ענבר כהן
"ענן שחור מילא את הבית, זה היה מפחיד אבל הדבר היחיד שחשבתי עליו היו הילדים הלכודים, הרגשתי כמו בסרט", מספר אורי זילבסטיין (30) ממגדל העמק, שלאחרונה חילץ שני הילדים מדירה הבוערת קומה מתחתיו. מה שהפך את הדרמה לסגירת מעגל מצמררת היה הכבאי שהגיע לחלץ את זילבסטיין, גלעד סמנדייב, אחיו של אורי סמנדייב- החבר הקרוב של זילבסטיין שנהרג באסון הכרמל.
"היה פיצוץ מטורף, כל הבית רעד, ודקה לאחר מכן שמעתי את הילדים צועקים 'שריפה שריפה'", משחזר זילבסטיין, "יצאתי מהדירה והתחלתי לראות עשן, ירדתי קומה, והבחנתי בשני ילדים שיצאו מהבית הבוער. ידעתי שהם ארבעה אז שאלתי לשלום האחים הנותרים- הם הצביעו לכיוון הדירה. הסתכלתי סביבי, לא היה אף אחד שאוכל להתייעץ איתו, אף פעם לא הייתי בסיטואציה כזאת- לא ידעתי איך לפעול ומה לעשות. הדבר המרכזי שהיה לי בראש היה להוציא אותם בחיים. בלי לחשוב יותר מידיי כיסיתי את הראש עם החולצה ונכנסתי לתוך ענן העשן".
זילבסטיין חילץ את הילדים, והוציא אותם לכיוון ניידת מד"א שבינתיים הספיקה להגיע. ברגעים ספורים האש התפשטה ועלתה גם לקומות העליונות, הוא החל לנסות להשתלט על האש עד שכוחות כיבוי אש יגיעו למקום. זילבסטיין שככול הנראה לא מצא את היציאה מהדירה בשל כמויות העשן השחור, התעלף ונפל.
"קיבלנו קריאה על שריפה עם לכודים במבנה מגורים", מספר סמנדייב (32), "כשהגעתי לקומה עם מקור השריפה שמעתי מישהו משתעל בחוזקה. כשאני מגיע לאירוע את לא יודע את מי את עומד לראות, אני קודם כל רץ לחלץ. ואז קרה משהו מרגש, פתאום קלטתי שאני מחלץ משהו שאני מכיר. לחלץ אדם מהאש זה אירוע משמעותי, אתה מציל חיים", אומר סמנדייב, "וכשזה מישהו קרוב, זה עוד יותר נותן כוחות וסיפוק. אורי היה חבר ילדות של אורי אחי, לא האמנתי שאני אזכה להציל את חייו של החבר של אחי ז"ל שגם לו קוראים אורי".
הוא מוסיף, "אחרי אסון הכרמל, החלטתי ללכת לתחום הכבאות בעקבות אחי. כל יום שאני מגיע לתחנת הכיבוי אני חושב עליו, וכמובן בסיטואציה כזו- לרגעים ראיתי אותו מול העיניים"."מבחינתי זו הייתה מעין סגירת מעגל", מספר זילבסטיין, "פתאום הבנתי אולי רק מעט ממה הרגיש אורי ברגעיו האחרונים. לעמוד מול שם גדולה שאתה מאוד רוצה להשתלט עליה ולא יכול. חוסר האונים הזה נוראי, המחשבות האלה רודפות אותי כל יום".
