לפני שהכרתי את דוביק מרמת הגולן לא ידעתי דבר על הקאנביס הרפואי. דוביק הוא בן 50 וחולה כבר יותר מעשר שנים בסרטן. הוא משותק ברגליו, נעזר בכיסא גלגלים, אבל מעבר לכך הוא אדם עצמאי לכל דבר ועניין. כשנודע לו על מחלתו לראשונה, הערכות הרופאים דיברו על שנתיים לא יותר של חיים במצב הנתון. בינתיים דוביק מחזיק מעמד כי הרפואה והמחקר מצאו פתרונות זמניים למחלתו.
עשר שנים הוא חי על זמן שאול ומקווה ליותר. את עיקר המאבק בכאבים הוא מצליח לעבור בעזרת שימוש יום יומי בקאנביס רפואי שחולל בו פלאים, מקל על כאביו, מרגיע אותו ומאפשר לו לעבור את היום בזמנים הכי קשים. הקאנביס מציל אותי, אומר דוביק, הקאנביס הוא תרופה מצילה עבורי ועבור אלפי חולים אחרים קטועי גפיים, חולי פרקינסון, סוכרת ועוד מחלות רבות אחרות. בארץ, נכון לעכשיו, יש יותר מדי בירוקרטיה ועיכוב במתן התרופה הזאת לכמה שיותר אזרחים. אני לא סטלן, אינני מעשן סיגריות, אני אוהב אלכוהול ומודע לכך שהוא סם אכזרי ואגרסיבי שנמכר בכל פיצוציה, בעוד הקאנביס הרפואי שאליו משחרים רבים וטובים, קשה להשגה ומוגבל ביורוקרטית.
לדעתי יש לאפשר מכירות יותר חופשיות של הקאנביס, יש לאפשר יותר פתיחות במתן מרשמים על ידי רופאים. יש לחשוב מחוץ לקופסה ולעזור לסובלים. המתנגדים החריפים לקאנביס הם שומרי הסף מאגודות אל-סם למיניהן שטוענים שהדרך לגיהנום ולסמים הקשים עוברת דרך השימוש בקאנביס. זה לא נכון, זה לא הוכח. מה שהוכח עד היום זה סגולותיו הטובות של הקאנביס ולאחרונה הוכח שהוא עוזר בקליטת איברים מושתלים בגוף האדם. וחוץ מזה, אילו היה נערך משאל אמיתי, כמה אנשים בישראל צורכים בין כך וכך את הצמח הזה ואת המופק ממנו באופן לא חוקי, כל הנושא היה מקבל תפנית בהתייחסות הציבורית אליו.
