כל מי שגדל בקריות בשנות ה-90, זוכר, קרוב לוודאי, את בצלאל פליק, בלש הנוער, שפקד את בתי הספר ומקומות הבילוי של והשליט יראת כבוד בבני הנוער, אך גם מי שהכיר אותו בפרק השני של חייו, שפתח עם שחרורו מהמשטרה לפני 17 שנה, לא ממש ידע את סיפורו האישי. כמעט איש לא ידע שפליק הוא ילד מאומץ.
השבוע שודר בערוץ 10 פרק בסדרה "ההחלטה", שבו חשף פליק כי הוא מצא את עצמו עומד בצומת חייו, כשהוא צריך להחליט אם לפתוח את תיק האימוץ שלו. יום לאחר שהסתיימו צילומי התוכנית, גמלה בו ההחלטה שהוא רוצה למצוא את הוריו הביולוגיים והוא יצא למסע.
אמא מלכה
פליק, 48, מקיבוץ אפק, נשוי לרינת ואבא לשני חיילים, ליאור, 20, מדריכת אימון גופני בחיל הים וס', קצין בחיל הים. הוא חשב שהוא נולד לחיפה, לבלומה ויוסף, ורק כשהיה בן 9, כשאביו נפטר, גילה שהוא מאומץ. "בשבעה שמעתי התלחשויות, ואז בת דודה שלי לקחה אותי ואמרה לי: 'אתה יודע שהוא מאוד אהב אותך ובחר בך מכל הילדים'. הדחקתי את זה. אמא שלי הייתה ניצולת שואה, ואצל האשכנזים לא מדברים, הכל נשאר בתחום האפל. היו רגעים שהייתי מפנטז שאולי יש לי אמא מלכה שתבוא ותיקח אותי. תמיד כשהיו כועסים עליי, הייתי חושב מחשבות של ילד קטן, אבל מעולם לא דיברתי עם אמא שלי על זה ועד יום מותה היא אפילו לא ידעה שאשתי רינת יודעת שאני מאומץ. אף אחד לא ידע, מהחברים רק מעטים ידעו, שכנים מהקיבוץ לא ידעו, ההורים של אשתי גילו רק עכשיו".
פליק זרק את המידע הזה אל מאחורי מוחו וסירב לתת לזה לנהל את חייו. רק כשעמד להינשא, בגיל 22 והגיע לפתוח תיק ברבנות, הבין שזה לא ייעלם. "הפקיד ברבנות ביקש ממני אישור שאני יהודי. הראיתי לו תעודת לידה ותעודת זהות והוא אומר לי שהוא צריך מכתב, כי אני ילד מאומץ. יושבת לידי רינת, ואני אומר לו 'מה פתאום, אני לא מאומץ'. שאלתי איך הוא יודע והוא אמר שתעודת הזהות שלי שונה. הייתי צריך להביא אישור מהשירות למען הילד שאני יהודי. הלכתי לשם ואמרתי לעצמי שאם אני נמצא שם, אפתח את התיק ואדע מי הביולוגית. עשיתי את זה לפני יותר מ-20 שנה, זה לא העידן הטכנולוגי של היום, ואמרו לי שימשכו את החומר מהגנזך בירושלים וזה ייקח חודש".
אחרי חודש הוא הוזמן להגיע לשירות למען הילד, קיבל את האישור שהוא יהודי, אבל גם את הבשורה שאמו הביולוגית לא מוכנה לפגוש אותו.
"פה נגמר הסיפור", הוא אומר, "זה לא הפריע לי אז. הייתי לפני חתונה ולא הקדשתי לזה יותר מדי מחשבה. כל השנים לא סיפרנו לאף אחד מעבר לכמה בני משפחה קרובה, אפילו לא למשפחה של רינת. גם לילדים לא סיפרתי, כי ידעתי שהם ישאלו שאלות ולא היה לי מה להגיד להם".
ברמב"ם עם תת תזונה
הוא התגייס למשטרה, שירת במחלק הנוער בתחנת זבולון ובמשך 12 שנים היה אחד מבלשי הנוער המוכרים בקריות. "במהלך השנים, אחת הדודות שלי אמרה לי שאומצתי בבית שבתאי לוי. כשהייתי חוקר נוער, עבדתי מול המקום הזה, ובאחת הפעמים שעליתי לשם במסגרת עבודה, נכנסתי למנהלת ואמרתי לה שנמסרתי שם לאימוץ. היא הייתה בהלם, אבל הביאה לי תיק משנת 1968 צהוב וישן. אז נודע לי שנולדתי עם השם בצלאל. כל השנים לא הבנתי איך אמא שלי, האשכנזייה, בחרה לי שם כזה. היא גם נתנה לי מסמך מגיל שנה, המעיד שהייתי מאושפז בבית החולים רמב"ם בתת תזונה".
לפני כחמש שנים נסעה משפחת פליק לחו"ל, ובאחת מארוחות הערב החליט פליק לספר לילדיו. "סיפרתי להם את המעט שאני יודע. הם שמעו, קיבלו והמשיכו הלאה. הבת שלי, ליאור, היא ילדה מאוד מיוחדת, לא מסוגלת בלי לסגור קצוות. כל הזמן היא אמרה לי 'בוא נחפש, אולי יש לי דודים', וכל הזמן אמרתי לה שאני לא יודע איך לעשות את זה. נכנסתי לכל מיני קבוצות בפייסבוק של ילדים מאומצים. אמרתי לעצמי שהיום אי אפשר לדעת, הרי אפשר למצוא חבר'ה שלמדת איתם לפני 30 שנה, אז אולי אפשרי גם למצוא את המשפחה שלי".
לפני חצי שנה התפרסמה באחת הקבוצות בפייסבוק מודעה על תוכנית טלוויזיה חדשה, המחפשת אנשים לתוכנית שקשורה לאימוץ. "הייתי באמצע יום עבודה ואמרתי לעצמי – זה עכשיו או לעולם לא. שלחתי הודעה ולא עברו חמש דקות והתחקירנית חזרה אליי. סיפרתי לה את הסיפור על רגל אחת והיא הגיעה למחרת אלינו הביתה לצילום ניסיון, ומפה הנענו את גלגלי הקטר והרכבת יצאה לדרך.
"אמרו לי מראש שמטרת התוכנית היא לא למצוא את המשפחה שלי, אלא לתת לי את הכלים להחליט אם לפתוח את תיק האימוץ או לא. עברה לי בראש המחשבה שאם אלך לתוכנית וסיפורי יתפרסם, אולי מישהו שמכיר מישהו יעשה את החיבור וזה יקרה. הייתה לי הרגשה שדרך התוכנית אמצא את הדרך".
טרפז של 15 מ'
כעבור כמה חודשים הוזמן פליק לצילומים עם המנחים מירי נבו ואלי אילדיס. "הזמינו אותי ליומיים בתל אביב, מסע כזה, ללא טלפון, יומיים להתרכז בקטע של ההחלטה. הפגישו אותי עם מספר אנשים שפתחו תיק אימוץ וכאלה שלא ונתנו לי לבדוק את כל האופציות. פגשתי מישהי שפתחה את התיק ואמרה שהמשפחה הזו לא מתאימה לה. זו הייתה אחת הדילמות שהעסיקו אותי, כי אולי אמי הביולוגית הייתה עם בעיות? הרי אף פעם לא ידעתי כלום על ההיסטוריה הבריאותית שלי, בשאלונים הייתי מהמר".
פליק הופגש עם נציגי עמותה שמסייעת לילדים מאומצים, בהם גם המסעדנית הקרייתית לשעבר נינה שרייר. "הם פתחו אותי יותר לנושא. כשהתחלתי את הצילומים הייתי אדם עם המון כעס, טעון, אמרתי שהיא זרקה אותי וגם לא רוצה לראות מה יצא ממני. אני זכיתי, באמת שאני מודה לאלוהים שההורים שלי אימצו אותי, כי קיבלתי הכל, אבל רציתי לסגור מעגל אישי, כי כל אחד רוצה לדעת מאיפה הוא בא".
פליק התמסר לחוויה. בתום היום הראשון של הצילומים, הביאו אותו לקרקס בתל אביב, שם הופתע למצוא את בתו ליאור. "עבדנו על הקטע של התקשורת בינינו, ואז, העלו אותי על טרפז ואמרו לי לקפוץ. זה היה צריך לדמות שחרור ממשהו שאני מפחד ממנו. עשיתי טרפז בגובה של 15 מטרים, והאמת שזה ששחרר. עזבתי את הידיים והלכתי אל הלא נודע, וזה מה שגרם לי להחליט לפתוח את התיק. בסוף היומיים של הצילומים, רינת וליאור הגיעו למלון וסיפרתי להם שהחלטתי לפתוח את התיק ומפה כדור השלג התחיל להתגלגל".
במהלך התוכנית הופגש פליק עם מנהלת בכירה בשירות למען הילד מירושלים, שסיפרה לו על השינויים שעבר השירות, על הפתיחות ושיטות העבודה שהשתנו. "למחרת התוכנית צלצלתי אליה ואמרתי שאני מוכן לפתוח את התיק. באותו היום צלצלה אליי עובדת מהשירות בחיפה והזמינה אותי לפגישה. יומיים לאחר מכן הגעתי וחתמתי על כל הטפסים. אחרי כמה ימים היא קראה לי וסיפרה לי שאמי הביולוגית עדיין בחיים, אבל אבי הביולוגי נפטר ונתנה לי עוד כמה פרטים פשוטים. נודע לי שנולדתי בבית החולים הצרפתי בנצרת, שמשפחתי מצפת, אמא הונגרייה ואבא רומני. ביקשתי שישיגו לי את כל הפרטים ואמרתי שאני מעוניין לפגוש את אמי.
"אחרי חודש צלצלו שאגיע לעוד פגישה ואז נאמר לי, בפעם השנייה, שאמי הביולוגית לא מעוניינת לפגוש אותי. להגיד שלא התבאסתי, זה יהיה שקר, אבל היה גם רגע של הקלה, כי אמרתי שאולי יותר טוב. מה שכן העובדת נתנה לי דף, בגודל A4 על כל החיים שלי".
כל החיים בדף A4
בדף הזה הוא גילה שיש לו אח הגדול ממנו בשנה שנמסר למשפחת אומנה, ואחריו נולדו עוד שני אחים שגם הם נמסרו לאימוץ. עוד גילה, כי אמו הביולוגית נישאה בפעם השנייה, נולד לה בן נוסף והיא מתגוררת בדרום הארץ.
"אני מסתכל על הדף ואומר לעצמי: 'אני בן 48 וכל החיים שלי מסתכמים בדף A4. אמרתי לעצמי שגם אם יתהפך העולם, אני אגיע למשפחה. אחרי יומיים, בעשר וחצי בלילה אני מקבל טלפון ממספר לא מזוהה מאדם שאני לא מכיר, שאומר לי: "לביולוגית קוראים ככה וככה היא גרה פה וכנס לפייסבוק, תמצא אותה'. תוך כדי שיחה, רינת כבר נכנסה לפייסבוק, ראיתי את התמונה שלה ואני רואה שאני קופי שלה, כאילו אני רואה את עצמי על פרצוף של אשה, גם אם אני רוצה להתחמק מזה אי אפשר. אבל עדיין, אמרתי לעצמי שאולי זו טעות.
"באחד הפוסטים שלה היא כתבה 'חג שמח לבני, כלתי ונכדיי'. אני מחפש בחברים שלה את הבן ולא מוצא, אבל מצאתי את כלתה. שלחתי לה הודעה בפרטי והשארתי לה טלפון".
