יום רביעי , אפריל 24 2019
בית / דעות / חקירה באזהרה
(צילום: פוטוליה)
(צילום: פוטוליה)

חקירה באזהרה

 

yossi_50_blinker״אחרי החגים יתחדש הכל״, שרה המנוחה עפרה חזה. האמנם? יתחדש הכל? סוג של אופטימיות מטופשת ששמורה לאחרי החגים. מה כבר יכול להתחדש, אני שואל. מי מכם הציץ בתדפיס חשבון הבנק שלו אחרי החגים ועדיין נשאר שמח? ״ושמחת בחגיך"! כי הבאסה שמורה לאחרי החגים.

יאללה חברים, זה הזמן להתעורר ולנחות מהתעופה בארץ ובעולם ולהפשיל שרוולים, כי תמו להם המועדים, הסוף לאגדות. חול המועד שייך ליפהפייה הנרדמת, ולא בטיסות. קומי, מתוקה.ף נחתנו. לאותה סינדרלה שהתארחה בחג, נעלה את נעלי הזכוכית שלה ודאגה שכולם יראו את רמת ההשקעה בכל הרשתות החברתיות האפשריות, זה הזמן לחזור לדגמן קצת לכלוכית.

יתחדש הכל? בטח יתחדש. צריך לנקות, למרק, לצחצח ולהחזיר כל דבר לקדמותו. מה לעשות ששבעת הגמדים לא הגיעו הפעם כעוזרי ניקיון אלא כשבעת האושפיזין שאשפזו אותנו אחרי החגים. וכמו בטירונות, לכל שבת יש מוצאי שבת ולכל חג יש גג. הקץ לאשליות החגיגיות. אין בי רוע, באמת. אני סתם בהיכון עם הסיכה ביד על כל בועה שלא תבוא, ואני הכי לא משבית שמחות.

ממש לגמרי, בתמימות, אני רוצה לספר לכם על המתיקות שיש במושג ״אחרי החגים״. עבורי, בכל אופן. על כל השאלות של לפני החגים ובחגים עצמם שמתחילות ב: מתי? איך? כמה ? למה? קיבלנו את התשובה ״אחרי החגים״. כן, גם כשאחיי ואחיותיי ביקשו מאמא רשות להביא את החבר/ה הביתה בפעם הראשונה, כדי להציג את מרכולתם בפניה, תשובתה הייתה ״אחרי החגים״. ולמה? כי אחרי החגים אמא הייתה יותר פנויה ומרוכזת לערוך אודישן לתכשיט/ה החדש/ה. כולנו בבית ידענו, שאחרי מבחן השאלון הידוע לשמצה, ״סולטנה ממך או אנא ממך״, של אמא שלי ,ייחרץ גורלו/ה של המיועד/ת _ או לזיווג או לגירוש לעד. לא רוצה להגזים עם ה-לעד, כי בעצם לפי המתנה שהביא/ה בחגים הייתה לו/ה אפשרות חנינה.

השאלון של אמא גרם לאותם כוכבים/ות לרגע להפסיק לנצנץ. הם אמנם הוכנו מראש שאמא סולטנה אלופה בקריאת שפת גוף ושכל תנועה מיותרת תגרום לה רעידות לא רצוניות, משהו כמו פוליגרף מרוקאי כשמשקרים לו.

וכך זה היה. אמא ישבה זקופה ונינוחה על כורסת השופטים השמורה לה בסלון ביתנו עם ארשת פנים חתומה, כשלראשה חבשה כובע מיוחד כיאה לאותו המעמד. משהו כמו כובע של כורי פחם עם הפנס מעל. אי אפשר לעבוד על אמא שלי, היא חדה כתער, ועכשיו היא גם מצוידת בפנס, כדי להאיר, להעיר, לראות ולשמוע בבירור את תשובות המיועד/ת.

אמא: "מאיפה ההורים שלך?"

חתן/כלה: "עיראקים, רומנים".

אמא: "אה… לא נורא… לא רע".

ייבוש עד שיתוק מוחלט קיבל המרואיין/ת לרגע, וזה לא נגמר, דרגת הקושי רק עולה, ולא בהדרגה.

אמא (ברצף בלי לקחת אוויר): "כמה אחים ואחיות אתם? ורק אבא עובד?".

(צילום: פוטוליה)
(צילום: פוטוליה)

סקירה כלכלית על מצב העו״ש של הנבחן/ת גם היא לגיטימית לכל הדעות, בעצם רק לדעתה של אמא. כאן אין שום אפשרות להמשיך ולהתפתל עם התשובות. אמא המטירה בדקה מבול של שאלות כמו ממטרה מקולקלת בלי אפשרות לברוח מאף טיפת שאלה שירתה לעבר המסכן/ה. "וההורים דתיים?", שאגה בלחץ, ואם חלילה התשובה הייתה "לא", ענתה אמא בזעם: "מה לא??? לא??? אז אתם יהודים בכלל?". כאן כבר הניקוד מתחיל לרדת בשקלול הסופי. אצל אמא, דת זה הכל או כלום. שיא השיאים הייתה שאלת המחץ. שלב השאלה המכריעה.

דממה משתררת ובלי כל הכנה מוקדמת נזרקת השאלה המקפיאה: "והוא הראשון שלך???". הפעם, לשם שינוי, בלחש ובעדינות, תוך שהיא מצמידה את אישוניה והפנס שבכובעה לתוך פרצופו/ה של המבוהל/ת. בנקודה זו היא כבר הרגישה במצוקה הנשימתית של הקורבן. הנחקר/ת כבר על סף איבוד חושים ונפילת סוכר לרמת היפו, וכדי לרכך טיפה את ההלם שאחז בו/ה, הציעה מיד, כאחות רחמנייה: ״רוצה כוס תה עם עוגיות???".

בשלב הזה אשאיר לדמיון המפותח שלכם לשער אילו סוגי תשובות אמא קיבלה. מה שכן אני יכול לומר לכם שהמושג ״אחרי החגים״ הוא נשימה עמוקה לרווחה עבור חלק מאיתנו, וישנם כאלה שאחרי החגים מקבלים תשובות לגורל זיווגם. ״אחרי החגים״ שמח שיהיה כאן. ויאללה שיגיעו כבר החגים. התגעגעתי.

שבת שלום.

בדוק גם

אלון בוזורגי (צילום חגאג רחאל)

חלוץ החם: 11 שערים ב- 10 משחקים לאלון בוזורגי

אלון בוזורגי, בנו של אגדת כדורגל בקריית שמונה, הגיע בינואר לאחי נצרת והפך לשחקן הכי חם של הקבוצה בדרך להישרדות * "אני נהנה מכל רגע במכבי אחי נצרת, מצאתי כאן בית חם מאוד" * לטענתו, הוא כבר מוצף הצעות לעונה הבאה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *