זה סיפור על חברו הטוב של האדם, בעצם חבריהם הטובים של בני האדם – בעלי החיים, מי שגרמו לענבר עמר, 34, לעלות מתחתית עמוקה ולמצוא את דרכה בחזרה אל האופטימיות. במשך שנים הצילה עמר בעלי חיים עד שהבינה שהם אלה שלמעשה הצילו אותה וסייעו לה להתגבר על אונס שעברה במשך שנה שלמה. לאחרונה היא פתחה מספרת כלבים בקרית אתא, לשם מתקבלים כלבים עזובים ללא כל עלות.
כשהייתה בת 13 עברה משפחתה להתגורר בקרית חיים מזרחית. "תמיד הייתי הילדה המשוגעת עם החיות", היא אומרת, "מגיל אפס, הדבר היחידי שהייתי עושה זה לקחת כל כלב וחתול שראיתי בחוץ. הייתי ילדה מאוד שמחה, מלאת חברים סביבי כל הזמן".
הגירושים של ההורים
האידיליה לא נמשכה זמן רב. עמר, ילדת סנדוויץ' בין אחות לאח, נקלעה למערכת הגירושים של הוריה, כשמלאו לה 18. "שם התחילו הבלגנים שלי. עד אז הייתי באיזון מסוים. חוסר האיזון אצלי התחיל כשהקרקע התחילה לרעוד לי מתחת לרגליים ולא היה לי ביטחון".
היא נשארה להתגורר עם אביה בקרית חיים, אבל אז הוא התחתן והיא החלה להתגלגל בדירות שכורות. "לא היה לי עוגן או אדם להישען עליו, בחרתי לגור עם אבא שלי, והוא היה כבר עם בת זוג ולא היה פנוי אליי, ועד היום אני בהרגשה הזו, שאין אדם אחד שבאמת אכפת לו ממני באמת, במעשים, להיות שם, לתמוך נפשית, לעזור במה שצריך כדי שאוכל להרים את עצמי. הייתי מאוד חסרת ביטחון, לא הרגשתי שאני שווה משהו, לא הבנתי את עומק הרגש שהיום אני מבינה. היום אני יודעת שאני לא אחראית על מעשים של אחרים ואני יכולה לבחור את מי להכניס לחיים שלי".
הילדה האבודה שיצאה מבית אביה וחיפשה על מי להישען, הכירה בחור, שחשבה שיוכל להיות עבורה המשענת והגב. "בסופו של דבר נכנסתי למערכת יחסים שבה ניצלו אותי כספית, הפעילו נגדי אלימות פיזית וגם כשרציתי להשתחרר ממערכת היחסים הזו לא כל כך הצלחתי, ובגלל זה במשך שנה נאנסתי על ידי אותו בחור, שחשב שאפשר לעשות לי דברים שאני לא רוצה. בגלל שהייתי בקשר איתו, לא הבנתי שזה באמת אונס ולא הרגשתי שיש לי למי לספר את זה, הרי ההורים שלי לא באמת היו שם מבחינה נפשית. היינו ביחד שנתיים וחצי, במצב שבו הוא לקח לי כל כסף אפשרי, חילק צ'קים על שמי, דברים שאני לא יודעת איך הסכמתי שיקרו, הייתי כל כך חלשה, אף אחד לא לימד אותי שאף אחד לא יכול להתקרב אליי והרצון שלי הוא שלי. את זה הבנתי במהלך השנים".
בסופו של דבר, לאחר שהכירה בחור מקסים, אזרה עמר אומץ והחליטה להיעלם מהשטח ולנסות לשים את הפרק הזה של חייה, בצד. לשכוח. "הכרתי בחור מדהים, אבל ההורים שלו דאגו להוריד אותי לקרקעית כל הזמן וככה נגררתי שנים על גבי שנים, בשילוב עם אלכוהול וסמים שלקחתי כדי לשכוח מה קורה איתי. כל הזמן הזה, בעלי החיים תמיד היו שם בשבילי, הדבר היחידי שהחזיק אותי. כל הזמן הייתי סביב כלבים, חתולים, תוכים. הרגשתי שאני מצילה אותם, אבל הם לגמרי הצילו אותי".
אחרי שהסתיימה מערכת היחסים השנייה, צללה עמר עוד יותר והרגישה שהיא לא רוצה לחיות יותר. "לא היה מי שירים אותי, האדם הזה שיחבק אותי ויגיד לי שיהיה בסדר, שהוא לא עוזב אותך. הבנתי שמשהו לא בסדר איתי, שתיתי אלכוהול ועשיתי סמים, וכל הזמן ניסיתי להרים את עצמי, לא יכולתי לוותר כי לא היה מי שיעשה את זה עבורי.
"הייתה לי כלבה מגיל 18, כתם, שעברה איתי את הכל ורק לפני שנתיים נפטרה. היא הייתה האור היחיד בכל הדבר הזה, מי שיכולתי לחבק בלילה, לדבר איתו, היא הייתה באמת הדבר שבשבילו הרגשתי שיש לי סיבה לחיות".
במהלך אותה תקופה שחורה, ניסתה עמר לשים קץ לחייה בשלושה ניסיונות שלא צלחו. "היום בדיעבד אני יכולה להגיד שהניסיונות האלה היו קריאה לעזרה, כי הגעתי כבר לקרקעית. פעם אחת גיסי מצא אותי בדירה חסרת הכרה, פעם אחת שתיתי כדורים והודעתי לאבא שלי והוא לקח אותי לבית החולים, וזה כאילו את עושה את זה – הולכת לבית החולים, נותנת לפסיכיאטר את כל מה שהוא שואל, נשארת לילה, קמה בבוקר, אבא שלי לוקח אותי לדירה השכורה, ופה זה נגמר, ואז את שוב מתמודדת עם השגרה למצוא עבודה, לדאוג לאוכל, ימים על גבי ימים הייתי בין ארבעה קירות, עובדת, חוזרת ושותה, נשארת עם עצמי, הייתי מאוד אבודה".
חתונה חפוזה
כשהייתה בת 25 פגשה חבר לשעבר, ומהר מאוד השניים התחתנו. "אני בחוויה שלי הרגשתי שהוא חבר טוב מאוד שלי, אבל יחד עם זאת, לא הייתי פנויה למערכת יחסים, רק שלא הבנתי את זה, והדבר היחידי שהיה לי בראש היה איך להתחתן, להביא ילדים ולחיות כמשפחה. הרגשתי שזה מה שיכול להציל אותי. הבאתי שני ילדים, וכנראה שלא הייתי הכי נסבלת בעולם, כי הנפש שלי הייתה מאוד פגועה. אחרי שני ילדים, כשהקטן היה בן שמונה חודשים, הוא לקח את הדברים ועזב. המשיך את החיים שלו. אני הרגשתי נטישה בפעם השנייה. הפעם הראשונה הייתה של אבא שלי, שהיה מבחינתי כל עולמי, יש לי אפילו קעקוע שלו על הרגל. כשהוא התחתן הוא 'סוג' של נטש אותי, לא היה פנוי בשבילי לגמרי. היו ימים שישבתי עם עצמי הסתכלתי על השמים והתפללתי לעזרה, כי לא ידעתי איך אני קמה עם שני ילדים ועושה הכל לבד, לא תיארתי לעצמי שזה משהו שיקרה, הכל התפוצץ לי בפרצוף".
באותם ימים חשוכים, עמר הפכה את הפייסבוק למקום המפלט שלה והייתה מפרסמת פוסטים, שחדי העין יכלו להבחין בקריאה לעזרה שהייתה בהם. אחת מאותם חדי העין הייתה חברה שאמרה שאמה המתקשרת מוכנה לעזור לה. "היינו עושות שיחות בסקייפ ומדברות על הדברים שעברתי, היא רצתה להגיע איתי לשורש הבעיה. זו הפעם הראשונה שהצלחתי להוציא את האונס ודברים שחוויתי עם אמא ואבא, ואז הבנתי שזה לא שאני לא בסדר, זה הם שאחראים על המעשים שלהם. אני מי שאני, זה בסדר שאני אוהבת בעלי חיים, בסדר שאני טבעונית ושרוצה שיהיו כמוני".
