בית / הד הקריות / חדשות בהד הקריות / יעלון: "כל העולם עובר תהליך אנטי ממסדי"

יעלון: "כל העולם עובר תהליך אנטי ממסדי"

יש משהו שמחבר את הקרייתים. כשאנשים שומעים שאני קרייתי, השיחה באה ממקום אחר. אתה לא צריך להוכיח שאתה הגון. אני מסתכל על מי שיצא מהקריה, כל כך הרבה אנשים שהגיע...
אפשר לשקר לאנשים לתקופה מסוימת, אבל את המציאות אי אפשר לשקר. זה יתפוצץ". יעלון ליד הבית בו גדל (צילום: דורון גולן)
אפשר לשקר לאנשים לתקופה מסוימת, אבל את המציאות אי אפשר לשקר. זה יתפוצץ". יעלון ליד הבית בו גדל (צילום: דורון גולן)
אפשר לשקר לאנשים לתקופה מסוימת, אבל את המציאות אי אפשר לשקר. זה יתפוצץ". יעלון ליד הבית בו גדל (צילום: דורון גולן)

"כשהייתח סגן הרמטכ"ל השתתפתי בדיון אצל ראש הממשלה ושר הביטחון, אהוד ברק. הסתכלתי סביבי, ופתאום שמתי לב שחוץ מראש הממשלה, כל המשתתפים בדיון גדלו בקרית חיים: ראש אמ"ן עמוס מלכא – קרייתי; אלוף פיקוד המרכז, איציק איתן – קרייתי; מתאם הפעולות בשטחים, עמוס גלעד – קרייתי; מנכ"ל משרד הביטחון, אילן בירן – קרייתי; ואני סגן הרמטכ"ל – גם קרייתי. באותו רגע שאלתי את עצמי מה היה בה, בקרית חיים, שגרם לנו להיות 'ראש גדול'. מה היה בה שגרם לנו להבין כי יש כאן משימה גדולה שאנחנו צריכים ליטול עליה אחריות".
כך בחר שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון להתחיל את ספרו "דרך ארוכה קצרה", שראה אור במהדורה מעודכנת ומורחבת השנה בהוצאת ידיעות ספרים. כשאנחנו נפגשים בשבוע שעבר בקרית חיים, אני מזכירה לו שגם לאהוד ברק שורשים קרייתים. דודו, מאיר ברוג, ומשפחתו הם ממייסדי קרית חיים וברק בילה חופשות בקריה, וגם כשר ביטחון הגיע לבקר.
האמת, התרגשתי עד עמקי נשמתי כשיעלון נאות להתראיין ולהגיע במיוחד לקרית חיים. נפגשנו בחדר צדדי בביגה באח"י אילת, וגם מאבטחי השב"כ שמלווים אותו לכל מקום, לא מנעו מיעלון להיכנס לבית הקפה כאחד האדם, לבוש בג'ינס, חולצת טריקו ונעלי ספורט, בצניעות האופיינית לו כל כך.
כשיעלון מכנה מישהו "קרייתי", הוא לא מתכוון לתושב הקריות. בשנות הקמת המדינה ואחריה, "קרייתי" היה כינוי לבן קרית חיים בלבד. לפני שהגיע לראיון, נסע יעלון לראות את בית הוריו והרחוב בו גדל.

כיתה ז' בבית הספר נתיבים עם המחנכת נירה שיבר צילום: מתוך הספר
כיתה ז' בבית הספר נתיבים עם המחנכת נירה שיבר
צילום: מתוך הספר

