינטראקציה בינם ובין החיילים הייתה מעולה.

נזכרתי בשיטפון של שנת 1992, כאשר שמעתי את ח"כ מאיר פרוש מאגודת ישראל טוען שלא טוב שחיילים ייכנסו לעזור לקשישים בבני ברק וזאת משום שאין להם שפה משותפת, כלומר יידיש.

אני לא יודע מה מסתתר מאחורי סירובו של ח"כ פורוש לאפשר לחיילים לטפל בקשישי בני ברק. אני רק יודע שטענתו מגוחכת, ושוב מישהו שם במפלגתו את הפוליטיקה, הניכור והפחדים לפני הבריאות. וזה מיותר ומסוכן.

ביום שאחרי

ביום שאחרי, בשש אחרי המלחמה, כשכולנו נצא מהבידוד ונחזור אל העולם, כדאי לזכור שהענף שנפגע הכי מהר והכי חזק הוא ענף התרבות. וכן, לענף זה ייקח הרבה זמן להתאושש ולחזור לימיו המפוארים.

כשאני שומע בלילה בערוץ 12 את שירת האמנים, אני נזכר בלילות הנפלאים של מועדוני הזאפה, של ההופעות באכזיב, בקיסריה, בקיבוצים, במושבים, הצגות התיאטרון, הסרטים, בקיצור העולם המופלא של התרבות שלנו.

ביום שאחרי, צריך יהיה למצוא את הגשר שדרכו ועליו אנחנו והתרבות ניפגש ונשוב לשתף פעולה כבימים עברו, כי כולנו מבינים שחברה ללא תרבות היא חברה מתה שמצויה בחושך.

אהבתם את הטור של צ'רקס – הקפטן שלכם? עוד טורים כאן