פליק נכנס לאמביציה והחל לחפש לשלוח הודעות לקרובי משפחה של אמו. "אחרי יומיים חוזרת אלי מישהי ואומרת שהיא האחיינית של הביולוגית שלי. אני מספר לה את הסיפור והיא אומרת לי שבמשפחה הם מכירים את הסיפור, אבל כולם סגרו אותו בכספת והמשיכו הלאה. בינתיים, שמתי לב שכלתה של הביולוגית בכלל לא רואה את ההודעות שלי. נתפסתי על זה כמו רוטווילר ומצאתי את האח שלה. השגתי את הטלפון שלו, צלצלתי אליו. ענתה לי אמא שלה והיא נתנה לי את הטלפון שלה".
פליק צלצל לכלתה של אמו הביולוגית, הציג את עצמו וביקש ממנה חמש דקות לפני שהיא מנתקת את השיחה. "אמרתי לה: 'תשמעי, אני חושב שאני אח של בעלך'. שמעתי שקט. ביקשתי ממנה שתדבר עם בעלה ושאני מבקש שהוא יחזור אליי. אמרתי שאני לא רוצה כלום, רק לסגור את הפינה. היא אמרה לי שבערב תדבר איתו.
"למחרת, אני נוסע לצפון, לעבודה, יורד בכביש ליד קרית שמונה-מטולה, ופתאום טלפון מאזור הדרום. סיפרתי לו במשך חצי שעה את הסיפור והוא אמר לי: 'אמא שלי היא אישה עם המון סודות, תמיד ידענו משהו, אבל לא ממש'. הוא ידע על האח הגדול, כי מתברר שכשהיא התחתנה בפעם השנייה, האח הגדול, שנמסר לאומנה, בא לבקר אותם פעמיים, ואחי הקטן זכר שהיה איתה בחתונה של האח הגדול. הוא זכר את שמו למרות ש-30 שנה לא נפגשו. הוא אמר שיש לנו דודה שעדיין חיה בצפת ופעם עבדה בבית חולים".
המפנה בקפה בראש פינה
פליק עצר בבית קפה בראש פינה אצל לקוח, שכל משפחתו מתגוררת בצפת. ישבו שם גם אחותו והשף. פליק סיפר את הסיפור וביקש עזרה באיתור מישהי בצפת. "פתאום קוראת לי האחות ושואלת אם הדודה שאני מחפש עבדה פעם בבית החולים. כשאמרתי שכן, היא אמרה שזו אמא של הגיס שלהם, הנשוי לאחותם. מתברר שהנכד שלה מנהל את רשת בתי הקפה הזו, ואני עובד מולו במשך שנים. תוך כדי שיחה, מישהו שעמד והסתכל עליי מהצד פתאום אומר לי: 'אני יודע מי זה האח הגדול שלך, הנה הטלפון שלו'. הוא נתן לי את הטלפון שלו ואני מצלצל. אני שומע 'הלו', שנשמע כמוני, מספר לו את הסיפור והוא היה בהלם. ביקש רבע שעה לקלוט ולחזור אליי".
באותו יום הפאזל הסתדר במהירות, ובכל דקה שעברה הושלם בו עוד חלק. "מבית הקפה צלצלו לנכד של הדודה, אותו אחד שאני עובד מולו שנים, וביקשו שיבוא. הוא מגיע ואנחנו מספרים לו, ובינתיים, לא ידעתי את זה באותה נקודת זמן, אחי הגדול צלצל לדודה, איתה היה בקשר כל השנים ושואל אם היה סיפור כזה, כי הוא לא ידע עליי. בהתחלה היא הכחישה ואחר כך אמרה לו שכן. מסתבר שהאמא הביולוגית שלי ואחותה, אותה הדודה, היו נשואות לשני אחים, זאת אומרת שבעלה, שעדיין חי, הוא האח של אבי הביולוגי שנפטר. כולם במשפחה נכנסו ללחץ. הנכד שנפגש איתי, פתאום מקבל טלפון מסבתא שלו, והוא אומר לה 'אני מכיר את פליק, הוא יושב מולי'. היא ביקשה את הטלפון שלי והתקשרה. אמרה שלום ושאלה איך קוראים לי. כשאמרתי 'בצלאל', היא אמרה לי: '40 שנה אני מחכה לטלפון הזה'. היא שאלה איפה אני ואם אני יכול לבוא ואמרתי לה שכן".
