מבזקים
בית / דעות / ברק ורעם

ברק ורעם

אהוד ברק הוא מלך. הוא מסתובב בעולם הגדול וזוכה לכבוד מלכים. ראש ממשלה לשעבר, לוחם עשוי ללא חת ואיש עסקים מצליח. בארץ, התדמית שלו על הקרשים והציבור לא בדיוק סופר אותו. אם יקים מפלגה, ספק אם יעבור את אחוז החסימה. עכשיו הוא אוסף מודיעין על הבחירות המתקרבות ומנסה לגשש היכן להשתלב. כרגע, הוא מפריע לאבי גבאי ולמפלגת העבודה. אם מדינת ישראל הייתה נכנסת עכשיו לקטסטרופה נוסח מלחמת יום הכיפורים, ייתכן שהיה נקרא לדגל. תודה לאל שאנחנו לא שם.

אבי גבאי מחפש שר ביטחון, אבל כנראה שזה לא יהיה ברק. זו תהיה פרסונה אחרת. בינתיים, גבאי עושה את הדבר הכי נכון. הוא הולך למרכז. כדי לנצח בחירות, עליו לאתר בוחרים במחוזות המרכז, שם יש כ-30 מנדטים פוטנציאליים, שחלקם יכולים לחבור אליו, ובתנאי שהם ירגישו שהוא מייצג דברים שחשובים להם באמת – ביטחון, כלכלה יותר שוויונית והגיונית, יוקר המחיה, הדיור וכן קצת שורשים יהודיים. כדי לנצח בחירות, אתה חייב לתת תקווה והשראה לציבורים רבים, למצוא את המכנה המשותף ולפעמים גם להפריח סיסמאות, שיום אחרי הבחירות יתגלו כריקות מתוכן.

שמעון פרס הפסיד בחירות, כי אמרו עליו שהוא יחלק את ירושלים; גבאי הקדים תרופה למכה וסגר את הפרצה הזאת. היחלשותו של נתניהו מול ההתחזקות של גבאי יוצרות תחושה של בחירות מרתקות ומעניינות.

מי שמעוניין בניצחונו של גבאי ומפלגת העבודה צריך לעשות שני דברים: לכבד את גבאי, לתמוך בו ולהזיז את ברק הצידה.

קצת שורשים יהודיים. גבאי (צילום: יח"צ)
קצת שורשים יהודיים. גבאי (צילום: יח"צ)

ירי סרק

האמת היא שלא צריך את הדס שטייף כדי לדעת מי הם המטרידים בתקשורת, מי הם המטרידים בפוליטיקה ומי הם המטרידים בתיאטרון. כולם יודעים וכולם שותקים, עד שהאמת נחשפת או מתפוצצת בפרצוף. מי שמטריד הוא לא גבר. גבר אמיתי יודע את מלאכת החיזור ולא זקוק לסמכות או מרות כדי לכבוש לב, גוף ונפש של אישה.

וכן, יש גם בעיה תרבותית. מועדוני הפיקאפ שצצו בתל אביב – ועוד לפני כן, אלכוהול מוזיקה וקצת גראס – הביאו גברים ונשים לחדר המיטות אחרי לילה קצר של היכרות. לפעמים מישהי נפגעה, כשהבינה שכל האווירה הקסומה והכוזבת לא נועדה אלא לסטוץ רגעי ולא לקשר אחר מחייב.

כולם ידעו על משה קצב הרבה לפני שנפל, כולם ידעו על קצינים בכירים בצבא, חלקם נפלו, חלקם הצליחו להתאייד בלי לשלם מחיר על מעשיהם, וכך בתיאטרון ובתקשורת. היציאה של הדס שטייף על אהוד אולמרט הייתה יציאה מיותרת. אהוד אולמרט הוא הרבה דברים טובים ורעים גם יחד. זה מבנה האישיות שלו, אבל הוא ידוע כאדם שלא נחשד מעולם בהטרדות. הסיפור של הדס שטייף הוא סיפור מוזר שניתן ועדיף היה שלא לפתוח אותו בכלל. ייתכן שעשתה זאת בגלל הלחץ, שהיא נתונה בו מאז שהעיתונאי נתן זהבי השיב לה מלחמה שערה ותובע אותה תביעת דיבה בבית משפט.

אהוד אולמרט הוא סוס מת מבחינה ציבורית ולרכוב על סוס מת זה דבר מסוכן שלא מוסיף כבוד לרוכב. מכל הגל האחרון של החשיפות בנושא ההטרדות, המסר ברור. יש פוליטיקאים בכירים שעדיין חושבים שהם יצליחו לעבור בין הטיפות ולשרוד את עברם האפל. המציאות היום מוכיחה שעדיף שיתאיידו לעבר השכחה, כי אחרת רע ומר יהיה גורלם.

אהבתי מאוד את דבריה של חברת הכנסת לשעבר רונית תירוש, שיצאה להגנתו של אהוד אולמרט. לפעמים צריך לנצור לשון. לפחות במקרה של אהוד אולמרט זה נכון. הדס שטייף כנראה טעתה וירתה כדור מיותר.

בסגנון אחר

לאחרונה עשיתי שינוי ספרותי והתחלתי לקרוא גם ספרי מתח, שבעבר הייתה לי נטייה לזלזל בהם. אחרי שקראתי כמה ספרים של גרישם, נפל לידי ספר בשם "סירנות" של הסופר ג'וזף נוקס. הספר עוסק בנושא שלרוב ההדיוטות אין מספיק מידע עליו – עולם הסמים של מנצ'סטר. המסחר, המאורות והאנשים שבתווך. אם טרי הייז ו"תיאטרון המוות" שלו הוא ספר על פשע חובק עולם של האסלאם הקיצוני מבית היוצר של אלקעידה ואם ג'ון גרישם ו"הפירמה" שלו הוא ספר על הקשר בין משפט צדק לבין עורכי דין מושחתים ועולם תחתון תאב בצע, "סירנות" הוא ספר על פחד שנוגע בכל החברה המערבית. ההידרדרות הבלתי נמנעת של אנשים לעולם הסמים, הכסף הקל, המסחר, הפיתוי וההתמכרות. אין טובים ורעים, יש רעים ורעים פחות. יש ממש מול הבית, מול החברה היציבה והקיימת, עולם מפתה ומסוכן שכולו מדרון חלקלק המאיים על כל חלקה טובה. על הממשלה, על שומרי החוק בשלטון ועל הציבור, שלא יודע כמה קרוב הוא חי בפתחן של בורות ומאורות נחשים. עולם של בגידות איש ברעהו כמעט בלי קודים ברורים, עולם של דרך חד צדדית, שאם נכנסת אליה אתה מת מהלך וזמנך קצוב.

הספר מרתק, מלא הפתעות וחושף את ריקבונה וחולשותיה של חברת השפע. יש בו אלמנטים של טומאה וזנות המאיימת מלמטה על העולם הבורגני. סדום מעבר לגדר. והכי חשוב, הספר כתוב יפה, מתורגם להפליא, מותח ואין רגע דל.

בדוק גם

דניאל המרכז לבריאות השן

דניאל המרכז לבריאות השן: שיקום הפה תוך 48 שעות

נראה שעוד מתקופת הילדות רובנו לא ממש מתלהבים ללכת לטיפולי שיניים: החשש שהטיפול יכאב, שהרופא יחטט לנו בפה בכל מיני מכשירים, אולי יעיר לנו שאנחנו אוכלים יותר מידי מתוקים. היות וטיפולי שיניים הם לא מותרות אלא חובה, אנחנו גם יודעים שנצטרך לשלם עליהם סכומים שעלולים להיות יקרים. אבל יש בעפולה מקום אחד שמבטל את כל החששות: דניאל- המרכז לבריאות השן ומעבדת שיניים יגרום לכם לשנות את כל מה שחשבתם על טיפולי שיניים. מדובר במקום נעים, מזמין, המעניק מגוון רחב של טיפולי אסתטיקה וכירורגיה, שירות מצוין של בעלי מקצוע מהשורה הראשונה ואפשרויות תשלום נוחות

אליאס ראשנד. צילום: דורון גולן

משחק החיים

הילדות בלבנון, הגירוש, החיים החדשים מגיל 12 בישראל, הגזענות הקשה, ההחלטה לא לשרת בצה"ל, האכזבה, …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *