הפסיכולוג והגרפולוג יגאל ורדי מנסה להבין ולדעת מי באמת היו מנהיגי הנאצים – היטלר, גבלס והימלר. בניסיונו לנתח את הפסיכופתולוגיה של הרוע, הוא טוען כי נוצרה סינתזה בין הרוע לבין הנורמליות, דבר שהביא את רוב העם הגרמני לשיתוף פעולה עם המשטר הנאצי. אני טוען שבסופו של דבר, מנגנון הפחד ותופעת העדר היא שגורמת לכל אומה להיות חשופה לתהליך רוע שכזה.
קחו כמשל את סוריה של היום. אסאד טובח ושוחט מדי יום מאות בני אדם והעולם שותק. הייתי מצפה לפחות מחברי הכנסת הערבים לגנות ולצאת נגד השואה הסורית, שהרי אין הבדל אם ילד מת בחרב, בגז או בסכין. ילד מת הוא ילד מת. אלא שכנראה והרוע מתחיל בציניות ובהכחשה. כל איש ציבור ערבי, שלא יוצא היום בפומבי נגד המשחטה של אסאד, הוא אדם רע מיסודו, שהצדק לא מעניין אותו והחמלה רחוקה ממנו, והוא מוכן לעסוק אך ורק בילדים פלסטינים בשטחים, ולא באומה נכחדת מול עיני כולנו. מסתבר שכל תולעת בנסיבות הזמן והמקום יכולה להפוך לדרקון. כנראה שאחמד טיבי, חנין זועבי ושאר מנהיגי הציבור הערבי בארץ עושים חשבון פוליטי, ציני ועלוב, כאילו מה שקורה מעבר לגבול לא קיים. השואה קרתה כי העולם שתק, ואנו מקבלים עכשיו תזכורת, מה שתיקה עלולה לעשות. יגאל ורדי, בספרו "התולעת והדרקון" צודק. רוב בני האדם נעים בין נורמליות לרוע פתולוגי. כשהפחד והאינטרס חוברים לפרץ אלימות, ההיסטוריה נראית כמו הר געש רדום שהתעורר.