אחרי סדרת מפגשים וירטואליים עם המתקשרת, כשעמר העלתה את הכל למודעות שלה, היא החליטה לעשות צעד אחד נוסף. "החלטתי שאני פותחת את הכל בפייסבוק, שלושה ימים לקח לי לכתוב, אבל פתחתי על האונס. לצערי, ההורים שלי בקשו שאוריד את הפוסט, הם מאוד התביישו, שאלו איך לא סיפרתי להם, אבל לא עשו עם זה כלום. התאכזבתי מאוד, אבל יחד עם זאת מצאתי מספיק אנשים וחברים סביבי שמכילים אותי כמשפחה ואני מנסה למצוא את הסביבה שתתאים לי, כדי שאוכל להרגיש בה טוב".
מפעל חיים
מהנקודה הזו, השתחרר בה משהו והיא החלה לעזור לאנשים ולפתח יותר את כל הנושא של עזרה לבעלי החיים. "אי אפשר לדעת איך יתחיל ואיך יסתיים הבוקר שלי. פתאום יש חתול שצריך וטרינר, צריך לטפל, להאכיל. בכללי, אני משקמת בעלי חיים, כל חיה שתזדקק לעזרה ואוכל, אעזור לה, בין אם זה ציפור, נחש, כלב חתול, זוחלים. אני עושה את זה אצלי בבית, בשטח חקלאי שאני גרה בו היום, בעתלית, ומשתדלת מאוד לקבל תרומות, למרות שבשנים האחרונות זה קשה, אבל רק ככה אני מצליחה להחזיק את מפעל החיים".
חלק מהאנשים הטובים שמסייעים לה הוא ניסים ועקנין, בעל חנות למוצרים לבעלי חיים בקרית אתא. ועקנין סייע לעמר בכל דבר עבור הטיפול בבעלי החיים, וגם כשלא היה לה כסף, היה לה אצלו כרטיס פתוח. "ניסים יודע שלמדתי ספרות לכלבים, והוא אמר לי לבוא ולהתחיל לעבוד אצלו. אמרתי לעצמי, שאם יש לי עוד דבר שאני יכולה לתת לבעלי החיים, אני רוצה לתת קודם לאלה שאין להם בתים. החלטתי שכל כלב שאין לו בית ושצריך תספורת, אני עושה את זה ללא עלות. כלב בבעלות פרטית, ישלם, אבל הכלבים ללא עלות, הנטושים והמוזנחים, כל אלה שעומדים מאחוריהם פעילים למען בעלי חיים, יקבלו בחינם. אם הצילו כלבים מאיזה גיהינום והם מלאים בקרציות ופרעושים, אני עושה את זה ללא עלות".
עמר באמת מאמינה שבעלי החיים, ההצלה וההתעסקות בהם הצילו אותה מתהומות עמוקים אליהם הגיע, אבל היא גם מבינה, שבזכות מה שעברה, הצליחה להתעצם וזה מה שגורם לה לעזור לאחרים, בעיקר לילדים, שהבית שלה משמש עבורם מקום מפלט וכולל בתוכו את כל בעלי החיים שילדים אוהבים. "זה גורם לי לתחושת שייכות, להעצמה רגשית ונפשית מאוד חזקה ואני חושבת שזה מרגיש לי הדבר הכי נכון שכולנו מחויבים לעשות, לעזור לחסרי ישע בלי לשים שום גבול, פשוט לעזור להם, וכל אחד במה שהוא יכול. אם אנשים יבינו שיש לנו את הבחירה לרדת לקרקעית או להרים את עצמנו כל יום, למרות שקשה, זה הדבר הכי חשוב שאנשים יבינו, שאפשר לקום, תמיד זו הבחירה שלנו. אני שמחה שיש לי את היכולת לעזור לאחרים להתמודד עם הדברים עוד לפני שיוצאים מאיזון, מה שלא היה אצלי. זה מה שדוחף אותי. הרגשתי שלקחתי על עצמי לעזור לחסרי ישע ולא ויתרתי על שום בעל חיים בדרך. עם השנים הבנתי שהם אלה שמצילים אותי ולהם אני צריכה להגיד את התודה, כי בזה שאני מצילה אותם, אני בעצם מצילה את החיים שלי".
