אורי לביא, 68, נשוי, אבא לשלושה וסבא ל-11, זוכר היטב איך ליווה בגיטרה את שולה חן בשיא הקריירה שלה בשנות ה-70. לביא, תושב חיננית שמבלה רבות בפרדס חנה-כרכור, נולד למשפחה מוזיקלית אך לא ניגן עד הצבא.
"הנגינה משכה אותי אבל עד שהתגייסתי לא ניגנתי", הוא משחזר. "נולדתי למשפחה מוזיקלית. אבי ז"ל היה כנר מאוד מוכשר ותמיד הרגשתי משיכה כמעט מאגית לנגן. בצבא, בשנות ה~60 המאוחרות, הייתי בהנדסה קרבית והיה איתי בקורס חובשים מישהו שניגן גיטרה. למדתי ממנו אקורדים בסיסיים בזמני הפנוי. לבסיס הגיעו גם מוזיקאים רציניים: יעקב מור, קלידן של להקת השגרירים שהייתה אז מספר אחת בארץ; יוסי ליטני (אחיו של דני ליטני), תיקי דיין ועוד. הם יצרו את צוות הווי הנדסה קרבית הראשון. הייתי יושב להם על הווריד, לומד כל הזמן ומנגן 14-10 שעות ביום. בתקופה ההיא הייתה ההתקדמות הכי משמעותית שלי".
אחרי שהשתחרר משירות סדיר, המשיך לביא בפעילות מוזיקלית: היה חלק מרביעייה שליוותה את מקהלת צדיקוב המפורסמת, ניגן בגלי צה"ל עם אבא של אלון אולארצ'יק, ניגן במועדון התיאטרון בתל אביב וליווה שם זמרים בתחילת דרכם (מעין "כוכב נולד" של הימים ההם). "זה היה בשנות ה-70 המוקדמות, ורפי קדישזון היה האדם הדומיננטי שם. יום אחד קיבלתי טלפון משולה חן שחיפשה גיטריסט. נוצר קשר וליוויתי אותה במשך כחמש שנים, בהופעותיה ברחבי הארץ, בשיא הקריירה שלה. אחר כך, כשהיא ובעלה נסעו לארה"ב בשליחות של קק"ל, הם הציעו לי לבוא איתם, אבל לא רציתי לעזוב את הילדים שנולדו לי בינתיים, למרות שאשתי דווקא עודדה אותי לנסוע. עד היום אני לא יודע אם נהגתי נכון. יכולתי לפתח שם קריירה נהדרת".
במשך תקופות ממושכות הוא לא ניגן עם אף אחד, אלא רק עם עצמו למרות שהוא דווקא אוהב ללוות. "תמיד אהבתי ליווי. מאוד הקפדתי על דיוק וניואנסים, כמו לערבב צבעים ולקבל גוונים. יש מלחינים ישראלים, כמו יוני רכטר ומתי כספי, שזה מתבטא בלחנים שלהם בצורה נהדרת. לעשות זאת בליווי זה מאתגר, ואני חיפשתי את הלא-סתמי, להכניס קצת סולו לתוך הליווי. לאט לאט ראיתי שאני מסוגל ללוות, לנגן את המנגינה וגם קצת בסים. חשובה לי הרמוניה מדויקת. זה תהליך שלקח כמה שנים. היום יש לי שירים שאני אוהב במיוחד ואני עושה בהם גם את הסולו, גם את הליווי וגם את הבס, כך שזה נשמע די שלם. זה גורם לי להנאה וסיפוק עילאיים. אני טיפוס רגשני מאוד. אני יכול לשמוע שירים מסוימים ולדמוע".
לפני חמש שנים פגש במסגרת עבודתו כאח בשער מנשה חבורה מיוחדת במינה, תוססת ופעילה, בפרדס חנה-כרכור ובעידודם החל לבקוע שוב מהביצה. הוא מבלה איתם חלק גדול משעות הפנאי שלו, ודבר הוביל לדבר. "היו שם חוגים לחוסים, בין השאר חוג קדרות. שם הכרתי את היוצרת אריאלה דישון. אמרתי לה שאני מנגן גיטרה והיא הציעה לי להצטרף".
להצטרף היה שווה במיוחד, כך מסתבר, כי מדובר בחבורה של אנשים שיודעים בהחלט איך לחיות: "החבורה כוללת כ-50 אנשים, מגיל 50 ומעלה. אלה אנשים שילדיהם כבר גדולים, ויש להם פנאי. זו חבורה של חברותא, אני נפגש איתם בכל יום שישי, ואנחנו מנגנים ושרים. החבורה עצמה נפגשת כמעט כל יום. כרבע מחבריה מנגנים והשאר יושבים ושרים. חוגגים יחד ימי הולדת, אירועים משותפים, מבקרים יחד במוזיאונים ובהופעות, אבל רוב המפגשים הם בבתים פרטיים בפרדס חנה~כרכור. אנחנו מעדיפים בתים שיש בהם פסנתר, אבל זו לא חובה. מדי פעם היינו מופיעים במועדון של קיבוץ איילה, ובאחת הפעמים שניגנו שם, הופיעה שם שלישייה שכללה גיטריסט וגיטריסטית ששרו ונגן מפוחית. הצטרפתי אליהם ספונטנית, ליוויתי ו'קישטתי' אותם במוזיקה. בתום ההופעה הם לקחו את הטלפון שלי. הגיטריסט ונגן המפוחית מנגנים במועדון ה-Jem בחיפה, ואני הצטרפתי אליהם בקביעות. הופענו בהופעה אינטימית עם שירי ארץ ישראל וגם לועזי. פעם, בסוף הופעה כזאת, החמיא לי אדם ושאל אותי אם אני יכול לנגן את 'אליפלט'. ניגנתי והוא שר מקסים. אמרתי לו 'אתה נראה לי קצת מוכר, הקול והפנים'. הסתבר שזהו דודו אלהרר. מאז נשארנו בקשר, וליוויתי אותו בנגינה".
הגיל אינו מכשול להתחברות כשמדובר במוזיקה, כפי שמוכיח לביא. "הייתי גם חלק מהרכב שמנגנים בו מארק מאיירס ממעגן מיכאל, הפסנתרנית מזכרון יעקב דבי ברג וזמרת מחדרה. היינו עושים חזרות במועדון האסם בפרדס חנה ועשינו תוכנית על שירי אהבה". גם כשהוא זורק שמות של זמרים שהוא מתפעל אישית מקולם, ברור שלמחסומי גיל אין משמעות פה: "יהורם גאון, אריק אינשטיין, שושנה דמארי, רותי נבון, מאיה בוסקילה, שירי מימון ועוד אחרים".
כפי שניתן לשער, לו ולרוב החברים האחרים אין פרנסה מהנגינה, ואין גם ציפייה לכך. "כל הפעילות הזאת לא מושתתת על כסף, אלא על כיף. אני גם הולך לנגן לחוסים בכפר לי פעם בשבוע, ביחד עם פסנתרנית. ניסינו וראינו שזה הלך טוב, ההשפעה של המוזיקה על החוסים היא נהדרת, ואנחנו רוצים להמשיך בזה".
עכשיו הוא מחפש זמר או זמרת שישתף (או תשתף) איתו פעולה. "מישהו עם קול טוב, אבל בלי הרבה מניירות. אני רוצה לעשות איתו, או איתה, תוכנית של שירי ארץ ישראל, ואני יודע ומרגיש שזה יהיה נהדר".
