יום ראשון , אוקטובר 21 2018
בית / קריות / פנאי קריות / שרה על הבר
לא חוששת להגיד דעתה. לנזי וולגן (צילום: דורון גולן)
לא חוששת להגיד דעתה. לנזי וולגן (צילום: דורון גולן)

שרה על הבר

יום חמישי שעבר, ערב "במה פתוחה" במילקה בר בקריון. הקהל מצביע בידיו ודורש שהברמנית לנזי ולגן תעלה לבמה. ולגן, בת 26, עולה, נכנסת לדמות ומתחילה לשיר. אף אחד לא ממש מבין איך זה קורה. היא אשה-נערה שקטה ומופנמת, קולה בקושי נשמע, אבל כשהיא עולה על הבמה ופותחת את פיה, הכל משתנה.

בראיון, היא יושבת מולי, בפנים חפות מאיפור, ואולי היא גם חפה מניסיון. היא נולדה בארגנטינה תחת השם אילנה, לאמא רוסייה ואבא ארגנטינאי ממוצא רוסי. כשהייתה בת שנה עברה המשפחה הקטנה להתגורר ברוסיה. כשהייתה בת 5 התגרשו הוריה, ולדבריה, מאז לא ראתה את אביה. "לא מזמן חשבתי שאיתרתי אותו בפייסבוק", היא אומרת בסוג של השלמה, "אבל בסוף התברר שזה לא הוא".

כשהייתה בת 6 עלתה עם אמה לישראל והשתיים התמקמו בחיפה. אחר כך עברו לנשר וכשהייתה בת 15, הכירה אמה בן זוג בפתח תקווה והן עברו להתגורר עימו. ולגן לא הסתדרה בסביבה החדשה ונשלחה לגור עם הסבא והסבתא בנשר. היום היא מתגוררת עם החבר יואב שפי בקרית מוצקין.

לשיר היא התחילה בגיל 11. הייתה שרה ומקליטה את עצמה בעזרת תוכנות קריוקי שונות.בצבא לא ממש הסתדרה עם המערכת. "רוב השירות הצבאי הייתי בכלא, אני אתאיסטית, לא מאמינה בדתות, מדינת ישראל היא לא מקום קדוש בשבילי, אז גם הצבא לא אמר לי כלום. הרגשתי שלא מעריכים אותי".

בן זוגה של ולגן מבוגר ממנה בעשור, גרוש ואב לילד, שמגיע לביתם כחלק מהסדרי הראייה. למרות זאת, היא מצהירה, שהיא לא רוצה ילדים. "אני לא רואה את עצמי מביאה לילדים, אני לא מתחברת ולא רוצה לוותר על סגנון החיים שלי. כשארגיש שעשיתי את כל מה שאני רוצה, שניצלתי את כל הזמן שלי, אולי אעשה ילד, בלית ברירה. אני לא חושבת שכולם צריכים ללכת בדרך הזו של בית, משפחה, ילדים, ואני לא רוצה.

"הפחד הכי גדול שלי בעולם כרגע זה ללדת, אני מעדיפה שיירו בי. אני לא חושבת שמשהו לא בסדר אצלי, אני מקבלת תגובות שליליות על זה שאני לא רוצה ילדים, אנשים לא מגיבים בפרגון, הייתי רוצה לטפל בזה, אבל כרגע מבחינה נפשית אני אולי בת 18, אני ילדותית".

יש שני דברים שוולגן לא חוששת להצהיר: "אני אתאיסטית. זה בא משיעורי תנ"ך בכיתה ב'. כשהסבירו לנו שאלוהים חצה את הים לשניים, שאלתי את המורה, איך זה הגיוני, ואם זה קרה, למה זה לא קורה עכשיו. אני לא מרגישה ישראלית, אני נוצרייה, אבא שלי יהודי. אני לא צמה ביום כיפור, אני לא מבינה את הצורך בלצום, כל השנים עבדתי ביום הזה, כי מדובר בהרבה כסף. ימי העצמאות לא אומרים לי כלום".

הסיפור המלא יפורסם מחר ב:"הד הקריות".

לא חוששת להגיד דעתה. לנזי וולגן (צילום: דורון גולן)
לא חוששת להגיד דעתה. לנזי וולגן (צילום: דורון גולן)

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *