לפני כשנה, בגיל 32, החליטה ענבר בן יקר לצאת לדרך חדשה. היא פתחה פעוטון פרטי בקרית חיים, אחרי חמש שנים שבהן עבדה כגננת שכירה. האמת? היא מאוד מרוצה. אבל בכל זאת, לא ויתרה על האהבה הגדולה שלה: ריקודי בטן, אהבה שאיכשהו משתלבת עם שירי הילדים, השוקו והמשחקים, ואותם היא מלמדת בחוג פרטי ולא פעם גם במסיבות רווקות.
אוכל של אמא
בן יקר נולדה וגדלה בקרית מוצקין, וכשהיתה בת 15 המשפחה עברה לקרית חיים. אחרי השירות הצבאי בחיל הים למדה בסמינר אורים אמנות והוראה. במקביל גילתה את מה שהפך לאהבה הגדולה של חייה: "באמצע השנה השלישית באורים, נפרדתי מבן זוג שאיתו הייתי שש שנים", היא מספרת, "מהפרידה הזו הגעתי לעשות ספורט, ירדתי במשקל ואז התחלתי עם ריקודי הבטן. הכרתי באותה תקופה את אחת החברות הכי טובות שלי שהיתה המורה שלי, קרן. כשהיא יצאה לחופשת לידה היא ביקשה שאחליף אותה. כשהיא חזרה חיפשתי מקומות משל עצמי וכבר חמש שנים מלמדת ריקודי בטן במתנ"סים ובחדרי כושר. זו הנאה גדולה שלי בחיים".
במקביל ללימודי ריקודי בטן סיימה בן יקר את לימודי ההוראה והחלה לעבוד כמורה. "העברתי חוגי יצירה בבתי ספר", היא מספרת, "אף פעם לא רציתי להיות ממש מורה, רציתי לעבוד במקצוע שאני אוהבת, לכן בחרתי בהוראה ואמנות. בשביל להתפרנס עבדתי במלצרות, ויום אחד, בבית הספר ויצמן בקרית מוצקין, כשהעברתי חוג מלאכת יד לתלמידים, יצרו איתי קשר וביקשו שאגיע כמורה מחליפה. היה לי כיף בטירוף.
"במפגש הסיום של אותו היום הגיעה אשה והתברר לי שהיא בעלת גני ילדים. היא ביקשה ממני להחליף גננת שיוצאת לחופשת לידה. הסברתי לה שאני לומדת השלמה לגננות יום בשבוע באורנים, והיא אמרה לי שזה לא משנה לה. לא הבנתי. חשבתי לעצמי מי רואה מישהו חמש דקות וכבר רוצה שהיא תבוא להיות גננת? היא מאוד התחברה אלי ואמרה לי: 'חמש דקות הספיקו לי להבין את האנרגיות הגדולות שלך'. עבדתי אצלה שלוש שנים, קיבלתי אומץ ובשנה שעברה פתחתי את הגן".
בן יקר פרשה כנפיים והפכה להיות עצמאית. "מאז שאני זוכרת את עצמי אמרתי לעצמי שאני יכולה להיות עצמאית", היא אומרת, "תמיד הסתדרתי עם כולם ועם הבוסים, אני וורקוהולית אבל אני אוהבת ליצור לבד. זה הרבה מעבר למה שחשבתי, אני גם דואגת לילדים, גם מעבירה להם תכנים, גם קונה אוכל, אמא שלי מבשלת להם ויש תשלומים, הורים, מס הכנסה".
» לסיפור המלא, עברו למהדורה הדיגיטלית של עיתון "הד הקריות"
