כשהייתה עדי שרעבי מקרית אתא בת 10, אמה חזרה בתשובה. אביה המשיך לחיות כחילוני והיא ושלושת אחיה המשיכו ללמוד במוסדות חינוך חילוניים. אם תהיתם, הוריה עדיין נשואים ובאושר. כשאני שואלת אותה איך זה עובד היא צוחקת ואומרת: "אבא שלי אתאיסט, לא מתחבר לדתיים, אבל חולה על אשתו, ואמא שלי חרדית היום, והם חיים ביחד. איך זה עובד? כנראה שהאהבה מנצחת. הוא עושה מה שהוא רוצה בחדר שלו, אבל בסלון הוא מכבד אותה, וזה עובד".
שרעבי נולדה לפני 36 בקצרין שברמת הגולן, אבל בחופשות הייתה מבלה הרבה בקריות, אצל משפחתה המורחבת של אמה, וכך גם הכירה את בעלה. מכיוון שגדלה בבית חצי חילוני וחצי חרדי, היא אומרת שתמיד הייתה חילונית מסורתית. "זה היה המצב עד שהכרתי את בעלי אלעד, שבא מבית דתי, ואז התקרבתי יותר לדת".
כשהתחתנה בגיל 21, עברה להתגורר עם בעלה בקרית אתא ומאז הם שם. במהלך השנים נולדו שני ילדיה, בני 10 ו-13. בצעירותה ניהלה ברשת האופנה "כן ולא". "עזבתי את התפקיד כשהחברה פשטה את הרגל, הייתי בת 24, ואז פתחתי את החנות שלי 'גוונים' בקרית מוצקין. נכון שהייתי צעירה, אבל רכשתי המון ניסיון מהשטח".
סבתא רבתא בחלום
לאט-לאט הפך הבוטיק שלה לשם דבר בקרב האוכלוסייה הדתית, אך לא רק. לפני קצת יותר משנתיים החליטה להעז. "תמיד רציתי לעצב ולא היה לי אומץ. הייתי מייעצת לכל המעצבות שהייתי עובדת איתן, אילו בדים ואיזו גזרה. בעלי כל הזמן היה אומר לי לעשות את זה בעצמי, אבל היה לי אומץ. כשסבתא רבתא שלי נפטרה, חלמתי לילה אחד שהיא אמרה לי לעשות את זה. למחרת כבר הייתי בתל אביב".
ההצלחה שלה באה די מהר, והיא אומרת: "התברר שפספסתי הרבה שנים בדרך. לא ממש ציפיתי להצלחה הזו. ההצלחה של הקולקציה הראשונה הפתיעה אותי. בחנות יש לי עוד מותגים, וכשהכנסתי את שלי, רציתי לראות מה קורה מבחינת פדיון. זה היה לפני פסח, ואחר כך הבנתי ש-95 אחוזים מהקולקציה שלי נמכרה בחג, וזו הייתה הפתעה, כי צפיתי שאצליח, אבל לא בצורה כזו וכמובן שהפדיון שלי עלה פי שניים, מאז התחלתי לעצב".
מאז עברו קצת יותר משנתיים והיום, מלבד החנות שלה בקרית מוצקין, היא מספקת את הקולקציות שלה לשלל בוטיקים ברחבי הארץ, שמחזיקים בגדים לדתיות לאומית ויש לה אפילו סוכן, שמפיץ את הדגמים שלה גם בבוטיקים חילוניים". "אין אצלי ביגוד כבד, אני מעצבת לדתיות לייט, אז גם החילוניות שלא אוהבות חשוף מאוד מתחברות. היום השוק של דתיות מאוד פתוח, יש הרבה מעצבות ויש הרבה מגזרים, דתי לאומי, חרדי, זה מאוד מעורבב. היום יש יותר אופציות לדתיות, זה לא מה שהיה כשפתחתי את החנות לפני 12 שנה. בדרום תל אביב היו אולי ארבע חנויות שהחזיקו בגדים לדתיות מתוך 1000 חנויות, ובשנים האחרונות התחום מאוד התפתח. באופן אישי אני חושבת, שבשנים האחרונות הקהל בארץ יותר התחזק ונהיה יותר ימני וגם נשים, שהן לא דתיות מבית, פתאום נהיו מסורתיות ומתלבשות יותר צנוע. גם בקולקציות של הרשתות הגדולות התחילו להכניס דברים צנועים כי נשים מתחברות לזה".
לטשטש אגן ובטן
היא לא תופרת, היא מעולם למדה עיצוב, הכל בא לה מתוך הצרכים האישיים שלה כאישה מסורתית ומדמיונה הפורה. "כשאני מעצבת אני קודם בוחרת בדים שאני אוהבת, ולפי הבדים בא הדגם. יש לי תדמיתנית שמוציאה לפועל את הגזרה, אני אומרת לה בדיוק מה אני רוצה, אומרת לה איפה כל דבר צריך להיות, וזה הולך לגזירה למתפרה. אם אני רואה שיש עוד דרישה, אני תופרת עוד, אבל זה לא ברמה תעשייתית כי אני רוצה לשמור על איכות. אני בונה קולקציה כל שלושה חודשים, אני לא נחה. עכשיו סיימתי לעבוד על קולקציה לחג והתחלתי לעבוד על קולקציית חורף.
"אני מאוד משקיעה בגזרות, בגלל שאני באה מהשטח ומכירה את הבנות שבאות לפה ויודעת מה האישה הישראלית רוצה, אני קולעת בגזרות. אני לא מעצבת גזרות קטנות, משתדלת שלא יראו ישבן ובטן, שיטשטשו אגן, אני משקיעה בגזרה יותר מהכל ואני חושבת שזה סוד ההצלחה. את יכולה לראות שמלה יפה ברשת שיווק, אבל היא יפה רק בתמונה ועל הגוף היא על הפנים, וזה לא המצב אצלי".
למרות שכבר היום היא משווקת את הקולקציה שלה בכל הארץ, עדיין יש לה חלום שהיא מתכוונת להגשים יום אחד: "החלום הוא לפתוח רשת חנויות של העיצובים שלי. זה לא רחוק, הכל עניין של להחליט שאני עושה את זה. היום זה נוח לי שיש חנויות שלוקחות סחורה שלי ואני לא צריכה להתעסק עם לפתוח חנויות, אבל לא ירחק היום שאפתח רשת חנויות. העיצובים שלי פונים לכולם. יש הרבה מעצבות דתיות שמאוד מקובעות למגזר שלהן, אבל אצלי, כל אישה יכולה למצוא משהו. בלבוש שלי אני ממש לא דתייה, כמובן שאני לא לובשת חשוף, אבל לייט לגמרי. לא ויתרתי על המסגרות הדתיות לילדים, הבית שלי מנוהל באורח דתי, אנחנו שומרים שבת, הולכים לבית הכנסת, אבל לא צריך להיות קיצוניים. באותה המידה את יכולה לראות אותי יושבת בברים בימי חמישי ויוצאת לבלות, אני כי בליינית, ואין מצב שביום חמישי אשב בבית".
