"שום בשורה גדולה לא יכולה לצאת מהקריות וכשאמן רוצה לצמוח הוא צריך ללכת לתל אביב" מילים קשות אלו נאמרות מפיה של אחת הנשים היותר נחשבות בתחום האמנות בארץ, דוקטור נורית צדרבוים שמגדירה עצמה "חוקרת ויוצרת רב תחומית" ומחזיקה בשלל תארים באומנות, פסיכולוגיה, פילוסופיה וכן תפקידי מפתח בעולם האמנות.
בסטודיו שלה בקרית מוצקין, מנסה צדרבוים, 66, להביא לשינוי גישה בכל הנוגע לעולם האמנות המקומי. בעברה עשרות תערוכות בארץ ובחו"ל, הקמה וניהול בית הספר הגבוה לאמנות והמרכז הבינתחומי ללימודי אמנות במכללת הגליל המערבי ופעילויות רבות נוספות שהביאו אותה להכרה מקרוב את בעיות עולם האמנות המקומי. "המרכזים האומנותיים נמצאים בתל אביב וכל מי שרוצה להצליח היום יודע שהוא צריך להגיע לשם ולקבל הכרה בתל אביב" היא אומרת "מעט מאוד מהאומנות שנעשית בצפון מגיעה לידי ביטוי במרכז. בקריות יש תרבות צרכנית ולא תרבות יצירתית, מפה לא יוצאת שום בשורה".
צדרבוים אומרת "הבעיה של האמנים זה שהם חיים בבועה משל עצמם, לא פורצים החוצה. בקריות, למעט תערוכות שהולכים אחד לשני, אין בשורות גדולות בתחום והאמנים שפועלים פה לא באים לידי ביטוי. נקודת המוצא היא שלכל האמנים יש כשרון ויכולת ודחף לעסוק בזה ועבר אמן מקצועי זה הופך להיות דרך החיים שלו, אמן צריך שתהיה לו אמירה ודבקות במטרה".
לדבריה של צדרבוים, פועלים כיום בקריות מספר קטן מאוד של אמנים שמרביתם כלל לא מכיר אחד את השני. "אין פה שום מקום או מרכז של מפגש אמנים, אין גלריות בקריות, אין חלל תצוגה ואין פה אפילו סטודיואים פעילים. אין פה ציביון של אומנות". צדרבוים נמנעת מלמתוח ביקורת ישירה על ההנהגה המקומית ואומרת כי בעיית האמנות נמשכת בקריות כבר שנים רבות ואף הנהגה מקומית לא לקחה על עצמה ליזום חיי אמנות פעילים ומשגשגים. "מה שיהיה פה תלוי מאוד בהנהגה המקומית" היא מסבירה "אמנים לא יכולים להיות עסקנים כי אז הם מאבדים את הליבה של האמנות. אם ההנהגה המקומית הייתה ערה ורגישה ומבינה שיש פה ציבור שקט שיכול להביא המון טעם ותרבות אז אולי זה היה נראה אחרת".
"בקריות יש קהל גדול של צרכני אמנות, אנחנו רואים אותם הולכים לתיאטראות שיש פה ונוסעים לתל אביב לבקר בתערוכות, מוזיאונים ולצרוך שם אמנות" היא אומרת ומוסיפה "החישובים של ההנהגה הם תמיד כלכליים, אמנות צריכה שיסבסדו אותה ואז היא מוסיפה את החמצן לעיר. בקריות חמוכנים להקים פאבים ומסעדות ותיאטראות ואין אפילו בית ספר אחד למשחק".
בינתיים, עד שמישהו מההנהגה המקומית יחליט להרים את תחום האמנות המקומית, החליטה צדרבוים ליזום מהלך ובמקום לקחת את האמנים המקומיים למרכז, היא מביאה את אנשי האמנות ממרכז הארץ למפגשים עם אמנים מקומיים בסטודיו שלה. צדרבוים הכינה רשימה של כמאתיים אנשים מתחומי האמנות השונים וחילקה את הרעיון שלה לשניים-עשר מפגשים כאשר כל מפגש מיוחד לנושא אחד וכל המשתתפים צריכים להביא יצירות בנושא שנבחר. "המפגשים האלה מביאים אנשים מהמרכז לפגוש אמנים מהקריות, בקריות" היא מסבירה "בדרך זו אני יכולה לעזור לאמנים מקומיים להציג את העבודות שלה ואנשי המרכז נחשפים לאמנים המקומיים בצורה ישירה. אני רוצה שהאמנות תחשף לציבור רחב ככל האפשר ושכל מי ששוחר תרבות יגיע לבקר בסטודיו, אני רוצה שאמנות לא תהיה שפה זרה לציבור".
