יום שני , דצמבר 17 2018
בית / דעות / הולנד וישראל
כדורגל
(צילום אילוסטרציה: פנתרמדיה)

הולנד וישראל

צ'רקס
צ'רקס

כמו בכל מונדיאל, כאשר אין ייצוג של הכדורגל הישראלי, אני תופס טרמפ על קבוצה שמדברת אל ליבי. הפעם אני הולך על הולנד, שהייתה יותר מדי פעמים בגמר ולא לקחה את הגביע, הולנד שאולי הפעם, עם פרסי ורובן, תלך עד הסוף וגם אולי תשתה מהבאר. למה הולנד? בגלל המהירות, בגלל התשוקה, בגלל ואן חאל, בגלל יוהן קרויף, בעצם בגלל שהולנד נותנת לי השראה ותקווה כשאני רואה אותם משחקים. ראיתי את כל הקבוצות במונדיאל והתאהבתי בהולנדים, פשוט כך.

אני חושב שהרמה במונדיאל הפעם מוכיחה לכולנו עד כמה נבחרת ישראל רחוקה שנות אור מהבמה המרכזית. ראיתי את איראן, את גאנה, את ניגריה ואלג'יריה, ואין לנו בכלל יכולות להתמודד איתם. הכדורגל בעולם התקדם ואנחנו הלכנו אחורה. בישראל לא גדל דור חדש של שוערים כמו ויסוקר, חיים לווין, יוזי סורינוב ויוסי מזרחי.

בישראל אין חלוצים שיודעים לנצל הזדמנות כמו שהיו בזמנם אלון מזרחי, זאהי ארמלי ואלי אוחנה. יש לנו דור כדורגלנים בינוני למדי, ומאז הנבחרת של שלמה שרף עם רביבו, ברקוביץ, ראובן עטר ורוני רוזנטל, אנחנו בדעיכה. יש בארץ אהבת משחק אמיתית, אבל אנחנו מבזבזים תחמושת על רכילות ספורט ועיתונות ספורט אגרסיבית, במקום ללכת לנקודת המוצא, לילדים, לנערים לנוער, לבנות פה משהו חדש, אזרחי לחלוטין, כדורגל מקצועני, כדורגל שמח, כדורגל ייצוגי, כדורגל של כדורגלנים ולא כדורגל של עיתונאים ופרשנים.

בדוק גם

משה דיין (צילום: סער יעקב, לע"מ)

אז מי שלח לכלא, דיין או רפול?

יועז הנדל ציין כי רפול אמר שחייל שלא היה בכלא, הוא לא חייל. קם ידידי, איש הצנחנים, והודיע כי דווקא דיין אמר את הדברים. כך או אחרת, את הטרמפ עם רפול לעולם לא אשכח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *