סוכן המשקאות שלי מדווח על עלייה של כמעט 100 אחוז במכירת בירות מאז החלו משחקי היורו בצרפת. גם בפיצוציות חלה קפיצת מדרגה בכמות הקונים. היורו הוא שביתת נשק אירופית שגורמת כאב ראש לכל סוכנויות המודיעין בעולם, בגלל דעא"ש, בגלל שקשה להתחקות אחר איגוד המנוולים העולמי ושאר משביתי שמחות למיניהם.
בינתיים, כמו בכל טורניר, גישושי פתיחה, הרבה כושר, הרבה תנועה ויותר מדי טקטיקה על חשבון וירטואוזיות. הפרשנים חוזים טובות לבלגיה ואנגליה, אבל צריך לזכור שבטורנירים מהסוג הזה פרשנים הם כמו קוראים בקפה. והכל בסוף נגמר בשפיץ של הנעל, כדברי הפרשן האלמותי שלמה שרף.
אני מגלה סימפתיה לווילס שעשתה לנו בית ספר באצטדיון סמי עופר והוכיחה לכולם איזה כוח ויופי יש בקבוצה קטנה עם כוכב גדול כמו גארי בייל. גם אנחנו קבוצה קטנה עם שחקן אחד גדול, ערן זהבי, אבל כשאני רואה את היורו, לפעמים אני לא מצטער שנעצרנו במוקדמות. היורו כתרבות חברתית, ממלא את בתי הקפה גם בארץ, מחדש היכרויות ישנות ונוטע תקווה גדולה בקרב המהמרים. כמו בכל טורניר, המאני טיים בא אחרי שלב הבתים ושם, במשחקי הכרעה, נראה הרבה יותר וירטואוזיות ונגלה כוכבים אירופאים חדשים.
הנתון המעניין ביותר הוא מספר השחקנים האנגלים שלוקחים חלק בטורניר – כ-160 כדורגלנים מהליגות באנגליה, מה שמלמד שאולי ספרד הליגה הכי טובה, אבל אנגליה הכי מעניינת ורב גונית.
