יום שני , דצמבר 10 2018
בית / קריות / חדשות קריות / זה הולך להיות מרגש: נפגשים אחרי 50 שנה
הייתה לנו ילדות מאושרת. ותיקי מוצקין עליזה אבן טוב, פועה שחורי ומוישה שוורץ (צילום:פרטי)
הייתה לנו ילדות מאושרת. ותיקי מוצקין עליזה אבן טוב, פועה שחורי ומוישה שוורץ (צילום:פרטי)

זה הולך להיות מרגש: נפגשים אחרי 50 שנה

יותר מ-100 משתתפים צפויים להגיע לפגישת מחזור מושקעת, ייחודית ומרגשת שתתקיים ביום חמישי הקרוב, 17 בחודש, והיא מיועדת למחזור כ"ב, בוגרי כיתות ח', של בית הספר אחדות בקרית מוצקין, שהמשיכו אחר כך את לימודיהם בתיכון לוינהרץ לשעבר, שהיה אז התיכון של הקריה, לפני אורט קרית מוצקין. מדובר בילידי השנים 1944-45, שסיימו את לימודיהם בשנת 1963, ומכיוון שאז היו בתי ספר תיכון רק בקרית מוצקין וקרית חיים, למדו באותה השכבה גם תלמידים מקרית שמואל, קרית ים וקרית ביאליק.

הפגישה תחל ב-18:00 בבית הספר אחדות, ולאחר מכן יתקיים טקס בבית התרבות. המשתתפים ישימו תווים עם שמם על דש חולצתם, כדי שיוכלו לזהות האחד את השני, ובעיקר יתחבקו, ישוחחו ויתרגשו. על מצגת יוקרנו תמונות מהתקופה היא.

יוזמת האירוע היא עליזה אבן טוב, הנשואה למושיק אבן צור, ובני הזוג עדיין מתגוררים בקרית מוצקין, שלא כמו רבים מהמשתתפים שעקרו במשך השנים לתל אביב ואף לחו"ל. למרות זאת, מתברר, שהם עדיין נפגשים מדי פעם בקבוצות קטנות.

הייתה לנו ילדות מאושרת. ותיקי מוצקין עליזה אבן טוב, פועה שחורי ומוישה שוורץ (צילום:פרטי)
הייתה לנו ילדות מאושרת. ותיקי מוצקין עליזה אבן טוב, פועה שחורי ומוישה שוורץ (צילום:פרטי)

"הכיתה שלי רגילה להיפגש מדי תקופה, מעין פגישת מחזור קטנה. כבר נפגשנו לפחות חמש פעמים. יום אחד זרקתי לאוויר את השאלה בנוגע לדעתם על פגישת מחזור כללית של כל בוגרי כיתות ח' באחדות. תחילה התקשרתי לכמה חברות מכיתות אחרות והן ממש התרגשו, אמרו שזה רעיון מדהים. התחלנו להרכיב רשימות של שמות, לאתר מספרי טלפונים וכתובות מייל, לחפש קייטרינג. בסוף פנינו לחברת 'פגישת מחזור' שבקרית ביאליק והיא מארגנת לנו את הכל".

אבן טוב נזכרת בערגה בילדותה המוצקינאית: "הקריה הייתה קטנה. הייתה אווירה מאוד נעימה, חמה וחברותית, השארנו את דלתות הבית פתוחות, היו לנו מורים מיתולוגיים שהערצנו אותם, הם היו כמו הורים בשבילנו, למשל יחזקאל רוזן ז"ל או דבורה שגב. לא היו אז טאבלטים או טלפונים סלולריים כמו היום. הכיתות היו קטנות, לא ישבנו כמו סרדינים. להורים לא היו מכוניות. היינו נפגשים אחר הצהריים בבתים או בחצרות, משחקים ומדברים. זו הייתה ילדות מאוד מאושרת".

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *