22 שנה עבד טל לבנגרונד כנהג אמבולנס בנהריה והגליל המערבי. עבודה עם שליחות, הסעת חולים במצבי חירום, התמודדות עם מקרי מוות וניסיון לעזור. בזמן הפנוי שלו היה מתאמן בג'יאוג'יטסו, מתנדב במשטרת התנועה וגם כמתנדב במד"א. לבית במושב עמקה היה חוזר רק בשעות הערב, שמח ומאושר בחלקו.
יום אחד, לפני שלוש שנים, הרגיש שהגוף מתנגד להוראותיו. בגיל 41 (כיום הוא בן 44), בשיא כוחו ומרצו ובמבנה גוף גדול וחסון, לבנגרונד לא חשב שיש צורך בדאגה. אבל אז החלו כאבים, בעיקר בשרירים. אימון הכושר הפך לקשה ומפרך וללא היכולת להתאגרף. גם סחיבת חולים באלונקה הפכה למפרכת. יום אחד נפל, קם ונפל, שוב קם ונפל. עד שאמר די.
גן עדן לפני הגיהנום
לבנגרונד מוכר בנהריה בשל עבודתו כנהג אמבולנס. הוא נשוי ללימור ואבא לשני ילדים. לבנגרונד נולד במרכז הארץ להורים ניצולי שואה, שעברו להתגורר בשלומי. עם פרוץ מלחמת שלום הגליל עזבו לגרמניה, ושבו ארצה לאחר מספר והשתקעו בנהריה. את כל חייו מתאר לבנגרונד בעשייה יומיומית. לפני כשבועיים חזר מטיול בתאילנד שקיבל במתנה ממשפחה וחברים. את הטיול הזה הוא מתאר כהגשמת חלום, בדרך אל עתיד לא נודע של מחלת ALS _ מחלת ניוון השרירים האיומה, שהתפרצה בגופו.
לבנגרונד מסביר שהגוף בוגד בראש, הדיבור נעשה רופף ומגמגם, והרגליים לא משתפות פעולה. לבנגרוד נעזר כיום במקל הליכה. קשים לו מאוד השינויים הקיצוניים שהוא עובר, בעיקר בשנה האחרונה. בזכות בני משפחה רבים, אהובים ותומכים, הוא מצליח להמשיך הלאה.
ללבנגרונד יש גם נחישות גדולה לעכב את התקדמות המחלה ומצא טיפול חמלה ניסוני שנעשה בבית חולים הדסה עין כרם בירושלים ומטרתו להשביח את הדם באמצעות שאיבת מח עצם. הטיפול והאשפוז יקרים והיום (שישי) ייערך הפנינג מכירות יד שנייה שכל תרומתו קודש להצלת חייו של לבנגרונד.
ההתגייסות של הקהילה במושבים: רגבה, עמקה, בן עמי, אשרת, ראש הנקרה ופאתי נהריה היו יפים, והוכיחו שיש ערבות הדדית בקהילה.
המחלה של לבנגרונד היא הקשה ביותר מקבוצת המחלות הניווניות הפוגעות בתאי העצב המוטוריים. "הרופאים אמרו לי שיש לי שבע שנים לחיות בערך. זה הממוצע. הטיפול הניסיוני יכול לעכב את המחלה, זה המטרה", אומר לבנגרונד השבוע בראיון לצפון~1, כשהמאמץ ניכר בפניו וגם בנפשו. לא פשוט לו לעכל איך השתנו חייו מקצה לקצה.
"התאמנתי באומנויות לחימה, הרגשתי מוזר, שהגוף רוצה לעשות פעולה והוא לא זז. בעבודה הרגשתי חולשה ברגליים ובידיים, פתאום אנשים החלו להעיר לי על הדיבור. פעם אשה שאלה אותי 'אם אני שיכור'. הלכתי לאינספור רופאים, איש לא איבחן כלום. המשכתי כרגיל ופתאום נפלתי עם אלונקות במדרגות. הבנתי שמשהו לא בסדר וזה לא וירוס חולף. הגעתי לפרופסור בתל השומר, שאיבחן שאני סובל ממחלת הפרקינסון. שמחתי והייתי מלאי תקווה, כי זו מחלה שאפשר לחיות איתה ולא מתים ממנה. אבל עדיין התחושות שלי לא היו שלמות והגעתי לרב פירר".