בגדים משקי סוכר
משה יעלון, 68, נולד לבתיה ודוד סמולנסקי בקרית חיים. אמו הייתה ניצולת שואה ואביו פועל ייצור במפעל שמן. כשהיה בן 12 דבק בו הכינוי "בוגי", לאחר שאחד מילדי השכנים שיבש את שמו. הוא ילד סנדוויץ' בין אחות ואח.
"גדלנו בשיכון ותיקים, ברחוב חרב לאת, שני רחובות מהים", הוא מספר, "זו הייתה תקופת הצנע. לאף אחד לא היה כלום, אבל הייתה לנו ילדות מאושרת, לא חשבנו שחסר לנו משהו, כי הכל היה. הים היה במרחק של לבישת בגד ים ולמדנו לשחות בזכות מוריס המציל. הוא היה זורק אותנו מהחסקה, כדי שנלמד לשחות. הייתה צרכנייה ליד בית הספר נתיבים וגם מכולת קפון, מכשירי כתיבה גרינברג ומינץ, אצלו יכולנו למצוא גם גזוז ומסטיק. כשההורים שלחו אותנו לקנות במכולת, הם העדיפו לחם שחור על לבן, כי הוא עלה פרוטה פחות. את הבגדים תפרו משקי סוכר ונעליים היה ברור שקונים במגפר, כי לא היה נייק. מי בכלל שמע אז על מותגים? זו הייתה ילדות שלא היו בה שאיפות חומריות או תחרות, ולכולם היה אותו הדבר. מי שהייתה לו מכונית, היו רק אנשים מהכרמל, זה היה אירוע כשבאה מכונית פרטית".
יעלון נהנה להיזכר באותה התקופה, הוא מחייך וברור שגעגועים עזים מציפים אותו. "לא היה מחסור. כשהקישואים היו זולים, אמא שלי הייתה מכינה חביתה מקישואים, פשטידת קישואים, לפתן קישואים, הכל מקישואים. זה התנהל עד כדי כך שההורים אפילו הצליחו לחסוך כסף ללימודים בחסך. אבל מה שהיה ברור הוא, שהוקמה מדינה וצריך להתגייס בשבילה. זה היה באוויר, בבית, בבית הספר ובתנועה. צריך להתגייס. הסביבה הייתה מפא"יניקית, קראו את עיתון 'דבר', היה פנקס אדום של ההסתדרות. מה שאפיין את הקריה והפך אותה לייחודית זו העובדה שרוב האנשים היו פועלים".
יעלון הבין את הייחודיות שנים אחר כך, בגרעין, שם שהכיר את רעייתו עדה. היא מנוה שאנן במקור, וכשהיו נשואים טריים הבין עד כמה הקרייתים מיוחדים. "כדי להגיע מחיפה לבית הוריי, עדה נסעה לצ'ק פוסט וחיכתה שם לאוטובוס 51 כדי לנסוע לקריה. זה היה בשעות אחר הצהריים, בזמן שהפועלים חזרו הביתה והתחנה הייתה מלאה. הגיעה מונית והנהג אמר שהוא נוסע לקרית חיים במחיר של אוטובוס. אשתי עולה למונית, מתיישבת ורואה שאף אחד מהפועלים לא נכנס למונית. היא שאלה את הנהג למה אף אחד מהפועלים לא נכנס למונית והוא אמר לה: 'מה, את לא יודעת? קרייתים לא נוסעים במוניות".
עוד קודם, כנער, יעלון היה בתנועת הנוער העובד, קן צפון, מכיתה ה'. הוא עבר את כל הדרך, היה חניך, מדריך ואפילו מזכיר. כשהריאיון יסתיים ונתחיל לדבר על הצילומים, יעלון יגיד בחיוך מבויש: "מה? לא תצלמו אותי בקן צפון, בחורשת האקליפטוסים?". ברור שנצלם.

השורשים שלי כאן
"מלחמת ששת הימים תופסת אותי בכיתה י"א", הוא מספר, "מפסיקים את הלימודים ואנחנו חופרים מקלטים, ממלאים שקי חול והולכים לעזור במשקים בכפר ביאליק. המלחמה פורצת ואיתה מגיע הניצחון הגדול. אני, שנה לפני גיוס, לא חושב בכלל על מסלול צבאי. התחנכתי ליישב את הארץ. אנחנו מתארגנים כגרעין כדי לצאת לשירות בנח"ל, יודע שהשירות קרבי, אבל הייעוד הוא להקים ישוב בערבה, ובזה אני רואה שליחות".
את שירות החובה שלו עשה יעלון כחייל בנח"ל המוצנח ובהמשך בקורס מ"כים. הוא לא רצה לצאת לקורס קצינים, כדי לא לחתום קבע. את השירות הוא סיים כסמל מחלקה בגדוד בסוף 1971, ומשם הגיע לקיבוץ גרופית בערבה שהוקם על ידי גרעין יעלון ב-1967. יעלון היה מזכיר הגרעין.
"פחות משנתיים שאני חבר קיבוץ, פרצה מלחמת יום הכיפורים, וזה משבר. אני בן 23, ומתחילים להגיע שמות של חברים מהקריה שנהרגו. משבר האמון שנוצר אז היה בין אלה שנמצאים למטה לבין הדרג הבכיר. זה הביא אותי להחלטה לצאת לקורס קצינים אחרי המלחמה, חשבתי שאני הולך לשרת את המדינה שנה, אבל כל השאר היסטוריה".

