כשאביה של שהם פרץ מנצרת עילית, ישראל פרץ, פרסם בפייסבוק שלו את התמונות מטקס סיום קורס הקצינים בבה"ד 1 שם קיבלה בטקס מרגש את תעודת "קצינה מצטיינת גדודית" זכה הפוסט לעשרות תגובות מפרגנות אך לצידן תמיד חזרה האמירה לאלה שמכירים את שהם – "אם לא היא – אז מי?".
ואכן מורים וחברים ובעיקר הוריה, יודעים לספר על ילדה שמהיום שעמדה של שתי רגליה הייתה סקרנית לדעת עוד, שאפה להיות תמיד מובילה וראשונה, תמיד להתאמץ להגיע גבוה יותר. היה זה החל מגן הילדים דרך בית הספר שגילו מהר את הילדה הקטנה והמצטיינת ואחרי 3 שבועות בכיתה א' הוקפצה היישר לכיתה ב', היה זה ברור כי במסלול הזה תמשיך שבהם במסלול כיתת "מופת" ולאורך 6 שנותיה בבית הספר ע"ש אלון הייתה לדברי רבים ממוריה "חלום של תלמידה".
פעמיים הוזמנה שהם לקבל תעודת הצטיינות שכבתית במסיבת הסיום של יב' ואת השנה שנפערה בעבורה בגלל שסיימה צעירה הצטיינה בעבודה באהבתה השנייה בלהקת המחול העירונית "האירוס הנצרתי", שם הדריכה את ממשיכי הדרך של הלהקה, עשתה חייל כמורה מחליפה בבתי ספר ועוד.
כמו נערות רבות בגילה היה לשהם פרץ עיסוק רב בשאלת השירות הצבאי. שהם יכולה הייתה להשתלב ללא קושי במערכות מודיעין ומחשוב של הצבא אך היא רצתה, לדבריה, "שירות איכותי, קשה ומאתגר". היא ביקשה והצליחה להתקבל לקורס מדריכות חי"ר. כבר בהתחלה בלטה הנערה הבוטחת והחייכנית במנהיגות יוצאת דופן, כששבה לביתה ומספרת על חוויותיה בצבא. משום מה נראה היה כי השירות הצבאי המחמיר וההיררכי מאוד מתאים לאופייה של פרץ והיא פרצה והובילה. "היה לנו מסע מסכם קורס חי"ר והיה לא קל ואני כל הזמן עודדתי את חברותיי ועשינו את המסע הזה כמו גדולות", סיפרה שהם, "בסוף המסע מכנסים את כולנו ומפקדת פלוגה סיכמה את הקורס והחמיאה לי מאוד על התפקוד שלי לאורך כל הקורס, לא ציפיתי למחמאות האלה אבל בעיקר לא ציפיתי שהיא תכריז עלי כעל מצטיינת הפלוגה. זה היה מאוד מרגש עד דמעות".
בטקס הסיום לא סיפרה לבני להוריה או למי מבני משפחתה ולכן הייתה ההפתעה גדולה ומרגשת עם הכרזה עליה כמצטיינת פלוגתית.
כמצטיינת יכולה הייתה שהם לבחור איזה מסלול חי"ר שבו תרצה והיא, כמובן, לקחה את המסלול הקשה ביותר אך גם המאתגר ביותר – הדרכת חי"ר ליחידות מובחרות בצה"ל. את מבחן ההדרכה הייעודית סיימה שהם בהצטיינות והציבה יעד אולי בלתי אפשרי למחזורים הבאים אחריה. שהם בלטה לא רק במקצועיותה אלא גם בהווי בין חברותיה לפלגה ובהשלמת משימות קטנות כגדולות. אחרי תקופת מה בשיחה עם מפקד המדור הודיע לה מפקדה כי הוא מייעד אותה לקורס קצינים – שהם בכתה מהתרגשות. היה זה יעד נוסף שקיוותה שיתגשם. שוב אספה את חפציה לקיטבג ושוב, ברגשות מעורבים, נאלצה להיפרד בשנית מחברותיה הטובות לעבר בה"ד 1 – קורס הקצינים.
כהורים מודאגים תמיד נשאלה שהם איך היא מרגישה והאם לא קשה לה מידי והתשובה הייתה כי לא רק שלא קשה לה אלא קל לה והיא נהנית מהשהייה שלה בבה"ד 1. כחובבת מושבעת של ספורט הצטרפה לאימוני נבחרת הריצה של הגדוד ואף השתתפה בריצת 10 ק"מ במרוץ דימונה וכמובן זכתה בגביע. חודשים מאוחר יותר שוב התכנסו בני המשפחה לטקס נוסף לסיום קורס הקצינים ושוב…הפתעה: "לטקס המצטיינים", קורא הכרוז ,"אני מזמין את צוערת שהם פרץ מנצרת עילית – כמצטיינת גדודית" כל בני המשפחה קפצו משמחה בהתרגשות ומאות של אנשים מכל קצוות הארץ עמדו ומחאו כפיים.
"היה זה מרגש עד דמעות", מספר אביה ישראל פרץ, "לראות את אלוף המכללות חושף את דרגות הקצין מכל כתפה של הבת שלי ומעניק לה תעודת מצטיינת גדודית. לראות את הבת שלי מקבלת פיקוד על הגדוד ומובילה אותו בראש נראה היה לי שזה כנראה מקומה הטבעי של שהם וללא ספק אחד הרגעים המרגשים ביותר – היה זה בעבורי גאווה גדולה".
כרגיל, שהם לא בחרה במסלול הקל והחליטה עם סיום קורס הקצינים לשנות כיוון וללכת למסלול מבצעים בהשלמה החילית. עם סיום ההשלמה שוב ניתנה לשהם הבחירה לשרת היכן שתרצה ושוב, שהם בחרה בתפקיד מאתגר וקשה מאוד.
היום שהם פרץ – ילדה טובה נצרת עילית היא קצינת מבצעים בגדוד 51 בגולני., אתגרים רבים עוד נכונו לה אך היא ממוקדת מטרה ומשתדלת לבצע את תפקידה על הצד הטוב ביותר. היא לא אמרה את המילה האחרונה.
בחדר העבודה של אביה תלויים כלאחר כבוד התארים השונים, תעודות ההוקרה ותעודות ההצטיינות של שהם משירותה הצבאי. על הקיר עוד נותר מקום לעוד כמה תעודות הצטיינות שלדברי אביה, אין לו ספק כי המקום יתמלא. "גם אני שרתתי בשירות קשה ומאתגר בצנחנים", מספר אביה, "אז אני יודע ומבין מה זה שירות קשה, חוסר בשעות שינה, אתגרים לצד תסכולים אך גם סיפוק רב. כששהם יוצאת שבת אנו חולקים הרבה מחוויותיה בצבא. אותו צבא שהשכיל בסופו של דבר לשלב את שהם היכן שרצה והיכן שחשבה שתוכל לתרום הכי הרבה. לא אשכח את התקופה ששהם כלל לא ידעה להיכן מייעדים אותה והיא אמרה לי "אבא, אל תדאג! – מה שיהיה יהיה, אפילו את יתנו לי לעשות רק קפה אני עדיין אעשה את הקפה הכי טוב בצה"ל".
