דקירה אחת בבית החזה, ב-31 לינואר 2003, גרמה למותו של סמל רז מור מגרנות, לוחם בפלוגה ד' של גדוד 603. מור, בן 19 וחצי במותו, הגיע לסוף שבוע קצר לאחר שלושה שבועות שלא היה בבית. זה היה ליל שישי, וביישוב נערכה מסיבת יום הולדת לאחת הנערות. צעירים לא רצויים הגיעו למסיבה וסירבו להכניסם. מור, ששהה בביתו, שמע צעקות ויצא לאזור. המטרה שלו הייתה להפריד את הכוחות. אלא שאחד מהנוכחים שלף סכין ודקר אותו דקירה אחת בחזה. מור התמוטט במקום.
הטרגדיה שנחתה על משפחת מור הפכה לאירוע טראומתי בכל הגליל המערבי. ההורים יהודית ורפי, שמוכרים במועצה האזורית מעלה יוסף, היו צריכים לאסוף את השברים ולגדל עוד ארבעה אחים קטנים ולהתמודד עם החלל לאחר שבנם נרצח. התוקף, שהיה אז קטין בן 15, נשלח בעונש תקדימי ל~16 שנות מאסר בעסקת טיעון באשמת הריגה. הוא שוחרר לפני מספר חודשים.
מחלום לאסון
רז למד והתחנך בחינוך ההתיישבותי, סיים את לימודיו בתיכון גליל מערבי וחלם על שירות צבאי. בנובמבר 2001 התגייס לצה"ל. אחיו של רז: יותם בן 31, שני בת 28, אביחי בן 22 וגל בן 17 המשיכו את המורשת של אחיהם ובקרוב גם הבן הצעיר במשפחה יתגייס להנדסה קרבית.
משפחת מור מתמודדת עם כאב ואובדן. מצד אחד החיים בצל האח הגדול שנרצח ברגע אחד ומצד שני הרצון להמשיך את דרכו ולסגור מעגל. בשנים שלאחר מותו של רז, החליטה משפחתו לעשות הכל כדי להמשיך ולהנציח את מורשתו ובנתה אנדרטה ביישוב בדיוק במקום הירצחו וגן תצפית מרהיב עבור מטיילים.
יהודית האם, מושבניקית שורשית, לא עוצמת עין. היא גידלה ילדים לתפארת ואחרי הטרגדיה הגדולה המשיכה את האידאולוגיה שלה וחתמה לבניה לשרת בקרבי, עם הרבה חששות. יותם התגייס לחיל ההנדסה הקרבית, כמוהו. אחותו, שני, הגיעה לגדוד 603 לפלוגה ד׳ – אותה פלוגה בדיוק שבה שירת רז, ואף שירתה כשמונה שנים בקבע בתפקיד פלוגה פלוגתית.
כיום, אחיו הצעיר של רז, אביחי בן 22, משרת כלוחם בקבע ורס״פ בגדוד 603, בו שירת אחיו. אביחי התגייס בחודש נובמבר 2012 וביקש מההתחלה להגיע לפלוגה בה שירת אחיו. בקשתו התגשמה. אביחי מספר שהוא מאוד מחובר לגדוד וכי הוא מרגיש שהשירות מהווה עבורו סגירת מעגל. ״אני דואג להנציח את אחי ולספר את הסיפור שלו לכל חייל ולוחם שמגיע לגדוד. תקופת יום ההולדת והאזכרה שלו קשה מאוד, אבל אנחנו, המשפחה, חיים את החיים. לא נעצרנו״, הוא אומר, "רז מאוד אהב את תפקידו ורצה להמשיך ולהיות מפקד, אך בצער רב לא היה ביכולתו להמשיך ולתרום מעצמו כמו שרצה".
אביחי מספר: "כשרז נרצח הייתי בן 8. אני זוכר את אחי הגדול מגיע עם נשק, נכנס הביתה, מוריד את התיק הגדול מהגב. הוא היה מודל לחיקוי עבורי, היינו מחכים לו שיחזור מהצבא. אמא הייתה מכינה לו כל מה שהוא אוהב לאכול. כבר אז, בגיל הזה, ידעתי שזה מה שאני רוצה להיות, חייל כמו רז. לצערי רז נשאר בן 19 וחצי והרוצח שלו שוחרר והחל בחיים חדשים".
לא פשוט להמשיך את דרכו של אחיך באותה יחידה.
"התגייסתי לפני חמש שנים ואני רואה את הקריירה שלי בצבא כשליחות. אני משרת בקבע, כיום נמצא באימון ברמת הגולן. לפני שלוש שנים השתתפתי במבצע צוק איתן בתוך עזה. היה קרב מאד קשה. איבדתי שני חברים: עמית יעורי ז"ל וגיא בוילנד ז"ל, שישן איתי באותו חדר. אחרי השבעה נסעתי אליהם. אני דואג לחבק את המשפחות כפי שחיבקו אותנו. חבר טוב שלי, חיים אלסטר, שנפצע קשה מאוד בצוק איתן, יהפוך בקרוב גם למ"פ בחיל, זו גבורה".
אתה זוכר את הלילה ההוא?
"כן. הייתה ביישוב מסיבת יום הולדת לאחת מהנערות, אליה הגיעו גם מספר נערים שלא הוזמנו ורצו להיכנס. רז חזר הביתה לסוף השבוע באותו יום, ובערב היה באזור ושמע צעקות. הוא עלה לרחוב שממנו הגיע הרעש ומהומה, ומסתבר שהתפתחה שם קטטה בין הנערים. רז ניסה להפריד בין הצדדים, ובמהלך הסכסוך דקרו אותו הנערים בחזה, והוא נפצע קשה. הוא פונה לבית חולים, אבל בשלב הזה כבר לא היה הרבה לעשות כדי להצילו והוא נפטר".
ואז?
"ואז המשפחה שלנו התפרקה. אחותי הגדולה היא זו שגידלה אותנו. אני לא מצליח להבין עד היום , איך בן אדם שבא להפריד בתגרה מאבד את חייו. אני מתסכל על התמונות שלו, החדר שלו נשאר כפי שעזב, המדים שלו תלויים בארון. הוא היה ילד טוב, חובב אופנועים. אחד הזיכרונות ממנו זה מסע הכומתה שלו, איך חיכינו לו, כל בני המשפחה בסוף המסלול, והוא היה נראה מותש".
אביחי מספר כי מאז מותו של רז, גדוד 603 לא עזב את המשפחה. הוא תמיד ראה חיילים ברקע, מלווים את ההורים. "אני רואה את רז כגיבור. הוא הוא איבד את חייו בניסיון לעזור לאחר, וזה ערכים שלומדים בבית ובעיקר בצבא ובמדינה. אני התגייסתי לגדוד של רז כדי לסגור מעגל למשפחה, לתת להם נחת להיות איפה שרז היה. זו גאווה. בשנה שעברה אחותי התחתנה וזה נתן הרבה שמחה. המשפחה שלי עסוקה בכל עת גם בהנצחה, קשה לנתק ולשחרר. אני מרגיש שיש בי סוג של חסינות רגשית וצריך להמשיך הלאה. כשאמא שלי הייתה צריכה לחתום לי להיות לוחם זו לא הייתה שאלה, אבל הידיים רעדו לה. אבא שלי אזרח עובד צה"ל וזה סוג של נחמה עבורו, לראות חיילים. אני שמח שהצלחתי דרך ההנצחה של רז לפתוח גם מעגל משלי".