כריכת הספר "דרך ארוכה קצרה"
כריכת הספר "דרך ארוכה קצרה"

כשהחל לטפס בסולם הדרגות, הוא שם לב שרוב הצמרת הצה"לית קרייתית. "הבנתי שבקריה ספגנו חינוך שצריך לקחת אחריות. ברור לחלוטין שזה עניין של חינוך, בבית, בשכונה, בבית הספר ובתנועה. לימים, כשהייתי בתפקידים בכירים ועברתי בין בתי ספר לדבר עם תלמידי תיכון לקראת גיוס – עד היום – הגעתי עם נתוני גיוס שהם המראה של מחנכים.

"היה ברור שהשורשים האלה הביאו אותי לאן שהגעתי, השורשים שלי הם כאן. ההחלטה להתיישב בנגב, ללכת לשירות קבע ולהמשיך בצבא. גם ההחלטה של ללכת לפוליטיקה, כי ידעתי בדיוק איזה מחיר משלמים פוליטיקאים. עד היום אני לא אוהב פוליטיקה, אבל שם מתקבלות ההחלטות הכי חשובות בחיינו ואמרתי שלא אתחמק מאחריות.
"לפני כמה שנים היה כנס מחזורים לפני כמה שנים ואז סיפרתי, שכשלמדתי לנווט בצבא, אחד הדברים שלומדים הוא – שאם אתה מתברבר בלילה, תחזור לנקודה האחרונה בה אתה בטוח על הציר. באותו כנס מחזורים אמרתי שמבחינתי קרית חיים זו הנקודה הזו. אנחנו כמדינה, כחברה, עברנו כל כך הרבה זעזועים, אירועים וויכוחים, וגם היום, כשאני מסתכל איך נכון לנווט, מה המצפן, אני חוזר לערכים של הקריה".
עם שחרורו מהצבא התמקם יעלון לקיבוץ גרופית ולא חזר להתגורר בקריה, אבל בכל פעם הוא מתרגש מחדש לחזור לסמטאות ילדותו. "הייתה תקופה ארוכה, שבגלל התפקידים בצבא ובגלל שהורי נפטרו, לא הייתי בקריה, אבל בכל הזדמנות שהייתה לי, כשעברתי בדרך, עשיתי סיבוב בקריה, גם היום בבוקר. אחד הדברים המדהימים הוא שהקריה השתנתה, הכביש, החנויות. בדמיון אני זוכר את הכל גדול, עכשיו, כדי להיכנס לרחוב של הוריי, הצטופפתי. יש משהו שמחבר את הקרייתים. כשאנשים שומעים שאני קרייתי, השיחה באה ממקום אחר. אתה לא צריך להוכיח שאתה הגון. אני מסתכל על מי שיצא מהקריה, כל כך הרבה אנשים שהגיעו למקומות רחוקים ואתה מבין כמה החינוך היה פה שונה, חינוך ללקיחת אחריות למען הכלל".

עברתי מהפך פוליטי
גם את ההחלטה להתמודד הוא מקיש לעניין לקיחת האחריות. "לי נוספה הדרך הארוכה מאוד שעברתי. הייתי במקומות בהם למדתי הרבה דברים עלינו, כמדינה, כחברה עם אתגרים ביטחוניים. כשסיימתי את הרמטכ"לות הבנתי שצברתי ניסיון מאוד ייחודי, כי ב-10 השנים האחרונות בצבא היה עיסוק מאוד אינטנסיבי. התעסקתי בנושא הפלסטיני, המלחמה בטרור, האינתיפאדה הראשונה, הבאתי למיגור הטרור, ואחר כך הייתי ראש אמ"ן באוסלו. כאלוף פיקוד המרכז הבנתי שערפאת עומד לפתוח את אינתיפאדת אלאקצא ונלחמתי בזה כסגן רמטכ"ל ורמטכ"ל. צברתי תובנות מאוד ייחודיות וזכיתי להיות במקומות האלה, אבל זה מחייב. כשסיימתי את כהונתי כרמטכ"ל שאלתי את עצמי, אז מה? אלך הביתה? הייתה לי מחויבות לאלה ששכנעתי לחתום קבע ולאלה שנהרגו. כשאתה משתחרר מהצבא כרמטכ"ל, יש הרבה הצעות מפתות, אבל בעקבות החיכוך עם הפוליטיקה בהיותי על מדים, החלטתי ללכת לשם, כי זו משמעות לקיחת האחריות".
בטרם נכנס לפוליטיקה, הוא בילה במשך שנה כחוקר במכון מחקר בוושינגטון וחקר את הנושא הפלסטיני והאיראני. כתב את הספר הראשון שלו וגם כשחזר לישראל, בילה עוד תקופה במכון מחקר בארץ. לפוליטיקה נכנס בשנת 2008.
השאלה הכי מתבקשת בשלב הזה היא להבין איך יעלון שגדל בבית מפא"יניקי הגיע לליכוד. "עברתי את תהליך ההתפכחות מאשליה, שגם אני הייתי חלק ממנה בנוגע לאפשרות להגיע להסדר עם הפלסטינים. ערפאת וגם אבו מאזן לא התכוונו שאם נחלק את ירושלים, יסתיים הסכסוך.