פליק מיהר לנסוע אל הדודה, אבל מאחורי הקלעים התרחשו עוד כמה דברים. אי שם בדרום הארץ, לבית אמו הביולוגית מגיעה עובדת סוציאלית שמצלצלת לפליק ומבשרת לו שאמו מוכנה לפגוש אותו. "היא אמרה שהיא פחדה לפגוש אותי בגלל הבן הקטן שלה, שלא ידע משום דבר, אבל אחרי שהוא דיבר איתי, הוא צלצל אליה ואמר לה שהוא יודע הכל ושהוא לא כועס. הוא ביקש ממנה לפתוח את התיק".
פליק הגיע אל בית הדודה בצפת, שם חיכו לו דודים ובני דודים, בחנו אותו ותהו למי הוא דומה. במשך שעות ישבו ושיתפו אותו בסיפורים, שאלו שאלות, ובתום המפגש הבטיחו להיפגש שוב במהרה. "בדרך הביתה, אחי הגדול מתקשר ואומר שהוא חייב לפגוש אותי. אמרתי לו להגיע אליי הביתה. הוא הגיע, יוצא מהרכב ואני מרגיש את החיבור. אני לא יודע אם הוא דומה לי, אבל התברר אחר כך שאנחנו דומים בכל מיני דברים שאנחנו עושים. בשבת נסעתי עם המשפחה אליו הביתה להכיר את המשפחה שלו והחלטנו לפגוש את האח הקטן. אחרי יומיים נסענו שנינו להיפגש איתו, ישבנו שלושתנו במשך כמה שעות בשיחות מטורפות והחלטנו באותו הרגע לפגוש את אמא.
"בשבע בערב נסענו דרומה. פגשנו אישה, שהחיים התאכזרו אליה, שעברה דברים בחיים. שאלנו שאלות, קיבלנו הסברים ובשלב מסוים כל הכעס נעלם, כי הבנתי שהיא לא עשתה את זה מרוע לב, אלא כי לא יכלה לגדל אותי".
מאותו היום הגורלי בני המשפחה נפגשים כל העת, והחלו לגבש הווי משפחתי. לאחים יש קבוצת ווטסאפ שמכילה הומור שחור על העובדה שהשניים הגדולים לא גדלו עם האמא. "אחי הקטן גדל איתה, אבל לא היה לו פשוט, כי היא הסתירה הרבה, לא קל להסתיר ארבעה ילדים שנמסרו לאומנה ואימוץ. יש לי עוד שני אחים, שנמסרו לאימוץ ביחד, וכנראה הם לא יודעים שהם מאומצים".
את הדודה בצפת מבקר פליק אחת לשבועיים והפך לבן משפחה במלוא מובן המילה. "אני הכי מאושר שבעולם, פתאום יש לי משפחה, לא שלא הייתה לי, יש לי אישה ושני ילדים, אבל עכשיו יש לי אחים. זה קשר דם, הקשר הכי חזק שיכול להיות. יש לנו מפגשים ושיחות, ולמרות שזה בסך הכל רק חצי שנה, זה מרגיש כאילו אנחנו שנים ביחד".
תעבירו את זה הלאה
"אם מישהו ייקח מהסיפור הזה משהו, זה שווה לי הכל. אני מוכן לשבת עם כל אדם ולעזור בקטע הזה, כי אני מרגיש שקיבלתי את כל הכלים ואחזיר אותם באהבה. אני מאמין היום שכל ילד חייב לפתוח את תיק האימוץ, רק כדי לסגור את הקטע ההוא ולגלות מי הוא ומאיפה בא. אמי הביולוגית שלי כל הזמן מבקשת סליחה ואומרת שהיא מתנצלת על כל מה שעברתי, אבל היא שמחה שהיא מסרה אותי לאימוץ, כי יצא לי רק טוב מזה. אני מבחינתי, מודה לה על כך שנתנה אותי לאימוץ".
