יום חמישי , אוקטובר 18 2018
בית / דעות / כסף וכבוד
חיים רמון (צילום: רותי ברמן)
חיים רמון (צילום: רותי ברמן)

כסף וכבוד

כשאתה בודק וחוקר מה עלה בגורלם של אנשים שהגיעו כבעלים לכדורגל הישראלי, כיצד רובם השקיעו כסף זמן ומשאבים נוספים על מנת לזכות בקצת כבוד ואהבה מצד האוהדים, המסקנה היא שצריך להיות מזוכיסט כדי להכניס ראש בריא למיטה החולה הזאת. הנה, קחו את חיים רמון, שלקח את הפועל תל אביב, ניסה להציל את המועדון שהוא אוהב וכרגע הוא שקוע בבוץ הזה מבלי יכולת לבלוע או להקיא.

חיים רמון (צילום: רותי ברמן)
חיים רמון (צילום: רותי ברמן)

המסקנה היא, שכדי להצליח צריך מיליארדר בנוסח גולדהר ממכבי תל אביב, בעלים שיכול לשים עשרות מיליוני שקלים מדי שנה ולקחת צוות מקצועי טוב שינהל לו את הקבוצה בצורה בריאה והישגית. רמון עשה את כל הטעויות האפשריות והיו לפניו רבים, שגם הפסידו הרבה כסף כמו גאיידמק בירושלים ולוני הרשיקוביץ בתל אביב, הרבה כסף ומפח נפש אחד גדול.

הבעיה הגדולה של חלק מהבעלים היא שהם רוצים לא רק להיות בעלים, אלא גם המנג'רים והמאמנים של הקבוצה, לקבוע את ההרכב, לקנות ולמכור שחקנים כאוות נפשם ולשחק בכספם משחק מסוכן שבסוף מביא אותם למפח נפש קולוסאלי, שלא לומר התרסקות, כפי שאנו רואים כרגע את מה שקורה במכבי נתניה ואת בריחתו מהארץ של הבעלים אלי שגב, שכמו רבים אחרים קיווה לעשות ענבים וקיבל באושים. במקרים כאלו לא יוסי מזרחי ולא אייל ברקוביץ יכולים להושיע, ועם הכסף שנעלם, הולך גם הכבוד.

בדוק גם

עד לאחרונה קיבל מחמאות, זה נגמר. רנה מולנסטיין (צילום: אדריאן הרבשטין)

אדום עולה, צהוב יורד, ירוק תקוע

לפני ארבע וחצי שנים מועדון מכבי תל אביב הביא לכדורגל הישראלי את ה"מודל האירופי". ג'ורדי קרויף, עם צוות מקצועי זר, הביא תוצאות משך שלוש שנים ברציפות, אבל בשתי העונות האחרונות קם מודל אחר, מוצלח יותר, כולו ישראלי, עם אלונה ברקת וברק בכר בראש הפירמידה, מודל שרוב אוהדי הכדורגל בארץ אוהבים לאהוב. ומה קורה בצד הירוק? אין חדש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *