משה (מוסא) ולבנה כהן מנצרת עילית, התחתנו בדצמבר 1949, הוא היה סגן צעיר בגולני, היא הייתה הקשרית שלו. "במושגים של היום היו מאשימים אותנו ביחסי מרות אבל אז הכל היה שונה, תמים ואמיתי", שיחזרו השבוע ולרגל יום האהבה הסכימו לחשוף את סוד הזוגיות המאושרת שנמשכת כבר 70 שנה: "להמשיך לאהוב זה לכבד האחד את השני ולזכור תמיד את הרגעים היפים שעברנו".
נפגשנו עם הזוג כהן ביום שלישי השבוע, רגע לפני יום האהבה. לבנה ישבה על הספה עם יד מגובסת וסיפרה איך שברה אותה, כשמעדה ביציאה מהרכב ואיזה מזל יש לה שמוסא נמצא לידה ודואג לה. "אני מרותק לבית כל היום", הוא אומר בחצי קיטור וחצי חיוך "היא המפקדת שלי עכשיו".
70 שנים הם מנהלים חיי נישואים מאושרים. מוסא חגג השנה 90 ובשנה הבאה לבנה תצטרף אליו לפתיחת העשור העשירי. הם נראים הרבה פחות מגילם, פעילים, שמחים ואופטימיים חסרי תקנה. "איך שומרים על החיוך כל כך הרבה שנים", אני שואל אותם ומתקשה להבין האם כל זה אמתי או רק משחק שמבויים בגללי. "אין לנו פטנטים יותר מדי, יש פשטות של החיים. אנחנו שמחים בחלקנו, אוהבים את המשפחה שהקמנו ומרוצים מימה שיש", הם עונים.
– הבעיות מתחילות כשבני הזוג לא יודעים להעריך את מה שיש?
לבנה: "היום יש פחות כבוד למוסד הנישואים, כך שמראש לא מעריכים את החיים ביחד יותר מידי".
-ניצוץ האהבה ממשיך בגיל 90?
מוסא: "למה לא? מיום ליום אני אפילו אוהב את לבנה עוד יותר".
לבנה: "תראה איזה חתיך יש לי, איך אפשר שלא לאהוב אותו?"
-ספרו איך הכרתם?
לבנה: "שנינו היינו חיילים, מוסא היה סרן צעיר ויפה תואר, מפקד פלוגה בגולני, אני הייתי הקשרית שלו".
-אילו הרומן ביניכם היה מתנהל היום היו מאשימים אתכם ביחסי מרות
מוסא מחייך: "במושגים של אז אף אחד לא חשב על הדברים האלה. הכרנו בצבא, התחתנו קצת אחרי שהשתחררתי".
לבנה: "הייתי הקשרית שלו ואפשר לומר שעשיתי את העבודה מצוין, נקשרתי חזק".
בני הזוג הם מוותיקי העיר נצרת עילית. הם התיישבו בעיר כשהייתה בחיתוליה בדצמבר – 1957 לאחר שמוסא התקבל לעבודה במנהל מקרקעי ישראל. בנם הבכור חיים (חמי), זכה לתואר הילד הראשון של נצרת עילית ועל שם אחותו נורית הוקם בית הקולנוע הראשון והמיתולוגי של העיר קולנוע "נורית". "לבנה היא זאת שבעצם ניהלה את בית הקולנוע במשך כל 17 שנות קיימו, היא עשתה הכול, החל ממכירת כרטיסים ועד בחירת הסרטים".
-חייתם בסרט?
לבנה: "זו הייתה תקופה מרתקת ומאוד אינטנסיבית. הקולנוע היה מרכז בילוי שוקק חיים ועד היום יש הרבה נוסטלגיה מסביבו".
-נחזור לאהבה. איך מתחזקים חיי נישואים לאורך למעלה כל כך הרבה שנים?
לבנה: "אנחנו מתמקדים בטוב, משתדלים להפריד בין הטפל לעיקר ותמיד זוכרים את הסיבות שבגללן התחתנו והקמנו משפחה".
-ומה אתם אומרים על סטטיסטיקה של אחד מ-3 זוגות מתגרשים?
לבנה: "זה חבל מאוד! יותר קל להתגרש מאשר לתחזק מוסד נישואים וזה מאוד כואב לראות את הבחירה בדרך הקלה במקום ההתמודדות והשמירה על הקיים. בתקופת צעירותי להיות גרושה זה היה פשוט בושה, כתם שלא יורד. עכשיו, משום מה, מתפארים בזה וגם כשבני הזוג מציגים את עצמם הם לא משתמשים במושגים בעלי ואשתי אלה אומרים בן זוגי ואתה לא יודע האם הם נשואים או לא".
-משהו התפרק במוסד הנישואים עצמו?
מוסא: "כן. כמו הרבה פרות קדושות, גם את מוסד הנישואים שחטו".
-שני הילדים שלכם לא בסטטיסטיקה, בגללכם?
לבנה: "אני מאמינה שהם ראו אותנו כדוגמה".
-מה הסוד?
לבנה: "הייתי קיבוצניקית, הייתי מאוהבת והייתה לי בחירה טובה מההתחלה של בעל שהוא לפני הכול חבר. אימא ואבא שלו ארגון את החתונה ומאז אנחנו ביחד כל הזמן".
-את רוצה להגיד לי שאין מריבות?
לבנה: "בטח שיש, וזה בסדר גמור לריב מידי פעם, זה מכניס קצת פלפל לחיים".
מוסא: "אחרי כל ריב יש פיוס וזה החלק הטוב. אבל יש כלל אחד שהוא תמיד נשמר, גם כאשר רבים מדברים בכבוד אחד לשני ולא משמיצים חלילה".
-שומרים על הרומנטיקה?
מוסא: "אני מנצל כל הזדמנות…"
לבנה: "אנחנו חוגגים ביחד ימי הולדת, אירועים משפחתיים ודואגים תמיד לפנק אחד את השני במתנות. טיילנו יחד בחצי עולם".
-איזה מתנות אתם קונים האחד לשני?
מוסא: "שעון, בושם, חופשה בבית מלון ".
-אתם חוגגים וולנטיין?
לבנה: "אם כבר אז ט"ו באב".