"דקרו לנו את הילד"
יהודית, אמו של רז, מספרת כי אביחי דומה לו באישיות וגם בנראות החיצונית. "רז היה ילד בהזמנה, ילד מדהים. גידלתי אותו על ערכים של כבוד ושלום ועזרה ונתינה ושצה"ל הוא ערך עליון. הוכרנו כמשפחה שכולה לכל דבר כי השרשנו ברז ערכים של שמירה והגנה. זה אולי גם מנחם, שהרצח לא היה סתם, שהבן שלי עשה מעשה גבורה. האלימות כיום היא טרור חברתי מתוכנו, משהו שחייבים לעצור.
מאז מותו של רז אני מרצה בבסיס טירונים של הנדסה קרבית ומספרת את הסיפור שלנו, כדי להסביר לילדים בני 18 מה ההשלכות של אלימות וכמה זה יכול להיות נזק בלתי הפיך. אני מרצה גם בבתי ספר. בכל מקום שאני רק יכולה אני מנציחה את הבן שלי כדי למגר את תופעת האלימות".
את זוכרת את היום ההוא?
"דיברתי עם רז שעות לפני שנרצח. בשנה הראשונה של האבל היה לי קשה להגיד שהבן שלי נרצח, כי זה לא מתיישב עם חייו. כל הזמן דאגנו לו בשירות הצבאי כלוחם בעזה, אבל שהבן שלי יידקר? זה תסריט שמעולם לא ציפיתי. ביום שהוא נרצח חשתי לא טוב. אבא שלו אסר עליו לרכוב בלילה על האופנוע, אנחנו היינו בתל אביב, אבל הלב שלי הרגיש אחרת. רק מיהרתי לחזור. לקראת חצות היינו בדרך הביתה וראינו אמבולנס נוסע לכיוון המושב. הרהרתי בליבי, כנראה תאונה או מישהו מת. פתאום עקף אותנו בן דודי ואז הבנתי שמשהו לא טוב קורה.
"כשהגעתי למושב ראיתי התקהלות ושאלתי: נכון קרה משהו לרז? ראיתי ניידת טיפול נמרץ וילד אחר אומר לי 'הנה רז באמבולנס'. ביצעו בבן שלי ניסיונות החייאה וגם כשהגעתי למיון עדיין לא ידעתי מה קרה. לפתע הגיע רופא עם מזרק בידו ואמרתי 'יהודית שבי'. ברחתי החוצה, גיסי בכה ואמר: 'לכי תיפרדי מהילד'. לא אשכח את הרגע שנכנסתי חזרה, ובעלי רכן מעל בני המנוח, שלפני שעה חזר מהבסיס ולחם למען המדינה. בעלי אמר: "דקרו לנו את הילד".
שנתיים לא אני ולא בעלי תפקדנו. שני הבת שלי הפכה לאמא בגיל 15 וגידלה את אביחי וגל. בוקר אחד, שנתיים אחרי, היא נכנסה לחדרי ואמרה: 'את לא חושבת שאת אגואיסטית? הפכת אותי לאמא של שני ילדים. יש לי בגרות ולגל יש חום ואני לא יודעת מה לעשות. זו הייתה סטירה מצלצלת שהעירה אותי".
ואז הבן שלך מתגייס לקרבי.
"8 חודשים לאחר מכן התגייס יותם. לא רצינו שהוא יתגייס, אבל הוא התעקש. שני הלכה לגדוד אחרי אחיה. היא תמיד אמרה שהיא רוצה להכיר את רז הלוחם דרך הפלוגה. דרך שני נחשפנו לפעילות של רז וגילינו שהוא גם עלה על שני מטענים בפעילות בעזה".
והחלטת לא להתערב בהחלטות שלהם?
"היה ברור שאני לא מתערבת לילדים. זו הייתה החלטה של שניהם ואני גאה בהם. זה לא מובן מאליו. החלום של רז היה לצאת לקורס מ"כים. כשאביחי סיים טירונות הוא היה בקו בעזה ושלחו אותו לקורס מ"כים. הוא אמר לי: 'אמא הגשמתי לרז את החלום…".