המטרה שלהם היא לא להקים מדינה, אלא להחריב את ישראל. עברתי מהפך פוליטי, למרות שבהתחלה תמכתי באוסלו. זה הביא אותי למסקנה שהמפלגה היחידה שמייצגת את מה שאני מאמין בו, גם מבחינת תפישה ביטחונית אבל גם ליברלית, היא הליכוד. הייתי בתחושה שמפא"י של אז סטתה מהדרך. ראיתי ברכה בפוליטיקה מבחינתי. השפעתי רבות על החלטות שהתקבלו. הייתי חבר קבינט בכל השנים, בשביעייה, קבוצה מאוד רצינית, לא דולפת כמו היום, ועם כל הצניעות ראיתי ברכה ביכולת שלי להשפיע, לחזק את הביטחון בלחץ של הפלסטינים מול האמריקאים וגם להחזיק אותם ביד קשה, וכמובן מבצע 'צוק איתן', שהביא את זה שארבע שנים לא היה שם כלום. איך לנהוג מול סוריה וגם איראן. ברור הוא שאיראן היא התחום המשמעותי שמאיים עלינו, לא באופן ישיר עם חיזבאללה וחמאס. היום אנחנו וערב הסעודית נמצאים באותו צד. ישראל כבר לא מאיימת עליה ולישראל יש מה להציע לה בתחום מיצוי המים, כי זו המדינה היחידה במזרח התיכון, שבה האזרחים פותחים ברז ויוצאים מים. השכלנו ללכת להתפלה ולהשיב מים לחקלאות והיום אנחנו מספקים מים גם לירדן.
"הדברים שהדאיגו אותי עוד לפני התפטרותי מתפקיד שר הביטחון היו התהליכים של הקצנה מלאומיות ללאומנות, תהליך של פוליטיקה ושל שנאה, דתיים נגד חילוניים, ערבים נגד ישראלים, ומי שמלבה זה מי שאמור להנהיג ולאחד. עם זה התמודדתי כשר ביטחון וככזה הרגשתי שאני יכול להשפיע ולהתמודד מבפנים. מה שקשור לאיזונים ובלמים בדמוקרטיה, נלחמתי בזה. תהליך ההסלמה היה הדרגתי. לליכוד של השנים 2013-2009 הייתי חוזר, אבל בבחירות 2013 הליכוד פלט את בני בגין ומיכאל איתן, וזה החריף. היום הגענו למצב שבו רובי ריבלין נחשב לשמאלן כי הוא חושב שצריך לחבק את הזר ובגין נחשב לשמאלן כי הוא בעד מדינת חוק. אלמלא הייתי עומד על העקרונות והערכים, שעליהם גדלתי בקריה, בשום פנים אי אפשר להעדיף בצע כסף על טובת המדינה. מצאתי את עצמי בעימות, תוך שאני לא יודע כמה זה חמור, כי לא ידעתי על המעורבות של האנשים הכי קרובים לנתניהו בפרשת הצוללות.
"באופן לא מפתיע, איש במשרד הביטחון שלי לא נחקר, כי בחרתי אותם על פי הקריטריונים של הקריה. הפרשה הזו הביאה לפיצוץ. הבנתי שרוצים להיפטר ממני והקדמתי תרופה למכה והתפטרתי. לא הגעתי לזה בהפתעה, הודעתי שאני מתכוון להתמודד על הנהגת המדינה. למה? כי גדלתי בקרית חיים ואני יודע שלא אהיה שלם עם עצמי אם לא אעשה את זה".
אחרי שהתפטר מהממשלה לקח יעלון פסק זמן, טס לארה"ב בתקופת טרום הבחירות ושוב מצא את עצמו במכון המחקר. הוא חזה שדונלד טראמפ יזכה, כי לדבריו, כל העולם עובר תהליך הקצנה. "כל העולם עובר תהליך אנטי ממסדי", הוא אומר, "זה מדהים איך נתניהו כאנטי ממסדי, הוא הממסד 10 שנים. זו תופעה שקשורה לקלות הבלתי נסבלת של השקר וזה חלק מהבעיה. אם לאנשים אין בעיה לשקר ועושים את זה במדיה החברתית עם אמצעי הגברה, כשחוזרים על שקר כמה פעמים, הוא נטמע. האתגרים הפנימיים שלנו יותר חשובים היום. עם איראן וחמאס, אני יודע מה לעשות, אבל העניין הפנימי, השיסוי שמבוסס על שקרים, הוא נורא. איך אנחנו מגיעים לזה שיהודים הולכים לעשות לינץ'? זה התחיל בזה שפוליטיקאים מבססים את הכוח שלהם על שיסוי. פה זה נגד ערבים, אבל זה יכול להיות גם נגד השמאלנים. המנהיגות צריכה לאחד ולקבל החלטות על פי מה שנכון ולא מה שפופולארי. זה מצב מסוכן, אז מה אשב בשקט? זה אתגר, כי שוטפים מוח לתושבים ומשתמשים בהרבה אמצעים, משתלטים על התקשורת ותוקפים אותה כשמאלנית. זה קורה בהרבה מדינות, אבל תורה אחרת צריכה לצאת מציון. לכן החלטתי שבמצב שנוצר, עם התפישה הייחודית שלי שהלכה והתגבשה מתוך ניסיון, שמבחינה ביטחונית היא ניצית ולא משיחית, היא רציונלית. השלינו את עצמנו בכל מיני דברים, אבל בסוף עדיף שיהיה לנו נבוט עבה שנשתמש בו באופן מושכל ונכון ולא סתם עם סיסמאות ובמקביל גם לחפש את האינטרסים המשותפים עם שכנינו. מי שלא יעשה זאת, יכול למצוא עצמו במקומות מאוד מסוכנים. יש לא רציונליים בשני הקצוות. אני טוען שהרוב הוא רציונלי רק לא מגובש, כי בכל מיני נושאים הם מתחפרים בעמדות כאלה ואחרות. אני אומר: עצרו. אבות אבותינו דיברו על מדינה יהודית ודמוקרטית שתפעל בתבונה ובגבורה. המדינה שלנו צריכה להיות דמוקרטית, משגשגת וצודקת".
בינתיים עדיין אין תאריך לבחירות, ויעלון החליט לנסות ולהוביל מהלך פוליטי. "אצטרך להקים משהו משלי, אבל אני קורא לחיבורים, לגבש כוחות ציוניים רציונליים סביב נושא הפלסטינים. הקמתי עמותה למנהיגות אחרת. מאז שיצאתי מהממשלה השתדלתי להגיע לכמה שיותר ישראלים, לדבר איתם פנים מול פנים, כי התיווך של המדיות לא עושה טוב, שם משולבים אינטרסים לפגוע. עשיתי גם את זה וכתבתי את הספר, כי אני רואה חשיבות בלחדד את החשיבה בניתוח אירועים לאחור מתוך הסתכלות על העתיד ואני נערך למהלך הפוליטי ממש.

הבחירות אמורות להיות בשנת 2019 וההחלטות המשמעותיות יתקבלו לפני כן. לא אצא עם רשימה לפני שנדע תאריך בחירות ולא אסכם חיבורים לפני שיהיה תאריך".

לפגוע במיעוטים זו תקלה
אני שואלת את יעלון אם חלק מהשסע במדינה עליו הוא מדבר הוא חוק הלאום ומופתעת לגלות שיעלון היה חלק מיוזמי החוק בגלגולו הראשון.

"בישראל אין חוקה. החליטו להשאיר את מגילת העצמאות כמצפן ואז נחקקו חוקי יסוד. מרגע שהחלו לחוקק חוקי יסוד, באין חוק יסוד מקביל לו, ששם את מה שמובן מאליו לכל ציוני, עלולות להתקבל החלטות מעוותות מבחינה משפטית. יש פה חוסר, ולכן הייתי מיוזמי החוק. חשבתי שהוא צריך להיות ברוח מגילת העצמאות ואחד הדברים שנעשו אחר כך בכוונת מכוון הוא להוציא את מה שקשור לשוויון תושבי ישראל הלא יהודים. כשבן גוריון דיבר על חוקי היסוד, הוא דיבר על כך שזה יבוצע בהסכמת האופוזיציה והקואליציה. במקרה של חוק הלאום הלכו בכוונה למשהו שהאופוזיציה תתנגד ומיד יצרו עיוות ושנאה. ברור לכולם שצריך לחוקק חוק שישראל היא הבית של היהודים, אבל מבחינה פוליטית לפגוע במיעוטים זו תקלה. זה משמש את הקואליציה לשסות נגד הערבים והשמאל ולהדביק את ריבלין, ארנס ובגין לעניין הזה, בקטע שאנחנו אויבים, לא פטריוטים. היו מוכנים לשלם מחיר על הדרוזים, אחינו, והכל בשביל פוליטיקה. אנו בתקופה שמה שמוביל את הממשלה זו פוליטיקה של ביצור. הם אומרים ששלטון הרוב זו דמוקרטיה ומה פתאום בית המשפט העליון מתערב. רבותיי, דמוקרטיה זה שלטון הרוב, אבל יש זכויות לאזרחים, יש אפשרות להילחם על זכויות האזרח בבית המשפט העליון ופה הולכים לכיוון דיקטטורה, זה מסוכן".
נדמה שבזמן שחלף מאז התפטר מהממשלה, היה ליעלון הרבה זמן לחשוב ולגבש דברים והוא נשמע חד מתמיד. הוא מספר שבנה את תוכנית "ישראל 10", שמתייחסת לכל תחום – חברתי, מדיני וביטחוני במדינה ואיך צריך לתקן אותו. "קשה לנבא, בעיקר באשר לעתיד, אבל אני רוצה לקוות, כי אני גם שחקן בעניין. אנחנו במשבר פנימי היום, והוא גם משבר מנהיגות, כי זו לא מנהיגות. אני מקווה שלא נשלם מחיר גבוה מדי על המשבר הזה, כי התנהלות כזו מביאה למשבר שלעיתים משלמים עליו מחיר כבד. אני מקווה שתהיה פה התעשתות. אנשים צריכים להבין מה הם האתגרים שלנו ושמצליחים להסיט אותם לכל מיני כיוונים אחרים, שזה לא ייאמן. הכל תלוי מה יקרה בבחירות הבאות, ואם זה לא יקרה אז, אנחנו צפויים למשבר חמור יותר, כי זה לא יכול להימשך ככה. אפשר לשקר לאנשים לתקופה מסוימת, אבל את המציאות אי אפשר לשקר. זה יתפוצץ".

סטינו מהמסילה
למרות כל אלה, יעלון מאמין בכוחות החיוביים של עם ישראל. "זכיתי להכיר את בני ה-18 בישראל מאז שהייתי בן 18. אני מסתכל על ההישגים העצומים של ישראל כנגד כל הסיכויים, כל כך הרבה אויבים שלא רצו בהקמתנו והצלחנו בזכות גבורה, תבונה וטוהרה. התוקף המוסרי הוא קריטי. אני מאמין בכוחות האלה ויש לנו אנשים שלוקחים אחריות בביטחון, בחינוך, בכלכלה וברווחה, בכל תחום.
"בני נוער שואלים אותי אם לא הכל אבוד. זה נובע מהדברים שהם נתקלים בהם, מהאתגרים המוסריים, הערכיים וגם החברתיים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו פער בין עשירים לעניים, זה מנוגד לאינטרס הביטחון הלאומי, אנחנו חברה שצריכה להיות מסוגלת להיאבק ביחד, כל ישראל ערבים זה לזה. אנחנו מכרסמים בבסיס הביטחון הלאומי שלנו ופה אנחנו בכיוונים לא נכונים. אנחנו במשבר ולא כולם מרגישים אותו, כי אפשר לחיות פה, הביטחון יציב, הכלכלה בסדר. לא מרגישים כי זה מכרסם ביסודות, וכילד שהתחנך פה, אני אומר חד משמעית: 'סטינו מהמסילה'".
התוכנית של יעלון כוללת התייחסות מפורטת לעניין הרווחה במדינה, כמו לכל נושא אחר. הוא נעזר באנשי מקצוע מהשרה הראשונה.