לבנגרונד אינו איש דתי, אולי קצת מאמין, אבל הוא מסביר כי בשעה קשה כל האמונות הפוכות לאחת ומה שיציל את חייו יבוא קודם. הרב פירר הפנה אותו לפרופסור גלעדי בבית החולים איכילוב. "הרופא הזה, שהיה מאוד קשה להגיע אליו, אמר לי, 'אני לא מתסכל כלל על חוות דעת אחרות, אלא רוצה להבין לבד מה יש לך'. שבועיים אושפזתי וביצעתי את כל הבדיקות".
ואז מה גילו?
"יום אחד הפרופסור הזמין את כל בני משפחתי לשיחה וסיפר שאני חולה ALS. הרגשתי נורא. אני? איך יכול להיות? אשתי החלה לבכות, ואני חיפשתי פינת עישון קרובה, אבל מיד התעשתי. בנקודה הזאת החיים תפסו אותי לא מוכן. תמיד עזרתי לאנשים והתנדבתי ופתאום אני זקוק לעזרה וצריך להיות בצד הנתמך. זה לא קל בכלל. בכיתי המון, כי זה לא מובן מאילו. כל השנים הכרתי אנשים שהמשפחות שלהם פשוט זרקו אותם. אבל אותי רק העצימו ואמרו שיהיה בסדר. אף אחד לא עזב אותי ואני מרגיש מוצף באהבה ודאגה".
מאותה נקודת זמן, שנה וחצי אחורה, יומיים לפני שחגג את יום הולדתו, לבנגרוד יושב בבית. לעבוד אינו יכול, הוא שותה כדורים, אבל השעמום גבר. כיום לבנגרונד מתנדב בעמותת י.ע.ל בבית חולים נהריה.
טיפול ניסיוני. ויקר
משפחתו של לבנגורד מנסה בכל דרך לעזור לו. הם פונים לרפואה אלטרנטיבית, רבנים, מחפשים כל דרך לסייע, למצוא פתרון חדשני.
לבנגרונד ממשיך: "הכאבים נהיים יותר ויותר קשים. השרירים נתפסים בכל הגוף, האצבעות מסרבות להיפתח. רצתי מרתון לפני שנתיים וכעת אני לא יכול ללכת בקושי כמה צעדים. שמעתי על טיפול חמלה ניסיוני שעבר אדם אחד בארץ. הגשתי בקשה ונמצאתי מתאים. בטיפול ישאבו את מח העצם, שיעבור תהליך של השבחה, ויחזירו אותו לגוף בארבעה שלבים. המטרה היא שהגוף יחדש את התאים שנפגעו. הטיפול לא ירפא את המחלה, אבל אני מקווה שידחה לי את הקץ לעוד המון שנים. עלות הטיפול מאוד יקרה ומעורכת בכ~50 אלף שקלים לטיפול, בנוסף צריך לשלם על אשפוז ובדיקת מרדים ובדיקות דם שקופת חולים לאומית לא ממנת. כל החיים שלנו השתנו מבחינה כלכלית".
לבנגרוד ובני משפחתו פתחו חשבון תרומות בעמותת גלילה. היום ייקיימו המושבים אירוע הפנינג התרמה שכולו קודש לטל ולטיפולים שלו בצרכנייה של מושב רגבה, החל מהשעה 9 בבוקר ועד 14:00. במשך חודשים אוספים התושבים פריטים ישנים והם יימכרו לקהל בסכומים סמליים. במקביל, בשבוע הבא, 18.2, ייערך אירוע יוצרים מקומיים של אמנים שיתרמו אחת מיצירותיהם למען הטיפול של לבנגרונד.
לבנגרונד: "זה לא מובן מאליו. עד שאתה לא שם, אתה לא יודע מה זה המחלה הזאת. גם במועדון אומנויות הלחימה מנסים בכל עת לעזור ולגייס את הסכום הדרוש. אנשים הצטלמו עם 'אתגר הקרח' ולא הבינו למה זה היה מיועד, כדי לעורר את המודעות למחלה. גם לי הייתה מודעות קטנה בנוגע למחלה. אבל כרגע זה מצב של חוסר אונים, כי כל העולם התשנה לי מקצה לקצה. חשוב לי שדרך הסיפור שלי יגלו מודעות".