"יש לי ילדים ואני מבין שלפני שזוג צעיר מתחיל, הוא מוציא אלפי שקלים בחודש על דירה וגני ילדים ועם מה שנשאר הוא צריך לחיות. בשנתיים שעברו מרגע יציאתי מהממשלה, הושבתי צוותים שיסתכלו על הדברים האלה ויכינו תוכנית. אם זה מה שנכון לעשות בחינוך, שיהיה חינוך חינם מהמעון ועד תואר ראשון, הרי זה הנטל העיקרי על הכלכלה. זוג צעיר, אם לא זכה בפיס או קיבל מההורים, לא יכול לחיות. בריאות מקבל מי שיש לו כסף, ומי שאין לו, יחכה שלוש שנים לניתוח ולא ישרוד. היום המדינה לוקחת אחריות רק על ביטחון חוץ, אפילו בביטחון פנים יש כבר הפרטה.

אנחנו מגדילים ומנציחים פערים. כדי שזוג קשישים יחיה בכבוד הם צריכים 7500 שקלים והקצבה היום היא 2100. המדינה צריכה לקחת אחריות, זו לא תחרות, ומי שלא שורד, לא שורד. צריך להמשיך לפתח כלכלה של שוק חופשי, אבל עם חמלה ולקיחת אחריות. זה חסר וזה קורה דווקא לא בתקופת הצנע, כי דווקא אז היה טיפול בקופת חולים והיום אין.

יעלון ראשון משמאל, עם אחיו ואחותו צילום פרטי
יעלון ראשון משמאל, עם אחיו ואחותו צילום פרטי

"לא מתכננים בניית בתי חולים ואגפים, והאוכלוסייה גדלה, מספר המיטות הולך ויורד באופן טבעי. להכשיר רופא לוקח עשור, ואם לא יכשירו, תהיה מצוקת רופאים. עכשיו פתחו באשדוד בית חולים חדש ואין מספיק רופאים ואחיות. אנחנו במשבר, אבל אף אחד לא מסתכל, מתכנן או דופק על השולחן. המדינה מתנהלת אבל לא מנוהלת. אני בא עם ניסיון של ניהול והושבתי צוותים שיסתכלו עשור קדימה, כי זה לא רחוק. ברגע שנחזור לעמדת השפעה ברור לי שנצטרך ללכת על התוכנית".
קצת לפני שאנחנו נפרדים, יעלון כותב לי הקדשה על ספרו, הקדשה שרק קרייתי יכול לכתוב לקרייתי. אני מבקשת ממנו לברך את תושבי ישראל לכבוד השנה החדשה.

"היסודות החיוביים במדינת ישראל קיימים, גם בביטחון, בכלכלה ובחינוך, מדברים על מדינה שכנגד כל הסיכויים יותר משגשגת מאשר בעבר וזה נובע מכוחות חיוביים מלמטה. אבל הכוחות האלה צריכים להיות רוב שקט, להתבטא ולהתגבש, כדי להחזיר את המדינה למסילה. אני משוכנע שזה אפשרי ואני מאחל לעצמנו שנדע לגבש כוחות שיחזירו את מדינת ישראל בשנה הקרובה למסילה. שנה טובה, בטוחה ומשגשגת".

 

בדוק גם

ריקוד נשים רוסי עממי בלבוש מסורתי להקה - rovesniki

פולקלור מכל העולם בפסטיבל מחול כרמיאל 2019

פסטיבל כרמיאל יציג השנה שלל מופעי מחול מרחבי העולם, מהונגריה, הודו, רוסיה, ארה"ב, אוקראינה וקנדה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *